שו"ת מהר"ש ו כט

אבל בשאר איסורים דכל נאמנות ע"א הוא רק מצד הסברא כמפורש ברש"י ז"ל דאל"כ אין אדם מתארח אצל חבירו בזה עכ"פ אין לו נאמנות כשנים ושפיר י"ל דמועיל הכחשת חבירו גם לענין איסור ושוב ליכא סתירה כלל וז"ב: ד) ובזה י"ל קושית התוס' גיטין ד"ב דלמה לי קרא דוספרה למ"ד דע"א נאמן גם נגד ח"א – ולפ"ז ניחא דאם לא הי' קרא מיוחד ורק שהי' נאמן מכח סברא גרידא שוב הי' מועיל עכ"פ הכחשת אחר אבל השתא דיש לנו קרא שוב נתנה לה התורה נאמנות כשנים שוב ל"מ הכחשת אחר גם לענין איסור וז"ב בס"ד. ובאמת י"ל דאף להש"ג דל"מ הכחשת הראשון וכ"ה דעת הריטב"א מ"מ זה הוא רק לענין הב"ד דכיון שכבר התרנו אותה לישא והוחזק דיבורה כשנים שוב אמרי' לא תצא מהיתרה הראשון אבל הכא כבר הוכחתי דגם בעמפ"ע שייך מדעל"ג הואיל דאם יבוא בעלה כל השקר ניתלי בהשני ולא בהראשון כיון דאצל הראשון הי' מדמ"ל והוי וודאי דלא שיקר בדיבורו ושוב השני ירא לשקר – ובפרט שכבר כתבתי בכמ"ק דשי' הפמ"ג דמה"ת בוודאי דע"א נאמן אף נגד ח"א וחשש מכח דשב"ע ליכא לשי' כמ"פ היכי דעדותו הוא להתיר ושוב מה"ת ע"א נאמן גם בעדות אשה אף בלי סברת מדעל"ג דסברת עגונה אקילו בה רבנן הוי רק לענין שלא יחמירו חז"ל ומכח סברת עגונה אקילו בה רבנן הניחו על ד"ת או עפ"י סברת רש"י בשבת דקמ"ה די"ל אפקעינהו ושוב י"ל דאף א"נ דבעמפ"ע ליכא סברת מדע"ל מ"מ כיון דמה"ת בלא"ה נאמן שוב לענין חשש איסור דרבנן י"ל דמהני אף בצירוף דיוקא זוטא ודיוקא זוטא שייך גם במלחמה – ובפרט דכבר הוכחתי דגם בעמפ"ע שייך הסברא דירא לשקר וכנ"ל וז"ב: ה) יצא דלפי"מ שהוכחתי דאם הי' הראשון לפנינו דהי' מועיל עדותו ממילא י"ל דמועיל ג"כ עדות אחיו עמפ"ע חדא דגם בעמפ"ע שייך מדעל"ג וגם דעכ"פ שייך סברת דיוקא זוטא גם במלחמה וי"ל דעכ"פ איתרע החא"א ובדשב"ע בלי ח"א ע"א נאמן ובפרט די"ל דלהתיר עם בדשב"ע ע"א נאמן ובפרט דסברת אפקעינהו הרי שייך גם בעמפ"ע כנ"ל – ובפרט שיש בידו הכיס עם תפילין ונהי דלא הכירו משפחתו את התפילין לא בסימן ולא בטב"ע אבל עכ"פ הרי הכירו את הכיס שהי' נרשם בו שמו וא"כ יש הוכחה גדולה שבעלה של זו מת ואף דיש לחוש לשאלה אפ"ה יפה הבאת דיש כמה שיטות דל"ח לשאלה ובפרט הכא דכבר נסתלק האיסור תורה ע"י העמפ"ע ונהי דניחוש דעכ"פ מדרבנן לא יועיל עדותו במלחמה שוב יש לומר דבדרבנן ל"ח לשאלה ובפרט די"ל דכיס של תפילין הוי בכלל כלים דלא מושלי וז"ב: ז) אך ראיתי בדבריך שכתבת לעורר מחמת שלא מצאו התפילין רק סמוך לו ושוב י"ל דשמא אחר הוא שמת והכיס של תפילין שכח שמה ר' יחיאל הנ"ל וברח וכמ"ש הב"ש בסי' י"ז ס"ק ס"ט והבאת ג"כ משו"ת רח"כ ושו"ת ח"ס שחששו לזה עכת"ד הנה באמת גם בפנ"י גיטין דכ"ח נמשך אחר דברי הב"ש הנ"ל – ובאמת בשו"ת צ"צ סימן ק"ו התיר גם בנמצא סמוך לו ועיין בקצה"ח סי' רס"ב ועיין בספרי ח"א סי' מ"ט מ"ש בשם שו"ת שאג"א וקול שחל והבאתי גם כן דברי רח"כ וח"ס שהבאת וסברתם דמעמידין האיש הדנין עליו בחזקת חי – אבל עכ"פ דעת הקצה"ח והג' בית אפרים ז"ל להתיר אף בנמצא סמוך לו ובפרט הכא דכבר איתרע החא"א ע"י העד שוב שפיר יש לתלות שהכיס של תפילין הם באמת של האיש ששכב שם מת וכה ראיתי בשו"ת אגודת אזוב סי' י"ד שכתב די"ל דבנמצא רק סמוך לו חשיב רק בכלל סימן אמצעי ול"מ בעגונה מ"מ בנ"ד דבלא"ה איתרע החא"א מה"ת ע"י העד שוב מהני גם סימן אמצעי ושפיר מהני אף בנמצא סמוך לו: ז) ובפרט די"ל סברא נכונה בשלמא במצאו סמוך לו חפצים כאלו שדרכו להיות לבוש בהם וכעת נמצאו רק סמוך לו א"כ עכ"ח נצטרך לומר שנעשה איזה השתנות בזה שאינו לבוש בהם כגון שנאבדו ממנו א"כ מוכרחים אנו להוציא את החפצים מחמ"ק א"כ שוב יש לחוש שמא בעלה של זו ברח לעלמא ואבד החפצים והנמצא מת הוא איש זר כיון דבין כך ובין כך אנו מוכרחים לומר שנאבדו המלבושים הללו מהבעלים אבל בנ"ד אם נאמר דהנמצא מת הוא באמת בעלה של זו לא נהי' מוכרחים לומר שנעשה השתנות בהתפילין דגם בחייו לא הי' מלובש תמיד בתפילין רק החזיק אותם בהחפירה באיזה תיבה ויוכל להיות שהלך על ההר להתפלל ולקח עמו התפילין והחזיק הכיס בידו ותיכף כשנפל לארץ נפל הכיס עם התפילין מידו ולכך נמצא סמוך לו אבל אין אנו צריכים לומר שנאבדו מידו בעודו בחיים חיותו ולהוציאם מחמיק אבל אם תרצה לחוש שר' יחיאל ברח לעלמא וזה הנמצא מת הוא איש זר א"כ תיקשי מדוע לא לקח ר' יחיאל לעצמו גם התפילין – ולחוש שמא נעשה רשע וזרק התפילין מהיכי תיתי לחוש ולהוציא איש אשר הכרנו אותו ליהודי נאמן מחז"כ ועכ"ח נצטרך לחוש או שהשאיל התפילין לאיזה איש ושכחם וברח כך או שמכרם או שנאבדו ושוב אנו מוציאים בזה את התפילין מחמ"ק ושוב הדבר פשוט דעדיף לנו לומר שזה המת הוא בעלה של זו והתפילין הם שלו והא דנמצאו סמוך לו משום דרצה באותו שעה ללבוש התפילין וכשנפל נפלו התפילין מידו ולכך נמצא סמוך לו וז"ב בס"ד העולה מזה דעדות הר' יחיאל אהרן המעיד מפי אחיו ר' ברוך שמעון בצירוף הכיס של תפילין הוא מספיק להתיר אשה זו ומה גם שכבר נאבד זכרו זה איזה שנים והי' דר עם אשתו ובניו באהבה יש אומדנא גדולה שכבר מת ונהי דאין להעמיד יסוד היתר ע"ז כנודע עכ"פ איתרע קצת החא"א גם מכח זה וכמ"ש בשו"ת רח"כ באריכות. ע"כ אחרי כ"ז בוודאי דעדות הר' יחיאל אהרן בצירוף הכיס של תפילין מועיל בלי שום פקפוק. ע"כ לדעתי תוכל להתיר את האשה הנ"ל לעלמא ובלבד שיצטרף לזה עכ"פ עוד רב מובהק א' ירא ד' אז גם אנכי אצטרף לזה וישבו בי"ד של ג' להתיר האשה כדין הניסת בע"א והש"י יצילנו משגיאות: ב' תבוא תרע"ט קאשוי אביך דו"ש באהבה הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל