שו"ת מהר"ש ו כג

שפיר ל"ח שינוי וז"ב: י) ובזה ניחא ג"כ ד' הלח"מ שכ' בדעת הרמב"ם בה"א דהשוחט ג' חטאות בשבת דנקט הרמב"ם דמיירי באומר בגמר זביחה הוא עובדה וכתב הלח"מ אע"ג דס"ל להרמב"ם אאאדשא"ש מ"מ חטאת מיקרי שלו ע"י דקניא לי' לכפרה וקשה גם כן הא הרמב"ם פסק בהלכות איסורי מזבח דלא מצי להקצות אחרי שהקדיש. ועפ"ז ניחא דסברא זו ל"מ רק היכי דנאסר בהנאה וחשיב שינוי מועיל סברא זו שיהי' יוכל לקרות שם איסור וע"י האיסור יהי' חשיב שינוי ואמרי' קנייתו ואיסורו באין כאחד אבל מוקצה דשרי להדיוט ול"ח שינוי שוב סברא דקניא לי' לכפרה לחוד ל"מ לאסור וז"ב: יא) והנה לכאורה יש להעיר לשי' הסוברים דגם בגמר שחיטה א"י לאסור אע"ג דבגמר שחיטה מיקרי שלו אפ"ה כיון דלא נגמר קנינו רק בשעת גמר איסורו ל"מ לאוסרו א"כ לשי' התב"ש והפמ"ג דגם במ"ב יוכל לאוסרו משום תע"ז א"כ תיקשי עכ"פ אחר שחיטת רוב שני הסימנים כבר קניא בשינוי ושוב במיעוט בתרא יוכל לאוסרו משוש תע"ז. הן אמת דבגוף דברי התב"ש דבמ"ב יוכל לאוסרו משום תע"ז יש להעיר מדברי הר"ן שפסק דאם השחיטה היתה כהלכתה ואח"כ זרק דמה לע"ז לא מיפסל דרק בקדשים דבעי ד' עבודות א"כ מחשבת פיגול פוסלת בכולהו אבל חולין דלא בעי רק שחיטה שפיר לאחר שחיטה תו ליכא פסול א"כ הכא באמת לאחר ששחט רוב הסימנים תו א"צ לשחוט יותר ורק אם גומר שחיטתו בעי שיהי' דרך שחיטה ודברים הפוסלים בשחיטה פוסלים בה קשה לפי"מ דמצינו בש"ס זבחים דט"ו בהוליכה כהוגן והחזירה ואח"כ הוליכה פסול דרצה לתלות בפלוגתא דר"א ורבנן ומוכח דכיון דלא הי' נצרך להולכה ב' אע"ג דע"י שהוציאה צריך להולכה ב' אפ"ה לחד מ"ד לא נחשב הולכה ב' לעבודה הצריכה ואינו פוסל א"כ ה"ה במ"ב כיון דלא הי' צריך לגמור י"ל דל"ח כלל מעסק השחיטה ולא יוכל למיפסל בה מחשבת ע"ז אך באמת ניחא לפי"מ דמסיק הש"ס התם דהולכה ב' פוסל בה שפיר יש לומר גם הכא כיון דגומר השחיטה בעי שיהי' דרך שחיטה ושוב פסול בה מחשבת ע"ז וצדקו דברי התב"ש: יב) אכן לשי' הש"ך דשחיטת נכרי אינו פוסל במ"ב דבעי שיהי' דבר שעושה נבילה א"כ שוב לשי' הט"ז דגם בתע"ז בעי דבר שעושה נבילה שפיר י"ל דבמ"ב אינו נאסר משום תע"ז א"כ שפיר ל"ש לומר דבשחיטת רוב קניא והאיסור יחול במ"ב אבל לשי' הנקה"כ דגם במיעוט קנה נאסר משום תע"ז א"כ ה"ה די"ל דגם במ"ב נאסר משום תע"ז ושוב י"ל דבשחיטת רוב הסימנים קניא והאיסור בא במ"ב וא"כ י"ל דדבר זה תלוי בפלוגתא דלמ"ד אדם אוסר דשא"ש י"ל גם במיעוט סימן נאסר אבל למ"ד אין אדם אוסר אפילו במעשה רבה עכצ"ל דסובר דגם שלו לא נאסר רק במידי שעושה נבילה כשיטת הט"ז וא"כ מתורץ קושית הנק"הכ דהש"ס פריך לר"ה דסובר דגם במעשה כל דהו נאסר שפיר מוכרח הש"ס לתרץ בחצי קנה פגום דאל"כ מיד במיעוט הקנה נאסר משום תע"ז ושוב לא הי' חייב משום ש"ח אבל לדידן דאין אדם אוסר אפילו במעשה רבה שפיר י"ל דגם בשל אינו נאסר רק בדבר שעושה נבילה כהט"ז ודו"ק והרבה יש לי לפלפל בזה אך תשות כחי מנעוני: ג' משפטים תרמ"ט ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ו' להרב הה"ג וכו' מ' חיים יודא מוצד"ק מאקא יצ"ו. בדבר שאלתו אי מהני ביטול לחטים שאינם משומרים שיהי' חשיב כמשומרים: א) הנה כבר העירו המפורשים בזה לענין אתרוג המורכב והביאו ראי' מזבחים ד"פ לענין מי חטאת דביטול מועיל להיות חשיב כמבטל והוי ככולו מי חטאת ועיי"ש בחק נתן מ"ש בזה אכן הרבה פוסקים כתבו דביטול חשיב רק כאילו אינו ואינו מועיל להשלים השיעור ובאמת בנדה דכ"ח מוכח דאם נתערב מעט תפר בין רוב רקב מצטרף שיהי' חשיב כמלוא תרווד רקב וכה יש להעיר מתוס' נדה דמ"ו שכתב דבנתערב תרומה ברוב חולין א"נ דמה"ת לא בטל עכ"פ מה"ת ל"ח כאילו כולו תרומה לפטור מחיוב חלה ד"ת ורק מדרבנן חשיב ככולו תרומה לפטור מחיוב חלה אם נאמר דחלה בזה"ז דרבנן ולחד תירוצא שם מה"ת חשיב ככולו תרומה אף לפטור מחיוב חלה ד"ת עי"ש א"כ מכ"ש היכי דנתבטל בוודאי דהמיעוט חשיב לגמרי כמו הרוב והנה משיטת הר"ש שכתב דאם זוחלין רבו על הנוטפין דמטהר בזחילה אף אם ליכא מ"ס רק בצירוף הנוטפין ולשי' הסוברים דגם במעיין בעי מ"ס לטבילת אדם נשמע דביטול מועיל להשלים השיעור והנה ידוע מ"ש היד אליהו לענין ס"ת פסול שנתערב בס"ת כשר אם שייך בזה ביטול משום די"ל דחשיב בכלל דבר חשיב דלא בטל והנה בזה העירו המפורשים דאם יש בזה פסול מצד שלא נכתב השם לשמה בזה ל"מ ביטול. וכעין סברת הר"י בתוס' גיטין דכ"ד דבגט שיש חשש מכח שלא לשמה ל"מ אף למ"ד יש ברירה. וכה שמעתי בשם מרן הגה"ק מצאנז זי"ע דבדבר שצריך בפירוש לשמה ל"מ הביטול שיהי' חשיב כנכתב לשמה: ב) ובאמת בענין זה י"ל שי' הרמב"ם דפסק דחמץ חשיב דשיל"מ ואף דאסור לשהותו מ"מ כיון דבטל לענין ב"י ושרי לשהותו שוב חשיב דשיל"מ ועד שתאכלנו בביטול שני איסורים תאכלנו בביטול איסור אחד ועיין חוו"ד יו"ד סי' ק"ב אכן המפורשים העירו די"ל דלענין ב"י ל"ש ביטול דדמי לטומאת משא דלשי' כמ"פ בטומאת משא מה"ת ל"מ ביטול עיין במלמ"ל פ"ב מהלכות משכב ומושב וכיון דלא בטל לענין ב"י שוב אסור לשהותו ושוב ל"ח דשיל"מ: והנלע"ד לפמ"ש בתוס' נדה דכ"ח ע"ב דאם ליכא כזית מן המת אז במת שלם כיון דהוי ד"ח א"צ כזית אבל אם הוא מעורב נהי דלענין טומאת אוהל דמי לטומאת משא דלא בטל מ"מ כיון דליכא כזית ומצד שיעורו לא הי' צריך