שו"ת מהר"ש ו כ

הרמב"ם ז"ל בהא דכלך אצל יפות הא דשויה שליח וז"ב בס"ד ודוק היטב: טו) יצא לפ"ז לא מבעיא א"נ כהסוברים דגם בתרומה מהני אפילו בלא שויה שליח מכח הסברא דמשום ניחותא דמצוה אמרינן אמ"ל מכ"ש דגם בבכור י"ל הכי ואפילו להסוברים דבתרומה בעי דוקא דשויה שליח כ"ז התם די"ל דבתרומה בעי דוקא שיהי' עומד לגמרי במקום הבעלים וסברא זו דאמ"ל לא מהני לחשבו כאילו עומד לגמרי במקום הבעלים אבל בבכור שפיר י"ל דלכ"ע מועיל הסברא דאמ"ל מכח ניחותא דמצוה ובפרט שכבר הבאתי בשם הח"ס דגם במידי שהי' מקודם של הישראל מ"מ אם נולד ס' שמא בשעת לידה לא הי' של הישראל שוב עכ"פ ל"ח צאנך ברור ופטור א"כ בוודאי דיש צד היתר בנ"ד ובפרט ע"י הטלת מום ע"י עכו"ם שיאמר לעכו"ם אחר בוודאי דיש להקל ונהי דלשיטת כמ"פ גם הטלת מום בבכור בזה"ז הוי איסור תורה ואפילו בספק בכור רבו האוסרין מ"מ היכי דיש כמה צדדים להקל כ' הח"ס גופא בחו"מ סי' ק"ה להתיר וה"ה די"ל בנ"ד מכח הני טעמים להקל: טז) וכת"ה כתב צד היתר בזה דלענין דרבנן בוודאי מותר לסמוך אסברת אמ"ל מהא דליקטו הבעלים והוסיפו ואמאי לא פריך הש"ס הכא דלא ליהוי תרומה ועכצ"ל דכיון דבלא"ה מה"ת חטה א' פוטר את הכרי ולענין דרבנן שוב סמכינן אהא דאמ"ל דהועיל תרומת האחר עכת"ד נא אבין דבריו דהא כל הפלפול בש"ס הוי רק אי התרומה שהפריש השליח למפרע מועיל או לאו א"כ מאי מועיל לענין זה הא דמה"ת חטה א' פוטר את הכרי וסברא זו ל"מ אלא לאחר שהוסיפו הבעלים דתו ליכא באוכל מכרי זה משום איסור טבל אבל עכ"פ לענין שנימא דמה שהפריש האחר מקודם שיהי' עליו שם תרומה מה"ת לזה ל"מ כלל הא דחטה א' פוטר את הכרי ואזדא הוכחתו וז"ב ובעיקר הדבר כבר הבאתי מדברי התה"ד והפמ"א די"ל דמועיל המכירה ובפרט הכא איכא ג"כ סברא דניחותא דמצוה כדי שלא יהי' נכשל בהטלת מום דאפילו א"נ דהטלת מום בזה"ז הוי רק דרבנן מ"מ אפי' להציל מעבירה דרבנן ג"כ חשיב בכלל מצוה ע"כ מכל הני טעמי הנני מסכים להטיל בו מום ע"י עכו"ם שיאמר לעכו"ם אחר כנלע"ד לדינא: באעה"ח ב' ויצא תרנ"ח ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ה'. להרב הה"ג מ' שמעון זינגנער נ"י מסטיטשין יצ"ו. בדבר שהעיר בחולין ד"מ דקאמר ר"פ אי לאו דאמר ר"ה בהמת חבירו לא הוי חטאת תיובתא ופריך פשיטא ומשני ס"ד כיון דקניא לי' לכפרה כדידי' דמי קמ"ל ובפירש"י ז"ל בד"ה אי לאו דאמר ר"ה פירש ואפילו אי הוי אמר מעשה כ"ד אוסר בבהמתו עיי"ש ומוכח דדוקא אי הי' אמר עכ"פ דמעשה כ"ד אוסר בבהמתו אז אי הו"א דקניא לי' דכפרה כדידי' דמי הי' קשה מחטאת אבל אי הוי אומר ר"ה דמעשה כיד אין אוסר גם בבהמתו אז אף לפי הס"ד דקניא לי' לכפרה כדידי' דמי ג"כ לא הי' קשה מחטאת – וע"ז הקשה דגם א"נ דגם בבהמתו אינו אוסר במעשה כ"ד אפ"ה א"נ דקניא לי' לכפרה כדידי' דמי אכתי תיקשי מחטאת הואיל דעכ"פ נאסרה מדין מוקצה תיכף בתחילת השחיטה אפילו במעשה כ"ד ושוב לא חזי לפתח אה"מ ואמאי חייב משום ש"ח עכת"ק: א) והעיר כת"ה ליישב בפשיטות בשלמא אי דנין לענין איסור מכח תקע"ז אז אף אי אמרי' דמיד בסימן א' חייב משום ש"ח מ"מ כיון דבגמר פקע שם קדשים ושוב אזדא החיוב משום ש"ח אבל אי דנין לענין איסור מכח מוקצה דאינו אסור להדיוט אלא לגבוה בכה"ג לא פקע שם קדשים ואכתי נשאר החיוב ש"ח שהי' חל מיד בסימן א' וכמ"ש הכרוך טעם ובזה כ' ליישב קושית הנקה"כ שתמה על הט"ז סי' ב' שכתב דשוחט לעכו"ם לא נאסרה רק עכ"פ בסימן אחד והיינו דבר שעושה נבילה דלדבריו תיקשי אמאי הוצרך בש"ס לאוקמא בחצי קנה פגום וגמרו הרי יוכל לאוקמה בפשיטות אף בלי קנה פגום כיון דבמיעוט קנה ליכא שום איסור מכח ע"ז ושוב בשחיטת רוב קנה כולהו בהדי הדדי קאתי ולפ"ז כתב כת"ה דבאמת נהי דבע"ז ליכא איסור משום תע"ז במיעוט קנה אבל משום מוקצה נאסר אפילו במיעוט קנה אבל איסור ש"ח בוודאי דליכא במיעוט קנה ודוקא בוושט דהווי שחיטה י"ל דנאסר גם משום ש"ח מיד אבל במיעוט קנה דל"ח שחיטה כלל בוודאי דלא נאסר אז משום ש"ח אבל משום מוקצה נאסר מיד בתחילת קנה ושוב לא יוכל אח"כ בשחיטת רוב הקנה לחול האיסור דש"ח כיון דכבר נאסרה משום מוקצה עכת"ד: ב) ובמאי דסיים אפתח מ"ש לחדש דאיסור ש"ת בוודאי ליכא במיעוט קנה הן אמת דמוכח הכי מדברי החוו"ד בסי' ב' אבל מד' הפמ"ג בש"ד סי' סק"ט מבואר להיפוך וכתב כן בשם התב"ש וכן בהגהות יד אברהם הוכיח דגם איסור ש"ח יש אפילו במיעוט הקנה ואף דלכאורה מוכח בש"ך סי' ה' סק"ט כדברי כת"ה מדכ' דבעי שיתחיל הפסול בדבר שעושה נבילה ואף שתמהו עליו מ"מ נלע"ד לפרש דברי הש"ך דהא באמת מבואר במחבר דדוקא דיש לו שותפות נאסר בשוחט לשם קדשים ולשי' הרא"ש גם בל"ל שותפות נאסר ונהי דלשי' הרא"ש גם ביש לו שותפות אין לאסור די"ל לצעורי קמכוין אפ"ה בקדשים שייך מ"ע דיסברו שהוא בהמה שלו והט"ז חולק דבאמת בבהמת חבירו אין לו כח להקדיש ול"ש מ"ע רק דמיירי ביש לו שותפות ואז גם בע"ז הי' יוכל לאסור ורק הטעם משום די"ל לצעורי קמכוין אבל הכא דל"ש לצעורי שפיר נאסר בשותפות ובגליון מהרש"א שם כ' דא"נ דעיקר החשש שמא עכשיו הקדישו א"כ במעשה רבה יוכל להקדישו כמו דיוכל לאסור ושוב לא בעי שיהי' דוקא שותף אבל א"נ דהחשש הוא שמא מקודם הקדישו שוב ל"מ בדבר שאינו שלו ובעי דוקא שותפות – ולפ"ז י"ל בכוונת הש"ך בסי' ה' שכ' דבעי דוקא בדבר שעושה נבילה קאי אדבר שאינו שלו ורק דלשיטת הרא"ש יוכל