שו"ת מהר"ש ו כו

ולסברת התוס' חולין דצ"ו בהא דמחזירין שטר שיש בו סימנים עיי"ש: ד) אך באמת לא דמי דבשלמא שם בהוחזק בע"א בשעה שאומר שהוא חלב לא ידענו שיהי' נ"מ לענין מלקות וכן בהא דאחוה דמיתנא דבר זה אם הוא אחיו של המת אין הנ"מ דוקא לענין חליצה דיש נ"מ ג"כ לענין ירושה אבל הכא עכ"פ זאת ידענו עכשיו דאם ניתלי במכה תהי' טהורה מקודם ואין לנו שום נ"מ בספירת נקיים רק לענין שתיטהר מטומאתה בכה"ג אכתי חשיב נגד ח"ט ובאמת כתב כן הישי"ע אקושית המפורשים שהקשו בהא דקאמר בריש נדה העמד טמא על חזקתו וכן בחולין ד"י דקאמר העמד בהמה בחזקת אמ"ה וקשה הא הוי חזקת מסובב כמ"ש בריטב"א נדה די"ט גבי שליא – וכ' הישי"ע דהכא עיקר הנ"מ במקוה אם יש בו מ"ס הוא רק לענין אם טמא יהי' מותר לטבול שם וכן בסכין עיקר הנ"מ אם יש בו פגם הוא רק לענין זה אי מותר לשחוט בו ל"ח חזקת מסובב עיי"ש א"כ ה"ה הכא חשיב חזקת טומאה וז"ב – וכת"ה העיר דזה דמי להא דיו"ד סי' נ' בנולד ריעותא מחיים אי מהני חזקה באמת ז"א דשאני התם שאינו משם אחד וכמ"ש הרשב"א בהא דמחזקינן מאיסור לאיסור לחלק בין ספק במעשה האוסר לבין ספק במעשה המתיר אבל הכא בטומאה דשם טומאה חד הוא ומכ"ש בתוס' כתובות דע"ו לענין נגע לא דמי להתם וז"ב: ה) יצא לדינא יש כמה צדדים להקל. א' כיון שמשונה דמה מדם ווסתה א"כ יש הוכחה לדברי הרופא וברגל"ד לכ"ע נאמן הרופא וגם שמא רופא נאמן אף באיסור ד"ת ושמא זיבת דכר לח ל"ח הרגשה וברואת שלא בהרגשה לכ"ע רופא נאמן וכמ"ש הררח"ק – וגם יש לצרף כיון דהי' המראה עם ליחה לבינה א"כ אף אם יש גם מראה שחורה מ"מ שמא הליחה לבינה הפסיק בין המקור להדם ויש צירוף מדברי השיורי טהרה סי' קפ"ז דבמעורב עם ליחה לבינה יש להקל משום דהוי חציצה והאחרונים מצרפים סברא זו לסניף ע"כ נלע"ד אחרי שתפסוק בטהרה ועכ"פ יום אחד מהז' נקיים יהי' נקי אזי יש להקל בלי שום חשש כנלע"ד בס"ד ברור לדינא: באעה"ח ה' בחקותי עת"ר ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ח'. להרב הה"ג חו"ב וכו' כש"ת מ' צבי דיק נ"י מוצד"ק איה על יצ"ו. בדבר שאלתו בבחור א' שקידש בתולה והי' שם כמה אנשים אך גוף נתינת הטבעת לידה וגם אמירת לשון קידושין לא ראה ולא שמע רק עד א' ושאר האנשים לא ראו ולא שמעו גוף הדבר זולת שמעו שהבתולה שאלה פירוש המלות של הרי את ואמרו לה שהוא לשון קידושין והבחור והבתולה אומרים שניהם שכוונו להשטות וגם גוף הטבעת היתה של הבתולה וזאת ידוע להעדים שהי' שמה ורק זה העד שראה ושמע גוף הדבר הוא לא ידע אם הטבעת היתה שלה גם אומרת הבתולה. כי לא נתנה אליו הטבעת רק להחזיר אותה עד שתרחץ ידיה ומיד ביקשה להחזיר לה הטבעת והושיטה אצבעה כדי שילביש לה הטבעת בחזרה אבל שלא לכוונת קידושין והמעשה הלז אירע בליל ש"ק ומקודם לא הי' ביניהם שום ענין שידוכין ונראה להעדים שבאמת הי' כוונתם לשחוק. זה תורף השאלה: א) והנה בגוף הדין בקידושין בע"א רוב הפוסקי' מקילין ורק שלא במק"ע מחמירין כשי' הסמ"ג ודעת הנוב"י דאף להמחמירין הוי רק קידושי דרבנן – והיכי שאומרים שנתכוונו לשחוק כ' הב"ח דנגד ע"א מהימני לומר שלהשטות נתכוונו ודעת הח"מ דל"מ אף דיש לו מיגו שהי' מכחיש להעד מ"מ כמו דל"מ מיגו נגד ב' עדים ה"ה דל"מ מיגו נגד ע"א וכמפורש בש"ס ב"ב דל"ד גבי נסכא דר"א אך הב"ש כתב דכ"ז היכי דצריך לישבע נגד העד ולהכחישו ל"מ מיגו דאין זה טענה טובה כיון דיצטרך לישבע יחזיקו אותו העולם לנשבע בשקר נהי דאנו מחזיקין שנשבע באמת כ"ז היכי דבאמת מכחיש להעד אבל עכ"פ ל"ח בכלל מיגו הואיל דירא להכחיש את העד ולשבע נגדו שלא יחזיקו אותו העולם לנשבע בשקר ונוח לו טפי לטעון טענה זו מלטעון טענות המיגו וכהא דמצינו דל"מ מיגו נגד עדים פסולים אבל היכי דלא יצטרך לישבע נגד העד שפיר מועיל מיגו וא"כ בקידושין דמהני הכחשת בע"ד שפיר נאמן להשטות נתכוונתי במיגו דהי' מכחיש להעד. אולם האב"מ כ' דלשי' הריב"ש בתוספות ב"ב שם כ"ז שאינו מכחיש להעד חשיב כשנים ואין לו מיגו לפטור כמו דל"מ מיגו נגד ב' עדים: ב) יצא דלתירוץ קמא שבתוס' מהני מיגו נגד ע"א בקידושין ולתירוץ השני ל"מ נמצא לשי' הנוב"י דחשש קידושין בע"א אינו רק דרבנן שוב חשיב ס' בדרבנן דשמא מהני מיגו כיון דא"צ לישבע נגד העד והוי סד"ר ולקולא ובפרט דהוי כעין ס"ס שמא כשיטות הפוסקים דל"מ קידושין בע"א דהא מקילין במק"ע ושמא כתירוץ קמא שבתוס' דמהני מיגו נגד ע"א היכי דא"צ לישבע נגדו וס"ס בקידושין בוודאי מהני דעכ"פ ל"ח נגד ח"א כיון דהח"פ מסייע דלא התחילו הקידושין ונהי דבס' דדינא י"ל דל"מ חזקה דבשביל חזקה לא ישתנה הדין אפ"ה ס"ס מהני ואף לשי' השט"מ דבאיסור כרת ל"מ ס"ס מ"מ בצירוף הח"פ מהני כמו דמהני ס"ס באיסור נדה וכמצינו בש"ס נדה דט"ז ובספרי ח"א סי' ל"ד הארכתי בזה. ובפרט די"ל עפימ"ש בנה"מ ס' פ"ז בהא דבשטר פקדון אם טוען החזרתי נאמן בשבועה במיגו דנאנסו ואם יש לו עד מועיל העד לפוטרו משבועה דהחזרתי אף דבטענות המיגו לא הי' לו עד המסייע אפ"ה התם טענות החזרתי בעצם הוי טענה טובה דלא חשש להניח שטרו בידו דסמך על זה שיוכל לטעון נאנסו וכה"ג כתב הש"ך בסי' נ"א דבשטר בע"א נאמן לומר החזרתי ולא דמי לנסכא דר"א משום דהכא לא חשש להניח שטרו בידו דסמך על זה שיוכל לטעון ולהכחיש את העד ואינו כלל מטעם מיגו עיי"ש וע' תוספות שבועות דכ"ג מבואר מדבריהם דבגמר בלבו לישבע רק על פת חטים צריך לפרש דיבורו כדי שלא יחשידוהו