שו"ת מהר"ש ו כח

כל הנ"ל לפני בד"צ בוודאי דהי' מקום לקבל עדותו ואף דלכאורה ע"א במלחמה ל"מ לכתחילה ורק בדיעבד כ' הרמב"ם ז"ל דאם ניסת ל"ת אך כיון שאמר שראוהו אח"כ והכירו היטב וישב אצלו כמה שעות י"ל דזה חשיב כמו קברתיו וכעין המפורש ברמ"א סעיף נ' בשם המרדכי – אך לשיטת החמ"ח ס"ק ק"ג אם הוא בעצמו ראה ההריגה ל"מ אף אומר אח"כ שהכירו היטב לפי שע"י שראה מיתתו ונדמה לו שמת עי"ז גם אח"כ אינו מדקדק היטב להשגיח אם באמת מת עיי"ש ונודע שיטת כמ"פ דכמו במי שראה הטביעה ל"מ עדותו אף בראוהו לאלתר ה"ה דשמע מטביפתו ג"כ ל"מ הכרתו – א"כ הכא נמי י"ל דכמו במי שראה ההריגה ל"מ אף אם אומר אח"כ שהכירו היטב שכבר מת ה"ה מי ששמע מאחרים שפב"פ כבר מת ג"כ ל"מ אם ראוהו אח"כ דשמע דינו כראה. ויוצמח דזה תלוי בפלוגתא דלהסוברים דשמע דינו כראה הטביעה ה"ה הכא ג"כ שמע דינו כראה ההריגה אבל להסוברים דטביעה שמע אינו כראה ומהני הכרה בטב"ע בחזוהו לאלתר ה"ה הכא י"ל דכיון שלא ראה ההריגה בעצמו רק שמע מאחרים ואח"כ הכירו היטב וראוהו מת שפיר י"ל דמועיל עדותו – והנה לכאורה י"ל דעכ"פ חשיב ס"ס להיתר שמא מהני ע"א במלחמה אף בלי קברתיו דהא הבעיא לא איפשטא ושמא שמע אינו דינו כראה ושוב מועיל אח"כ מה שהכירו דחשיב כמו קברתיו דמהני אף בע"א במלחמה לכ"ע ואף די"ל דס"ס נגד ח"א ל"מ מ"מ כיון דחזינן משי' הרמב"ם ז"ל דמה"ת בוודאי ל"ח לבדדמי ורק דאבעיית הש"ס אי עכ"פ חז"ל החמירו לחוש לבדדמי היכי דליכא דיוקא רבה וכיון דלא איפשטא הבעיא נהי דלכתחילה אסורה להינשא עכ"פ אם יש עוד ספק שמא הכרתיו במי שלא ראה ההריגה אינו כראה שוב הוי ס"ס בדרבנן דמהני אף נגד ח"א וכמ"ש בתוספות סוכה דט"ו בהאי דעומד ד' ופרוץ ד' דאף אם אפשר לצמצם א"צ לברר ואף דבקו"ע אות נ"ד ואות רפ"ט משמע דל"מ הכרתיו מ"מ בנ"ד דר' ברוך שמעון אמר שגם יהודים אחרים אמרו שר' יחיאל נהרג ועי"ז הלך שמה לראותו א"כ הוי כשני עדים ראו מת ובשנים הרי לשי' רוה"פ ל"ח לבדדמי בשלמא אם הי' חשש משקר בע"א במלחמה כפירוש התוס' שם אז גם אם הי' ר' ברוך שמעון לפנינו והי' אומר בשמו ובשם אחרים הי' ג"כ חשש משקר הואיל דבמלחמה ל"ש דיוקא אבל באמת אי הי' האבעיא בש"ס מכח חשש משקר א"כ הי' נפשט האבעיא מהא דדיגלת ורק להסוברים דהבעיא בש"ס מכח בדדמי דלא נפשט האבעיא מהא דדיגלת לפי די"ל דשם מיירי בלא ראה הטביעה כמ"ש הרז"ה עכ"פ כיון דליכא חשש משקר שוב מהימן במה שאמר שגם עוד איזה יהודים ראוהו מת ושוב חשיב כאומר שהוא ועוד יהודים ראו את ר' יחיאל שמת א"כ חשיב כיש שני עדים על המיתה ושוב בשנים הרי ל"ח לבדדמי וכמ"ש הב"ש בס"ק קנ"ג דבאומר ששמע משני אנשים ליכא חשש בדדמי ה"ה באומר שהוא ראהו מת וגם עוד איזה יהודים ראוהו מת בוודאי דליכא תו חשש בדדמי יצא דאם הי' ר' ברוך שמעון לפנינו והי' אומר ככל הנ"ל בוודאי דהי' מועיל עדותו הואיל דליכא חשש משקר בע"א במלחמה וחשש בדדמי ג"כ אזדא הואיל דבנ"ד חשיב כב' עדים וז"ב: ב) ובפרט כיון דראה שהזיזו ממקומו אף שהוא בעצמו לא הזיזו אפ"ה י"ל כיון דעיקר הטעם דהזזה ממקומו מהני הוי רק דאל"כ יש חשש שמא רק נתעלף ונדמה לו שמת וע"י הזזה נתגלה שלא הי' בו רוח חיים א"כ אין חילוק אם הוא בעצמו הזיזו או ראה שאחרים הזיזו ממקומו ע"כ הדבר פשיט דאם הי' העד הנ"ל לפנינו דמועיל עדותו – אך עיקר מה שיש לדון הואיל דעד הראשון מת ואחיו העיד רק עמפ"ע א"כ נהי דעמפ"ע מועיל ג"כ בעדות אשה מ"מ לשיטת הנוב"י דעמפ"ע ל"ש סברת מדע"ל לפי שיוכל להתנצל הראשון שיקר בעדותו ורק היכי דשייך סברת דייקא י"ל דע"י סברת דייקא עכ"פ איתרע החא"א ושוב היכי דליכא ח"א ע"א מהימן גם בדשב"ע מצד נאמנות או כמ"ש התוספות יבמות דפ"ח וגיטין ד"ב דלהתיר גם בדשב"ע נאמן או דבדשב"ע בלי ח"א עד אחד נאמן וממילא יוצמח דבמלחמה דל"ש דיוקא רבה שוב הח"א לא איתרע ושוב בדשב"ע ואיתחזק בוודאי ע"א לא מהימן ולא נשאר רק הסברא דמדע"ל וממילא בעמפ"ע דל"ש סברת מדעל"ג שוב י"ל דעמפ"ע במלחמה בוודאי דלא יועיל – אך באמת כבר הבאתי בחידושי שי' כמ"פ דעמפ"ע מהני אף בלי קברתיו משום דתולין דהראשון הי' אצל הקבורה ולא אמר מזה להשני חזינן דלא גרע עמפ"ע מאם הי' הראשון לפנינו: ג) וראיתי בדבריך שכתבת דכיון דאם יבוא העד הראשון ויכחיש את השני יהי' הראשון נאמן יותר לשי' הרמב"ן בהא דפלוני חכם טיהר לי את הכתם הובא בט"ז יו"ד סי' קפ"ה אך לשי' הש"ג בשבועות דל"ג אינו כן, וא"כ גוף הדבר אי בעמפ"ע שייך מדעל"ג תלוי במחלוקת הרמב"ן וש"ג הנ"ל ולפ"ז כתבת דבנ"ד דהעד הא' כבר מת א"כ שוב אינו מתירא השני שמא יכחישנו הראשון שוב פשיטא דל"ח מדעל"ג ושפיר השני לא מהימן עכת"ד – ובאמת לדעתי נראה דאף באם כבר מת הראשון אפ"ה מתירא השני לשקר דשמא יבוא בעלה של אשה זו נחזיק אותו למשקר ולא נותלי השקר בעד הראשון הואיל דלגבי הראשון הי' הדבר בשעת הגדתו בכלל מדעל"ג דשמא יבוא בעלה ויהי' נתפס למשקר וכיון דלגבי הראשון הי' מדעל"ג שוב הדבר ברור דהוא לא שיקר באמירתו א"כ אם יבוא בעלה נחזיק רק את השני למשקר ושוב גם אצלו חשיב בכלל מדעל"ג דמתירא לשקר וז"ב – וגוף מחלוקת הרמב"ן והש"ג שהבאת הוא רק היכי דכבר אמרה האשה עדותה בבי"ד והתירו אותה להינשא ונתנו לה נאמנות כשנים דעת הרמב"ן דכיון שכל עדותה נצמח בשם עד הראשון הראשון נאמן יותר ולשי' הש"ג לא עדיף הראשון מעד אחר המכחיש ובאם כבר התירו אותה להינשא שוב ל"מ הכחשת השני ובט"ז סי' קפ"ה הנ"ל מבואר דרק הכחשת חכם מהני וגם זה רק לענין איסור אבל להפסידה כתובתה אף הכחשת חכם ל"מ ועיי"ש בביאור הגר"א אבל הכחשת אחר אף לענין איסור ל"מ ובאמת דבריו הוא לכאורה היפוך דברי הריטב"א המובא בט"ז יו"ד סימן א' בהא דשחט שלא כהוגן עיי"ש – אך באמת י"ל לפמ"ש הש"ך יו"ד סי' קכ"ז דרק בנאמנות אשה בעניני נדה דנלמד מקרא דוספרה וחשיב דיבורא כשנים שפיר ל"מ הכחשת אחר גם לענין איסור