שו"ת מהר"ש ו כב

חשיב שינוי כמ"ש בתוספות ב"ק דע"א דהקשו כל טובח לאו דמריה טבח ותירצו דנ"ח שינוי לקנותה בכך ובוודאי כוונתם על תחילת זביחה אבל גמר זביחה חשיב שינוי כמפורש שם בדס"ח מאי טביחה דאהני מעשיו ועיי"ש בתוס' מה שחילקו בין שינוי דממילא לבין שינוי דבידים וכ"ה בתוס' ב"מ דצ"ז ובב"ק די"א וכיון דבגמר זביחה חשיב שינוי וקניא לי' שוב י"ל דיוכל לאסור משום דבשעה שנאסר משום תע"ז אז נצמח לו קנין ואף דמקודם לא הי' בו קנין מ"מ כיון דבשעת גמר זביחה נצמח לו קנין שוב אמרינן קנייתו ואיסורו באין כאחד וכמו דמהני בהקדש כה"ג א"כ זה סברת ר"ה דפשיטא לי' דשלו יוכל לאסור במעשה כ"ד א"כ כיון דעכ"פ נשמע מדעולא דבמעשה רבה נאסר א"כ נהי דנימא דהטעם משום דע"י גמר שחיטה חשיב שלו אבל תחילתו ל"ח שינוי אפ"ה כיון דנשמע דאמרי' בזה קנייתו ואיסורו באין כאחד א"כ עכ"פ ע"י הגבהה יוכל לקרות שם איסור ושוב אמרי' קנייתו ואיסורו באין כאחד ורק דמשמע לי' דעולא קאמר אפילו במעשה זוטא וס"ל דיוכל לאסור אפילו במעשה כ"ד וכ"ז לפי"מ דמשמע מדברי עולא דעכ"פ במעשה רבה יוכל לאסור וע"כ משום דקנייתו ואיסורו באין כאחד ושוב ע"י הגבהה מהני אפילו מעשה כ"ד דאפ"ה משוי לי' לשינוי אבל לר"נ דס"ל לפי שיטות רוה"פ דאפילו במעשה רבה א"י לאסור וקשה לכאורה הא בגמר חשיב שינוי וא"כ נימא דיוכל לאוסרו מטעם קנייתו ואיסורו באין כאחד ועכצ"ל דלענין איסור ל"א קנייתו ואיסורו באין כאחד רק בעי שיהי' לו קנין מקודם שנאסר ואף דגבי הקדש מהני בכה"ג י"ל דשם עיקר הלימוד מאיש כי יקדיש את ביתו מה ביתו שלו וקיי"ל לענין גט נתנו בחצירו וכתב שטר מתנה קנתהו ומתגרשת בו אף דחצירה קנה בעלה אפ"ה אמרי' גטה וחצירה באין כאחד וחזינן דאף דכתיב ונתן בידה והכא קודם הגט ל"ח ביתה אפ"ה כיון דע"י הגט נעשה החצר שלה שפיר מיקרי ביתה ושוב א"א למעט מאיש כי יקדיש היכי דע"י ההקדש נעשה שלו אבל לענין הא דאאאדשא"ש דהוא מצד הסברא שפיר ס"ל לר"נ דהיכי דקודם האיסור אינו שלו שפיר א"י לאסור וא"כ אף בהגביהה מקודם ל"מ דכיון דבאמת בהגבהה לחוד לא קני קנין גמור רק דיוכל עכ"פ לקרות שם איסור ושוב נאסר בהנאה ושייך לומר קנייתו ואיסורו באין כאחד ז"א דהא לר"נ מוכח דל"א קנייתו ואיסורו באין כאחד ומיושב קושית התוספות בהא דפריך הש"ס מהמנסך לר"נ ועפ"ז ניחא דלר"נ ל"א הסברא הנ"ל ודו"ק: ז) אך התינח א"נ דלר"נ גם במעשה רבה א"י לאסור ולכך אף א"נ דניסוך ל"ח רק מעשה כ"ד מ"מ נשמע דגם במעשה רבה א"י לאסור וכנ"ל אבל לשי' הסוברים דלר"נ במעשה רבה יוכל לאסור א"כ שוב תיקשי כיון דהטעם דקניא בשינוי ואמרי' קנייתו ואיסורו באין כאחד א"כ תיקשי גם במנסך נימא ע"י שאסרו בהנאה חשיב שינוי ושוב יוכל לאסור ורק דלא יוכל לקרות שם איסור וא"כ ע"י הגבהה יוכל לקרות שם איסור ושוב תיקשי מאי פריך הש"ס – ועפ"ז י"ל קושית התוספות בד"ה דאית לי' שותפות בגוה דא"כ היינו מדמע ולפ"ז ניחא דבאמת י"ל דע"י שנאסר בהנאה חשיב שינוי ויוכל לאסור ורק דלא יוכל לקרות שם איסור אדבר של חבירו וכ"ז בל"ל שותפות אבל ביש לו שותפות דעכ"פ נאסר של חבירו מטעם מדומע ושוב נאסר בהנאה ולמ"ד נהפך היתר להיות איסור חשיב שינוי ונעשה שלו ושוב יוכל לאסור דהא אמרי' קנייתו ואיסורו באין כאחד כיון דהשתא קיימינן בשיטות הסוברים דאף לר"נ במעשה רבה יוכל לאסור ודו"ק – ולפ"ז אדרבה נשמע מכאן הוכחה כשיטות הסוברים דבמעשה רבה יוכל לאסור ונשמע ג"כ דניסוך ל"ח רק מעשה כ"ד: ח) ולפ"ז מיושב ג"כ קושית כת"ה דבאמת הי' פשיטא להש"ס דאף דקניא לי' לכפרה אפ"ה ל"ח שלו ממש וא"נ דאאארשא"ש אפילו במעשה רבה אך דאז קניא בשינוי ועכצ"ל דבעי שיהי' שלו קודם האיסור ושוב לא יועיל הא דקניא לי' לכפרה אך באמת כיון דעכ"פ נשמע מדברי עולא דבגמר מעשה יוכל לאסור וע"כ משום דאז עכ"פ קניא בשינוי א"כ קשה לכאורה אף בתחילת שחיטה כיון דעכ"פ שלו נאסר א"כ שוב ע"י שנאסר בהנאה חשיב שינוי ויוכל לאוסרו וע"כ דלא יוכל לקרות שם איסור אדבר של חבירו ובזה שפיר קאמר הש"ס דכמו דחזינן דאפילו באם לא קני לי' עדיין כמו לאחר יאוש מ"מ יוכל לקרות שם הקדש וממילא קני לי' ה"ה הכא ע"י דקניא לי' לכפרה נהי דל"ח שלו ממש מ"מ לא גרע מגזל לאחר יאוש ושוב יוכל לקרות שם איסור וע"י א"ה חשיב שלו ויוכל לאוסרו א"כ עיקר החידוש דכיון דשלו ממש יוכל לאסור שוב ע"י זכות כפרה יוכל לקרות שם איסור וממילא קניא בשינוי אך כ"ז אם בשלו ממש נאסר גם במעשה כ"ד שוב י"ל דגם בחטאת הי' מקום לאסור אבל א"נ דגם שלו ממש לא נאסר בתחילת שחיטה משום תע"ז ורק שרצונך לאסור משום מוקצה ז"א כיון דמוקצה מותר להדיוט וא"כ ל"ח כאיסור הנאה וממילא דל"ח שינוי וא"כ אכתי י"ל דלא חל כלל האיסור מוקצה כיון דמוקצה ל"מ בשל חבירו ונהי דקניא לי' לכפרה מ"מ סברא זו ל"מ רק היכא דע"י שנימא דחל האיסור יהי' חשיב שינוי גמור ויהי' שלו ממש אז מועיל סברא דקניא לי' לכפרה שיהי' יוכל לקרות שם איסור אבל הכא דגם אח"כ לא יהי' שלו דמוקצה אינו אסור בהנאה ושוב סברא דקניא לי' לכפרה לחוד ל"מ– ומיושב קושיתו בס"ד ודו"ק: ט) ועפ"ז מתורץ קושית התוס' בדף מ"א בד"ה כיון דקניא לי' לכפרה מהא דזבחים דקאמר דמוקצה ונעבד אינו שלו ועפ"ז ניחא דסברי זו ל"מ רק שיהי' יוכל לאוסרו במידי דאח"כ יהי' חשיב שינוי ולא במוקצה כנ"ל – ונהי דמצינו בש"ס ב"ק דצ"ו גבי ניטלה התיומת דפירש"י דהואיל דפסול למצוה עי"ז גופא חשיב שינוי ושוב י"ל דגם מוקצה כיון דאסור לגבוה עי"ז גופא יהי' חשיב שינוי אפ"ה י"ל כמ"ש הרמב"ן דהשוחט ונתנבלה בידו חשיב היזק ניכר כיון דעצם השחיטה הוי היזק ניכר ורק אי כשרה ל"ח היזק אבל אי נבילה שוב השחיטה גופא חשיב היזק עיי"ש א"כ הכ"נ באמת אי נחלקה התיומת הרי כ"ע רואין שאינו כמקדם ורק אי הי' כשר עדיין הי' עליו שם לולב אבל אי פסול ולא מיקרי לולב, א"כ הרי נולד הפסול ע"י מעשה שנחלק התיומת ושפיר חשיב שינוי אבל במוקצה דלא נאסר רק בדיבור וכמ"ש במהרש"א שם שפיר י"ל דכיון דלא נאסר להדיוט רק לגבוה