שו"ת מהר"ש ו קעד

דאורייתא לקולא (כידוע מ"ש הכו"פ לענין קושית הירושלמי מדוע אין עושין ב' ימים יוהכ"פ ועיין בס' פרדס דוד חולין דמ"ב) – והנה למ"ד ח"ש מותר מה"ת הקשה הכפ"ת א"כ האיך אפשר לומר חטה אחת פוטרת הכרי דהאיך אפשר להמפריש להטיל איסור חדש (היינו התרומה) על ח"ש שהוא היתר גמור – ועכצ"ל דמאן דס"ל ח"ש מותר מה"ת ס"ל כשי' רש"י דטבל תרומה פתיכא בי' וא"כ התורם אינו מטיל איסור חדש רק מברר חלקו של כהן ושפיר אפשר לומר חטה אחת פוטרת הכרי. ולפ"ז עולה היטב קישור סיום הש"ס לתחלתו – מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, וקשה כהנים גופא מתי יתפללו (כקו' המהרש"א) ועכצ"ל כיון דתפלת ערבית רשות ואכילת תרומה הוי מצוה ע"כ מותר לאכול קודם התפלה (כתי' הצל"ח) וקשה התינח בחול אבל בשבת הלא אסור לאכול קודם התפילה – ועכצ"ל דמתני' מיירי בחול ולא בשבת, וזה נשמע מסיום הש"ס דס"ל יש אם למקרא וא"כ סד"ת מה"ת לקולא וא"כ ח"ש מותר וע"כ ס"ל כרש"י דטבל תרומה פתיכא בי' א"כ איכא בורר מה"ת ועכ"ח צ"ל דמתני' לא מיירי בשבת רק בחול ושפיר תני משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן ולא קשה קו' המהרש"א כתירץ הצל"ח: והשתא דאתאן לזה דנשמע מסיום הש"ס דח"ע מותר שוב י"ל בישוב קו' המהרש"א כתי' הגרעק"א זי"ע שכתב מכח טעימה בעלמא דמותר קודם התפלה וא"ל הא גם טעימה אסור לשי' כמ"פ, ז"א דכיון דח"ש מותר שוב גם טעימה מותר כמ"ש כקזצ"ל בשו"ת מהר"ש חיה סימן ל' דאיסור טעימה הוי מכח ח"ש. וא"ש שילוב סיום הש"ס לתחילתו גם לפי דברי הגרעק"א זי"ע: בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא כי על ידי זה שאמרתי צדק היינו דברי תורה (כמ"ש המצודות) בקהל רב בהקדם דברי כק"ז זצ"ל היום ביומא דהלולא דילי' שעל ידי זה יהיה עוז והדר לבושה, וכדברי המד"ר שהצגנו בפתח דברינו ותשחק ליום אחרון שידובבו שפתיו היום ביום הסתלקותו בעוה"ב. ויה"ר ששפתי לא אכלא שלא יכלו מלעסוק בתורה וגם שפתי כקזצ"ל לא יכלו מלהמליץ טוב בעדינו ונזכה כלנו לביאת גו"צ בב"א: רשמתי לזכרון יום א' לסדר "כתב זאת זכרון בספר" תרח"ץ לפ"ק קאשוי יצ"ו. הק' אלחנן