שו"ת מהר"ש ו כה

נגד הבצק הנעשה מן הזיעה הנעשה ע"י הטחינה שאני התם דכל החטים הם משומרים ורק שיש חשש חימוץ כמו שאר איסור לענין זה שפיר מועיל ביטול אבל שם שמירה יש על כל החטים דהרי כל החטים נשמרו מביאת מים עליהם אבל הכא להסוברים דבעי משומר משעת קצירה למצת מצוה פשיטא דא"א לומר שיועיל הביטול להטיל שם חדש על המיעוט שאינם משומרים כנז"ל – כנלע"ד בס"ד לדינא: ג' משפטים תרע"ה ווייצען יצ"ו. הק' שמואל ענגיל אבד"ק ראדמושלא כעת בין הגולים פק"ק הנ"ל. סימן ז'. להרב הגדול חו"ב כש"ת מו"ה מרדכי קארנמעהל ז"ל דומ"ץ פשעצליב יצ"ו בדבר שאלתו באשה שיש לה ווסת קבוע וכמה פעמים מוצאת שלא בשעת ווסת חתיכות לבנות מעורב עם מראה טינקיל-ברוין ונוטה קצת לשחור והיא מוצאת מראה הלז באמצע ספירת ז"נ פעם ביום ד' ופעם ביום ז' והמראה היא ג"כ כעין חתיכה והרופאים אומרים שבא משמנונית האם ובעת שמוצאת מראה הלז היא שלא בהרגשת גופה ולא בפתיחת המקור ורק שיש הרגשה מזיבת דבר לח בעת שמשתנת והמראה מוצאת בבדיקותיה זה תורף השאלה: א) והנה לכאורה מצינו ביו"ד סי' קפ"ח דאשה שנעקר מקור שלה ומצאה כמין חתיכות בשר טהורה ולשי' כמ"פ במצאה חתיכות לחוד אבל בראתה אז גם דם טמאה ולשי' הב"י אף בראתה גם דם אפ"ה טהורה ובט"ז סק"ה כ' הטעם דלא אסרה רחמנא שם רק כשהמקור הוא במקומו – אולם מפורש שם בש"ע דבעי שתטיל למים וכהא דמצאה קליפות או שערות ודעת הב"י דבניכר שהוא חתיכות בשר א"צ שתטיל למים והד"מ כתב דמה"ט א"צ בדיקה לפי שנעקר המקור ועיי"ש בש"ך ס"ק י"א ולפ"ז דנ"ד דהרופאים אומרים שאין זה דם רק שמנונית מן האם בוודאי דלפי דברי הרופאים א"צ שתטיל למים ואף שיש לחוש דאין נאמנות לרופאים באיסורין וכהא דיו"ד סי' קפ"ז מ"מ כבר כתבתי בספרי ח"ג שאני התם דכבר איתחזקה ברדמית א"כ חשיב כע"א נגד ח"א ונהי דא"נ דרדמ"ת דרבנן א"כ ע"א נגד ח"א דרבנן מהימן וכמ"ש ברשב"א ובנמ"י יבמות פהא"ר ועיין בהג"ה אמ"ב אה"ע סי' קנ"ח ובישי"ע שם ובח"ס אה"ע סי' ב' מ"מ לשי' הח"מ סי' קי"ט רדמ"ת חשיב כד"ת דשמא תרגיש באמצע התשמיש ושוב ל"מ נגד ח"א אבל היכי דלפי דברי הרופא לא התחיל כלל האיסור בכה"ג בוודאי דרופא נאמן וכסברת הגה"מ לענין קידושין דבמידי דלפי דברי העד לא התחיל כלל החזקה בכה"ג לכ"ע ע"א נאמן ובפרט דלשי' כמ"פ יש נאמנות לרופאים באיסורין והא דבש"ס נדה דכ"ב דשאלו לרופאים ואמרו חז"ל תטיל למים שאני התם דהרופאים בעצמם לא אמרו דבר ברור וכמ"ש הפוסקים אבל היכי דהרופאים אומרים דבר ברור שפיר רופא מהימן: ב) ובפרט בנ"ד שהמראה מעורב במוגלא ונשתנה ממש מדם ווסתה כבר נסתפק הס"ט בשם הדב"ש דיש צד להתיר מכח זה ונהי דהס"ט העלה דאין להתיר מכח זה מ"מ בשו"ת מהר"ח א"ז סי' קי"ב כ' דעכ"פ מועיל סברא זו להיות הוכחה שאינו מן המקור וא"כ חשיב עכ"פ בגדר רגל"ד שאינו מן המקור וא"כ הרי כבר כתב הרדב"ז דביש רגל"ד לדברי הרופא לכ"ע מהימן א"כ הכא שמשונה מדם ווסתה דהוי עכ"פ כרגל"ד בוודאי דיש להאמין לדברי הרופא שהמראה בא משמנונית האם – ובפרט בנ"ד דליכא לא הרגשת גופה ולא פתיחת המקור ורק שמרגשת זיבת דבר לח לא מיקרי הרגשה א"כ ליכא טפי מחשש איסור דרבנן א"כ וודאי דרופא מהימן וכמ"ש בשו"ת רח"כ בסוף הספר דברואה שלא בהרגשה לכ"ע רופא נאמן וכן הכריע בתו"ג אה"ע סי' קכ"א סק"א דלענין דרבנן רופא נאמן. ואף לשי' הסוברים דזיבת דבר לח ג"כ חשיב הרגשה מ"מ נודע מ"ש המפורשים בהא דכ' התה"ד ביו"ד סי' ק"צ דארגשה ובדקה ולא מצאה דטמאה דכ"ז בהרגישה בגופה או בפתיחת המקור דזה מורה על דם שפיר טמאה ואפילו בזה השיג עליו הד"מ ולפמ"ש בשו"ת מהר"י אסאד גם התה"ד אינו אוסר רק מדרבנן אבל בהרגשת זיבת דבר לח אף א"נ דהוי הרגשה כ"ז היכי דמצאה דם אז י"ל דמיקרי הרגשה וטמאה מה"ת אבל בלא מצאה כלום ורק שהרגישה זיבת דבר לח לחוד פשיטא דגם התה"ד מתיר דהרגשה זו אינו מורה על דם א"כ בנ"ד דמראה זו משונה מדם ווסתה ולפי דברי הרופאים אין זה דם כלל א"כ בשלמא אי היתה מרגשת בגופה דזה מורה על דם ורוב דמים מן המקור קאתי שפיר לא הי' מהימן אבל כיון דלא הרגישה רק זיבת דבר לח דזה אינו מורה על דם שפיר מהימן הרופא דבזה תו ל"ח כמעיד נגד הרוב ובפרט די"ל דבנ"ד הוי בכלל ס"ס שמא זיבת דבר לח לא מיקרי הרגשה ובדם שלא בהרגשה לכ"ע רופא נאמן ואף א"כ דחשיב הרגשה שמא רופא נאמן גם באיסור תורה וז"ב. ג) ומה שהעיר די"ל דהרופא לא מהימן דבימי ספירת ז"נ הוי בחזקת טומאה לפלא שלא ראה שכבר הרגיש בזה בס"ט והדג"מ כתב דממנ"פ באשה שיש לה ווסת שלא בש"ו ויש לה מכה שמ"ד בכה"ג אין ההיתר משום חזקת טהרה רק הטעם דאז המקור אין דרכו להוציא דם והמכה דרכה להוציא דם א"כ חשיב כשכיח להיתר ושכיח להיתר מהני אף נגד ח"א וכמ"ש כה"ג בפמ"ג סי' נ' לענין ס' בשחיטה ובמכה שא"י אם מ"ד נהי דלשי' הרמ"א תולין אף במכה שא"י אם מ"ד מ"מ בימי ספירת ז"נ שפיר לא תלינן במכה שא"י אם מ"ד עיי"ש ובאמת ברשב"א ריש נדה הביא בשם הרמב"ן דאחר בדיקת הפס"ט הוא בחזקת טהורה וכן הוכיחו רוה"פ דבימי ספירה ז"נ הוי בחזקת טהורה ואזדא דברי כת"ה בזה והנה כת"ה כ' להעיר דבנ"ד ל"ח כמעיד נגד הח"ט כיון דלע"ע עדיין טמאה עד שתטבול – הנה באמת דבריו לכאורה מטין לסברת הרי"ף גבי אחוה דמיתנא ולסברת הרמב"ם דהוחזק במ"א לוקה