שו"ת מהר"ש ו כז

שמשקר א"כ לפ"ז י"ל דוקא בשני עדים ואומר שלהשטות נתכוין אינו נאמן דנגד ב' עדים לא הי' צריך לעשות כזאת דרך שטות דידע שלא יהי' יוכל להכחיש ב' עדים ולא יאמינו לו שנתכוין לשחוק וא"כ יש מזה הוכחה שנתכוין לקידושין אבל נגד ע"א שפיר י"ל שנתכוין רק לשחוק וסמך על זה שיהי' יוכל אח"כ להכחיש העד ושוב טענות השטאה בעצם הוי טענה טובה וא"צ לבוא דוקא מטעם מיגו ושוב י"ל דגם לתירוץ השני בתוספות ב"ב ג"כ נאמן הכא שנתכוין להשטות בשלמא גבי נסכא דר"א הוי טענתו נגד החזקה דכ"מ שהוא תח"י אדם הוא שלו ורק דרוצין לומר שיהי' נאמן מטעם מיגו בזה שפיר י"ל דנגד ע"א ל"מ מיגו אבל הכא כיון דידע שיהי' יוכל אח"כ להכחיש העד שוב טענות השטאה בעצם הוי טענה טובה ושפיר מהימן לומר שנתכוין לשחוק ובאמת כבר הרגיש בזה בהג"ה הח"צ על הט"ז באה"ע סי' מ"ב: ג) ובפרט די"ל משום שהי' שם כמה עדים ולא ראה גוף הדבר רק עד אחד בכה"ג כתב בח"ס אה"ע סימן ק"ד דל"מ דל"ש הסברא דהימניה הואיל דחזינן שלא רצה להאמין לע"א וחשב שגם שאר העדים יראו הנתינה וכיון דבאמת לא ראה רק ע"א שפיר ל"מ – ובפרט די"ל דכיון שהי' בשבת א"כ כיון דאסור לקדש אשה בשבת א"כ יש להעמידו בחז"כ דלא עבר על האיסור שאסור לקדש בשבת וכה"ג כתב הב"ש בסי' מ"ה דבשבת ל"ח לסבלונות ונהי דנודע מסברת הה"מ פ"א מאישות דאי ב"פ הי' אסור רק מדרבנן לא הי' שייך חזקה אאעב"ז משום דהרבה לא זהירי בדרבנן וא"כ ה"ה הכא דאיסור לקדש בשבת בוודאי דל"ח טפי מאיסור דרבנן ושוב י"ל דבזה ל"ש לאוקמיה בחז"כ – מ"מ י"ל דכבר כתב הה"מ פ"ד ממלוה ולוה דגם לענין איסור דרבנן יש להעמידו בחז"כ וגם כבר כ' בשו"ת מהרי"א דסברת הה"מ ס"א מאישות הוא רק בגזל ועריות שנפשו של אדם מחמדתן אבל בעלמא גם בדרבנן זהירי א"כ הכא כיון דאסור לקדש בשבת בוודאי שנתכוין להשטות ועיין ברי"מ כתובות ד"ו שהעיר דבבא עליה בשבת אף א"נ דמהני בדיעבד בקידש בשבת אפ"ה ל"ש בזה לומר חזקה אאעב"ז כיון דאף אם יתכוין לקידושין ג"כ יעבור איסור בזה שקידשה בשבת שוב אזדא החזקה אאעב"ז וכמ"ש הב"ש אה"ע סי' קמ"ט עיי"ש. ונהי דלכאורה הדבר צ"ב דכיון דב"ז חמירי לאינשי מהאיסור לקדש בשבת ושוב אכתי י"ל חזקה אאעב"ז מ"מ בלא ראינו שנבעלה בוודאי דל"ש לומר הן עידי יחוד דעכ"פ יש ספק להעדים שמא לא רצה לעבור על האיסור שאסרו לקדש בשבת וכיון דיש ספק להעדים שוב חשיב כקידושין בלי עדים וכסברת המרדכי בכת אחת אומרת קרוב לו וכת אחת אומרת קרוב לה מובא בח"מ וב"ש אה"ע סי' ל' וכבר העיר בזה ברי"מ קידושין ד"י, וברי"מ כתובות פ' המדיר. ובפרט די"ל כיון דהטבעת הי' שלה א"כ אף אי היתה משאלת לו הטבעת לצורך הקידושין דאז הרי נודע שיטת הרא"ש דאם הודיע להמשאיל שרצונו לקדש בו אמרינן דהקנתה לו באופן המועיל אפ"ה י"ל דאשה לא ידעה לאקנויי וכפירש"י ותוספות גיטין ד"ה דבמידי דיחזור לרשותה אינה נותנת רק בתורת שאלה ועיין שו"ת ח"ס אה"ע סי' פ"ו ונהי דמסקנת הש"ס דאשה כותבת גיטה ולשי' הרמב"ם הטעם משום דאמרינן אשה ידעה לאקנויי אבל לפימ"ש הרשב"א שם הטעם משום דאמרי' דגם בשלה ממש אקנויי אקני לי' רבנן משום תק"ע אבל אכתי י"ל אשה לא ידעה לאקנויי עיי"ש וא"כ לענין קידושין בע"א דליכא רק חשש דרבנן יש לסמוך על שיטת הרשב"א דאשה לא ידעה לאקנויי ובפרט שהאשה אומרת שלא השאילה לו כלל הטבעת בוודאי דליכא שום חלות לקדושין והכא שנתברר בעדים שהטבעת היא שלה א"כ החמ"ק מסייע דמעולם לא יצא מרשותה דגם במעמ"ל עכ"פ לשי' הרא"ש חשיב מתנה גמורה וא"כ הי' חשיב כיצא מרשותה עכ"פ על זמן מה א"כ נהי דלענין שאלה ל"ש לומר כנכ"ה דבשאלה לא נפיק מרשותיה כמ"ש בתוספות נדה דנ"ח וחולין דנ"א אפ"ה במעמ"ל דעכ"פ חשיב מתנה ושוב החמ"ק וחזקה דהשתא מסייע לדבריה דמעולם לא הקנתה לו את הטבעת א"כ חשיב כקידשה בגזל דל"מ בלא שידך ובפרט שנראה להעדים שהי' רק כוונתם להשטות ע"כ מכל הני טעמי הדבר ברור דהאשה הלז מותרת להינשא לכל איש בלי שום חשש ובפרט שכבר הסכים הגאבד"ק מאדע ז"ל להתיר כנלע"ד בס"ד לדינא: ג' תבא עזרת"ל פה קאשויא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ט'. לבני הרב הגאון וכו' כש"ת מ' חיים שליט"א. בדבר השאלה באשה שיינדיל בת ר' גבריאל ב"ב מעירכם אשר עזובה מבעלה ר' יחיאל זילבערשטיין זה ג' שנים וזה תורף הגב"ע איש א' מטארנא שמו ר' יחיאל אהרן העיד בשם אחיו ר' ברוך שמעון אשר הנ"ל כבר מת אך קודם מיתתו סיפר לאחיו ר' יחיאל אהרן הנ"ל שעמד יחד בשדה המלחמה עם ר' יחיאל זילבער שטיין הנ"ל והכירו היטב מפני ששניהם הי' ילידי עיר טארנא וגם הי' שני בשני עמו – פעם א' ביום כ"ג אדר ראשון תרע"ו קראו אותו אתו יהודים אנשי חיל והגידו לו כי ש"ב הר' יחיאל הנ"ל נהרג על ההר ולא בשעת המלחמה רק בשעה שנחו עצמם מעט מהמלחמה ור' יחיאל הנ"ל הלך שמה לאיזה צורך וירה בו אחד מאנשי חיל האויב חץ ועי"ז מת ומיד הלך ר' ברוך שמעון הנ"ל למקום ששכב שם ר' יחיאל הנ"ל ומצאוהו מת והכירו היטב בפניו וישב אצלו ערך ששה שעות עד שבאו הסאניטעטין ליקח את המת להוליכו לקבורה וחפשו בין חפציו ומצאו אצלו כיס של תפילין ובתוכו תפילין ועל הכיס הי' נרשם שמו ונתנו הכיס עם התפילין ליד ר' ברוך שמעון הנ"ל והמה נשאו אותו משם לקבורה. כ"ז סיפר הר' ברוך שמעון הנ"ל קודם פטירתו לאחיו ר' יחיאל אהרן וכעת הגיד ר' יחיאל אהרן כל הנ"ל לפני הבד"צ דק"ק טארנא והראה להם את הכיס עם התפילין אשר נמסר לידו מאחיו הנ"ל. זה תורף הגב"ע: א) הנה אם הי' הר' ברוך שמעון בעמצו להעיד