שו"ת מהר"ש ו כד

לטמא באוהל רק מצד שלימותו הוי ד"ת ומטמא באוהל אבל אם נתערב נהי דלא בטל מ"מ נתמעט חשיבותו ושוב מצד עצמו אינו מטמא באוהל עיי"ש. נשמע דאם יש בו כזית דאז טומאת אוהל שבו הוא מגזה"כ אז גם בתערובות אם אינו בטל שוב מטמא באוהל אבל בדבר דרק מצד חשיבותו מטמא באוהל אז כשהוא בתערובות אף אם לא בטל מ"מ נתמעט חשיבותו ואינו מטמא באוהל. א"כ י"ל לפמ"ש הפנ"י בהא דשיטת הפוסקים דבח"ש אינו עובר בב"י הטעם משום דחמץ בעצם אינו שלו וא"כ הב"י הוי חידוש דהרי בלא"ה שני דברים אינו ברשותו ורק דעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו וכ"ז בכזית דהוי דבר חשיב בעצם שפיר אוקמה רחמנא ברשותו אבל בח"ש דאינו דבר חשיב שפיר לא אוקמה רחמנא ברשותו – ונשמע דלריה"ג דסובר חמץ מותר בהנאה א"כ הב"י ל"ח חידוש שפיר גם בח"ש אסור בב"י עיי"ש וביארתי עפ"ז קושית הדג"מ סימן תמ"ב על התוס' פסחים דכ"ט ע"ב שכתב דאמאי מעל לריה"ג והקשה דהא י"ל דמיירי בשו"פ ואין בו כזית דליכא ב"י ועפ"ז א"ש דהתם הרי קאי לריה"ג ולשיטתו גם בח"ש איכא ב"י ודוק: ד) יצא דעיקר ב"י הוי רק במידי דהוי דבר חשיב וא"כ היכי שהוא בתוך התערובות נהי דלא בטל משום דדמי לטומאת משא מ"מ עכ"פ בתערובות נתמעט חשיבתו ושוב ליכא ב"י משום דחשיב אינו שלו ואף דבכזית מן המת גם כשהוא בתערובות אפ"ה מטמא באוהל הואיל דלא בטל לענין טומאת אוהל מ"מ התם בכזית אין הטומאה מצד חשיבתו רק דשיעורין הלל"מ ושרץ טומאתו בכעדשה א"כ שפיר בכזית מן המת אף שנתערב ונתמעט חשיבתו מ"מ כיון דלא בטל מטמא באוהל דנהי דבתערובות נתמעט חשיבתו מ"מ טומאתו אינו תלוי בחשיבתו. אבל לענין ב"י דמצד הסברא א"צ לעבור בב"י דע"י שאסור בהנאה אינו שלו ורק דבדבר חשיב אוקמה רחמנא ברשותו א"כ הרי כל איסורו הוא מצד חשיבותו א"כ בנתערב אף דלא בטל מ"מ נתמעט חשיבותו ושוב אינו עובר בב"י משום דחשיב אינו שלו: ה) נשמע דלריה"ג חמץ שנתערב לא בטל לענין ב"י אבל לדידן נהי דלא בטל מ"מ נתמעט חשיבתו ושוב ליכא ב"י. והנה כבר כתוב בספר ברכת אברהם דלמ"ד חמץ מן הנשרפין הב"י ל"ת חידוש דע"י זכות האפר חשיב שלו ושוב גם בח"ש יש ב"י ולפ"ז י"ל דחמץ שנתערב לא בטל לענין ב"י דדמי לטומאת משא ונהי די"ל דבתערובות נתמעט חשיבתו מ"מ יש ב"י כיון דחשיב שלו אבל הרמב"ם לשיטתו דחמץ מהנקברים ואפרו אסור שוב הב"י חידוש ושוב בתערובות נהי דלא בטל מ"מ נתמעט חשיבתו וליכא ב"י דלא עשאן הכתוב כאילו הוא ברשותו רק כשהוא בחשיבתו אבל בתערובות דנתמעט חשיבתו ליכא ב"י ושוב מותר לשהותו ושפיר פסק דחמץ חשיב דשיל"מ וזה ברור ודו"ק: ו) נחזור להנ"ל דבמידי דבעי לשמה ל"מ ביטול לחשבו כנעשה לשמה וכה הבאתי בספרי ח"ב סי' ג' קושית העולם בנס חנוכה דהרי הי' אפשר לערב שמן טמא לתוך שמן הטהור טיפין טיפין ונימא קמא קמא בטל ועוד הקשו דהא שמן קידש אינו מקב"ט וכתבתי ליישב דבאמת מפורש בש"ס ע"ז דבאו בה פריצים וחיללוהו ופקע שם קודש ושפיר נטמא ולפ"ז י"ל דשמן למנורה בעי שיהי' חל עליו שם קודש וגם בעי שיהי'. משל צבור וכבר העיר מרן בעל ד"ח ז"ל די"ל דהשמן הניתוסף ע"י נש ל"ח בא משל צבור ומבואר בתוס' תענית ד"ט דשמן הבא ע"י נס חשיב משל הפקר ומכ"ש לשי' התוס' ב"ב דע"ט דהקדש ל"ל זכיה ע"י חצר וה"ה ע"י כליו דחשיב כמו חצר וא"כ אחר שבאו בה פריצים דפקע שם קודש לא היה אפשר להקדישו כיון דלא יהי' שויא מידי דלא מבעיא לשי' רש"י גיטין די"ב דהקדש לא חל אפחות משו"פ מכ"ש הכא דלא שויא מידי להקדש בוודאי דלא חל ההקדש ואף לשי' התוספות שם דוקא על פחות משו"פ דחזי לאצטרופי וכהא דמבואר בגיטין ד"כ שאני עלה של זית דחזי לאיצטרופי ועיין בט"ג שם אבל מידי דלא שויא כלום לא חל ההקדש א"כ נהי דאם יתערב טיפין לתוך שמן טהור יתבטל טומאתו אבל עכ"פ אחר התערובות חשיב כאינו בעולם ולא יוכל לחול עליו שם קודש ושוב יהי' חשיב כיש בהתערובות שמן שאינו קדוש. נהי דהטומאה נתבטל אבל עכ"פ ל"ח כאילו הוא כולו שמן קודש: ז) נמצא אי לאו הסברא דבאו בה פריצים היי נשאר עליו שם שמן קודש רק שהי' חשיב שמן קודש שנטמא והי' מותר ע"י ביטול אבל כיון דשמן קודש אינו מקב"ט ועכצ"ל דבאו בה פריצים ופקע שם קודש שוב לא הי' אפשר להקדישו שנית דקודם הביטול לא שויא מידי להקדש ולאחר הביטול חשיב כאילו אינו ושוב אין על מה לחול כח ההקדש ושוב ל"ח כאילו הוא כולו שמן קודש דביטול לא יוכל להטיל שם קודש על דבר שאינו קדוש עיי"ש – א"כ ה"ה בשמירה יש להחמיר שכל החטים יהי' משומרים ונהי דחזינן לשי' הרא"ש דרובו שאינו שאוב כשר מה"ת אף להסוברים דכולו שאוב פסול מה"ת והרי במקוה לטבילת אדם בוודאי דבעי מ"ס אף מה"ת לשי' רוה"פ ואפ"ה רובו שאינו שאוב כשר ונשמע דביטול מועיל להשלים השיעור. אפ"ה י"ל כ"ז התם כיון דגזה"כ דביטול מועיל א"כ נסתלק הפסול שאובין גם מן המיעוט וא"כ אחר שנסתלק הפסול מן המיעוט א"כ שוב בהצטרפם יחד עכ"פ איכא מ"ס אבל שיועיל הביטול למשוי מחטים שאינם משומרים שיהי' עליהם שם משומרים זה בוודאי אינו ודמי להא דמשוי מדבר שאינו קנין לעשותו קנין דל"מ וממנ"פ א"נ דביטול משוי להמיעוט כנאבד וכלה מן העולם בוודאי דל"מ להשלים השיעור וא"נ דחשיב כישנו בעולם ורק דגזרה התורה שהרוב יגבור על המיעוט כ"ז להפקיע שם איסור מן המיעוט שלא לקלקל את הרוב אבל להטיל שם חדש על המיעוט לענין זה בוודאי דל"מ הביטול וכה"ג כתב בתוספות זבחים דע"א להסביר הא דמצינו בסנהדרין דע"ט דבנתערב רוצח שלא נגמר דינו עם שנגמר דינם דכולם פטורין אף דיש רוב אפ"ה משום רובא לא נוכל לעשות דבר שקר עיי"ש וה"ה הכא מכח הרוב לא נוכל לעשות דבר שקר הואיל דהמיעוט אינו משומר ל"מ הביטול להטיל עליו שם משומר ואף דגם בחטים משומרים סמכינן על הביטול להכשירם בנמצא בהם מצומחים אם יש בהם איזה פעמים ששים וכמ"ש בשו"ת ברכת רצ"ה דבעי דוקא ב' פעמים ששים פעם א'