שו"ת מהר"ש ו קעג

אך עדיין צ"ב הא איסור הפרשת תרומה בשבת יו"ט הוי רק מדרבנן או משום מתקן או משום מקדיש אבל מה"ת הא מותר להפריש ולפמ"ש ברש"י ברכות ד"ב ע"ב דטבילתם היתה סמוך לבין השמשות עיי"ש קשה דכיון דתרומת מעשר אינו רק מדרבנן לא גזרו עליו בין השמשות ומיתר להפריש בין השמשות, ועיין בשבת דל"ד ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אין מעשרין את הוודאי, ופירש"י אף דשבות בעלמא הוא מ"מ אסור דסבר האי תנא גזרו על שבות בין השמשות. ועיין בתורע"א שם שכ' דלרבי דלא גזרו על שבות בין השמשות מותר להפריש ביה"ש ועיין בתוס' עירובין ד"ל ע"ב וכ"כ הפני משה בירושלמי שבת פ"ב ה"ז וע' בב"י סי' רס"א ובישי"ע שם ובמחצה"ש סי' ש"ז סקל"ז: ואף לשי' הרמב"ם ז"ל דלא התירו שבות בבין השמשות רק במקום מצוה כמו שנבאר מ"מ י"ל דאם הכהן מפריש לצורך עצמו מותר בביה"ש ג"כ דהוי לצורך מצוה כמ"ש למעלה, וא"כ שוב י"ל דמיירי בשבת ואי דאסור להפריש בשבת מ"מ בביה"ש מותר להפריש – אך י"ל לפמ"ש באבני נזר או"ח סי' תנ"א שאיסור הפרשת תרומה בשויו"ט הוא משום לתא דבורר התרומה שאסורה לזרים מהשאר שיהיה מותר והוי בורר פסולת מתוך האוכל – ואי דתיקשי א"כ יהי' אסור מה"ת להפריש ומדוע כ' הפוסקים שאינו רק דרבנן אך י"ל דבורר דאורייתא ליכא רק אם הי' מתחילה ג"כ פסולת עם אוכל ואח"כ בררו זה לבדו וזה לבדו אבל בטבל דמתחילה הי' כולו פסולת דהי' כולו סבל לית בי' בורר דאורייתא רק לתא דבורר ונמצא לפי שי' רש"י ז"ל שכתבנו דטבל אינו איסור עצמי רק תרומה הוא דפתיכא בי' א"כ י"ל דיהיה בזה בורר דאורייתא דגם בתחילה הי' בו פסולת עם אוכל: ואגב י"ל בדברי הרמב"ם ז"ל בפכ"ד מהל' שבת הלכה י' דכתב כל דברים שהם אסורים משום שבות לא גזרו עליהן בין השמשות וכו', והוא שיהי' לדבר מצוה או דוחק לפיכך אין מעשרין את הוודאי בין השמשות אע"פ שאיסור הפרשת תרומה בשבת משום שבות – וכתב שם בכ"מ שהרמב"ם ז"ל הוציא חילוק זה מהא דתנן ספק חשיכה ספק אינו חשיכה אין מעשרין את הוודאי, לפיכך כתב דלא התירו שבות ביה"ש רק במקום מצוה או דוחק וכ"כ כפיו מהל' ערובין והמחבר פסק כן באו"ח סי' ש"ז סכ"ב ובסי' שמ"ב ובסימן ת"ט ס"ב – ולפמ"ש למעלה מרש"י ז"ל מוכח דס"ל דלדידן דלא גזרו על שבות ביה"ש מותר להפריש ביה"ש – והנלע"ד דלשיטתם אזלי דהנה ברש"י ביצה ד"ט כתב דאיסור הפרשת תרומה בשוי"ט אינו אלא משום מתקן, וברמב"ם פכ"ג מהל' שבת כתב דאין מגביהין תרומות ומעשרות בשבת ויו"ט שזה דומה למקדיש אותן פירות שהפריש ועוד מפני שהוא כמתקן אותם בשבת, מבואר מדברי הרמב"ם ז"ל דאיסור הפרשת תרומות ומעשרות בשבת ויו"ט הוא משום שני איסורים משום מתקן ומשום מקדיש וי"ל דרש"י ז"ל דס"ל דטבל תרומה פתיכא בי' א"כ בהפרשתו לית בי' משום מקדיש רק משום מתקן שמתיר הטבל לעצמו. ולהכי ס"ל שמשנה זו ע"כ למ"ד דגזרו על שבות ביה"ש אבל לדידן דפסקינן כרבי דלא גזרו שפיר מותר בין השמשות להפריש – אבל הרמב"ם ז"ל י"ל דס"ל כשיטת התוספות דטבל היא איסור עצמי (כמו שהבאתי בהקונטרס בסוף הספר שפתי מהר"ש) א"כ בהפרשתו יש בו משום מקדיש התרומה ומשום מתקן א"כ יש בזה ב' שבותים וב' שבותים גזרו אף ביה"ש כמ"ש הרע"ב פ"ג בעירובין מ"ג בדברי ר"א דס"ל אם נתנו (העירוב) במגדל ואבד המפתח דאינו עירוב, דמיירי שהמנעל קשור בחבלים וא"א לפתחו אא"כ יחתכם. ור"א ס"ל אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו, וא"כ יש בזה ב' שבותים טלטול הסכין וחתיכת החבלים דהוי שבות דמה"ת פטור דהוי מקלקל רק משום שבות יש בו, ואפילו לרבי דשבות בביה"ש לא גזרו מ"מ בב' שבותים גם בביה"ש גזרו ומשו"ה אינו עירוב ועיין בהקובץ פכ"ד מהל' שבת שתי' בזה מה שנתקשו המפורשים בכוונת התוס' שבת דקנ"ה ע"א ד"ה למטה, ועיין בישי"ע סי' ש"ז סק"ז ובסי' שצ"ד שתי' בזה קושית המג"א שם וא"כ לפ"ז י"ל דלהכי ס"ל להרמב"ם ז"ל דס' חשיכה אין מעשרין את הוודאי משום שיש ב' שבותים וגזרו אף ביה"ש – הגם שלפמ"ש במראה הפנים דדוקא היכי שעושה ב' מעשים כגון בנ"ד דהיינו טלטול הסכין והפסקת החבל שכל אחד הוא מעשה בפני עצמו, בכה"ג דווקא גזרו ביה"ש אבל היכי דבמעשה אחת עושה שני שבותים לא גזרו ביה"ש. א"כ כאן דבמעשה אחת היינו ההפרשה עושה ב' איסורים, מתקן ומקדיש, לא גזרו ביה"ש אך באבן העוזר בערובין דל"ה לא כתב כן דאדרבא היכי דב' השבותים באים ביחד בב"א ממש גזרו ביה"ש. אבל היכי דאינו בבת אחת רק בזה אחר זה לא גזרו ביה"ש דעל כל שבות בפ"ע יש לומר דלא גזרו עליו ביה"ש וכן דעת החת"ס ביו"ד סי' רי"ד עיי"ש א"כ שפיר י"ל דמשו"ה אסור להפריש ביה"ש משום שיש ב' שבותים ובכה"ג גזרו וא"ש]: והנה בסיום הש"ס אל תקרא הליכות אלא הלכות נשמע דיש אם למקרא דהמסורת הוא הליכות והמקרא הלכות – ובש"ס כריתות דף י"ז פליגי תרי מ"ד אי באשם תלוי צריך חתיכה מב' חתיכות או סגי בחתיכה אחת ספק שומן ופליגי ביש אם למקרא או למסורת דכתיב אחת מכל מצות דחד מ"ד ס"ל יש אם למסורת וחייב גם בחתיכה אחת ספק חלב ספק שומן, ואידך מ"ד ס"ל יש אם למקרא והמקרא הוא מצות דאינו חייב רק בשתי חתיכות והמפורשים כתבו דפליגי אי ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא דאז אינו חייב בחתיכה אחת דהא מה"ת אזלינן לקולא רק בשתי חתיכות חייב אשם תלוי משום דאיקבע איסורא – נשמע דמאן דס"ל יש אם למקרא ס"ל ספק ד"ת מה"ת לקולא: וראיתי בס' טל תורה בש"ס יומא דע"ד שכתב דחלב כוי דהוי ספק הוא כמו חצי שיעור עיי"ש ועיין בתוס' בכורות דכ"ח ע"ב, וא"כ אם אמרינן ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא נשמע דחצי שיעור מותר, רק הרמב"ם אף דס"ל ספק ד"ת מה"ת לקולא מ"מ ס"ל חצי שיעור אסור היינו משום רבויא דכל חלב, ועיין בשו"ת מהר"ש חדר סי' פ"ז דהשואל רצה לומר דהרמב"ם ז"ל סבר ע"כ טעמא דחצי שיעור משום כל חלב ולא מטעם חזי לאצטרופי עיי"ש, אבל אי לאו רבויא דכל חלב כגון אליבא דריש לקיש דס"ל ח"ש מותר מה"ת, ס"ל ספיקא