שו"ת מהר"ש ו קעב

אך ראיתי בספר גור ארי' יהודא [דיני תרומות ומעשרות סימן י"ד] שכתב דדוקא חלות הקדש גרידא איתא במחשבה אבל היכי דאינו מקדיש בפני עצמו רק שרצה להפקיע הקדושה מהראשונה כדי שיחול קדושה על השני' י"ל דלא מהני מחשבה להפקיע הקדושה ומה"ט הסביר דבתמורה לא מהני מחשבה כשי' השט"מ כיון דענין תמורה הוא דבעי להפקיע ההקדש מהראשון על השני להכי לא מהני מחשבה עיי"ש – א"כ אם נאמר כשי' רש"י או כמ"ד מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין דהוי כמחליף הקדושה לא הי' להועיל מחשבה גבי תרומה שיחשב כתרומה ממש כמו שכתבו האחרונים גבי הקדש דאף דכתיב כל נדיב לב מ"מ זה רק לחייב ליתן ההקדש אכל אין גוף ההקדש חל במחשבה ועיין ברמב"ם פי"ד מהל' מעשי הקרבנות הי"ב ועיין בירושלמי רפ"ו מתרומות דפליגי רק אם הפרשתו מקדשו לחייב או נתינתו מקדשו אבל מחשבה לכ"ע לא מחייב בחומש] ומדמועיל מחשבה שיהי' תרומה ממש [כמ"ש המפורשים דזה כוונת הש"ס מה לתרומה שישנו כמחשב' ולהכי מועיל שליח דהא פ"כ הי' מחשבה] ע"כ נשמע כשי' התוספות דתרומה הוא איסור חדש שנתהווה ע"י הפרשתו או מתנות שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמיין, ושוב אין ללמוד שליחות בגירושין מתרומה דשאני גבי תרומה דאין הדבר נוגע לאחר אבל גירושין דהדבר נוגע לאחר דהיינו האשה לא נשמע דמהני ע"י שליח – אבל הרמב"ם לשיטתו דפסק מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין א"כ גם בתרומה הדבר נוגע לאחר דהיינו להכהן שפיר איכא למילף שליחות בגירושין מתרומה וכן בכל התורה ודו"ק: ובדרך זה י"ל קישור סיום הש"ס לתחלתו – תדב"א כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב שנאמר הליכות עולם לו, אל תיקרי הליכות אלא הלכות – תחלת הש"ס מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן: דהנה בברייתא איתא מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח ואמרינן בגמ' עני וכהן חד שיעורא הוא, דהיינו צאת הכוכבים, והקשו בתוס' עני מתי יתפלל דהא אמרינן זמן אכילתו הוא זמן קריאת שמע, וכיון דאסור לאכול קודם שיתפלל נמצא דזמן ק"ש מאוחר מזמן צאת הכוכבים, ותירצו בתוספות דלאו דווקא משעה שהעני נכנס לאכול אלא קצת קודם והקשה במהרש"א מדוע לא הקשו התוספות תיכף אמתני' כהן גופא מתי יתפלל – ותי' הגרע"א זצ"ל דלכאורה קשה תיבת בתרומתן דהו"ל למימר בתרומה וכן דייק הצל"ח ותי' דכאן מיירי בתרומה שתורם מתבוא' שלו שאינו צריך לתרום רק חטה אחת כדי להוציא מאיסור טבל וכיון דהוי כ"ש לא מיקרי טפי מטעימה בעלמא ומותר קודם התפלה לשיטת כמה פוסקים ולכן דייק התנא בתרומתן דהיינו תרומה מתבואה שלו שאינו רק חטה אחת, משא"כ תרומה שמקבל ממקום אחר הוא הרבה יותר כמו ששיערו חז"ל בתרומה עין יפה אחד מארבעים וכו' וזה אסור לאכול קודם התפלה, עכתדה"ק – [ועפי"ז שמעתי בשם הגאון האמיתי מהור"ם אריק זצ"ל ליישב לשון הש"ס נדרים די"ב כחלת אהרן וכתרומתו דהו"ל למימר כחלה וכתרומה, וע' בשט"מ שם ותי' הג' הנ"ל ז"ל דהנה בתרומ' יש ב' נתינות, א' להתיר הכרי ובזה סגי אפילו בחטה אחת, ב' לקיים מצות נתינה לכהן ובזה צריך להיות דבר חשוב כמ"ש בתוספות רי"ד והנה הפרשה הראשונה שמתיר האיסור טבל שפיר אינו דבר הנדור משום שלא בדיבורו נאסר אבל הפרשה הב' שפיר הוי דבר הנדור שרק ע"י דיבורו נתהווה תרומה. ויוכל להתפיס בו. וזה שדייק הש"ס כחלת אהרן וכתרומתו היינו בתבואה שהכהן מפריש משלו שלפי דברי הגרעק"א זצ"ל אינו צריך להפריש רק חטה אחת וזה שפיר הוא דבר האסור אבל אם מתפיס בתרומה סתם אז אפשר לומר דהוי מתפיס בדבר הנדור, ודפח"ח – ועיין בשו"ת משיב שלום להגאון מלוקאטש ז"ל סימן רל"ה]: והנה לפי שיטת הפוסקים דגם טעימה בעלמא אסור קודם התפלה אכתי צ"ע, אך הצל"ח תירץ קו' מהרש"א דהנה תפלת ערבית הוא רשות ואכילת תרומה הוי מצוה לכן מותר לאכול אף קודם התפלה כיון דתפלת ערבית רשות הוי, ועיין בשו"ת מהר"ש ח"ג סימן פ"א – והנה התינח בחול שפיר י"ל כמו שתירץ הצל"ח אבל בשבת כיון דיש חיוב קידוש היום ופסקינן בש"ע או"ח סי' רע"ג דאפילו טעימה בעלמא אסור שוב הדרא קו' לדוכתא – אך י"ל דמתני' מיירי ע"כ בחול דהנה מצינו במס' פסחים דף פ"ב מעשה בר' טרפון שלא בא אמש לביהמ"ד מצאו ר' גמליאל אמר לו מפני מה לא באת אמש לבית המדרש אמר לו עבודה עבדתי, א"ל וכי עבודה בזמן הזה מי איכא, א"ל תרומה אכלתי והרי הוא עבודה דאכילת תרומה מיקרי עבודה. הרי ראינו מזה דאם כהן קיבל תרומה מחויב תיכף לאכלו דהרי ר' טרפון ביטול עבור זה משיעורין כסדרן ועיין שם בש"ס ובתוס' יבמות דל"ד דמכח זה הוי בהול לדבר מצוה עיי"ש וכקזצ"ל כתב בשו"ת מהר"ש ח"ג סי' פ"א דהוי גם עבירה אם אינו אוכלו מיד עיי"ש: ועתה לפמ"ש הגרעק"א ושאר המפורשי' דמדכתיב בתרומתן נשמע שמיירי בתרומה שלהם א"כ קשה אימתי הפריש הכהן אם קודם שנטמא הכהן הא כיון דאינו רק חטה אחת הי' לו לאכלו תיכף ומדוע המתין ואטו ברשיעי עסקינן ואי די"ל דהי' אונס מ"מ כיון דנטמא אח"כ נתגלה שמתחלתו לא הי' אונס כמ"ש בשפתי מהר"ש בפרש' ויקרא בשם הלב ארי' אהא דאומרים על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון, וקשה הא אונס רחמנא פטרי' ואמאי צריך כפרה על זה, ותירץ דכיון שבא לידו חטא אפילו באונס בוודאי שהי' לו מקודם רצון לעשות דבר זה ועי"ז נגרם לעשותה אח"כ בפועל באונס עיי"ש, ועיין מה שהביא בפרשת נשא בשם הגה"ק משינאווא זי"ע – אך י"ל שמיירי שהכניסו לו תבואתו לביתו בזמן כזה שכבר הי' טמא א"כ בשעה שנטמא לא הי' יכול להפריש וגם ע"י שליח אינו יכול לפרוש דאפשר לומר כל מילתא דאיהו לא מצי עביד לא מצי משווי שליח (וזה תלוי אי היכי דלא מצי עביד מחמת איסור אי שייך ג"כ לומר דלא מצי משווי שליח) וע"כ מיירי בתרומה שהפריש הכהן עתה אחר שטבל ואי מיירי בשבת הא אין מפרישין תרומות ומעשרות בשבת ויו"ט