שו"ת מהר"ש ו קעא

דחמץ על שבל הוי כולל. מ"מ ר' שמעון לית לי' אף איסור כולל עיי"ש – וכיון דההיקש אינו מיותר א"כ האיך דרשינן לחייב נשים במצה לסתור כלל שבתורה דמעשהז"ג נשים פטורות – והנה על ר"א לא קשה לכאורה דהא ס"ל בש"ס חולין דקט"ו דאיסור חל על איסור א"כ בלא"ה לא מצי יליף דאינו יוצא במצש"ט מהקישא דר' שמעון (ועכצ"ל בטעמו משום מצוה הבאה בעבירה כקו' התוס' סוכה ד"ל) אך עיקר קושיתו אר' שמעון דיליף בש"ס פסחים דצ"א ע"ב דנשים חייבות במצה מהקישא ולדידי' קשה הא צריך ההיקש למצש"ט וע' בירושלמי פ"ח דפסחים הלכ' א' ונשמע ע"כ דר' שמעון ס"ל דאף היכי דהגז"ש או הסמוכין אינם מיותרים מ"מ דרשינן לסתור כלל שבתורה ג"כ: א"כ מיושב שפיר שי' הרמב"ם ז"ל הנ"ל, שהקשו עליו דהא הש"ס משני שאני מעיל' דילפי' חטא חטא מתרומה. והרמב"ם ז"ל יליף מקרא אחרינא – דהנה אתירוצא דהש"ס קשה קושית הגר"א ברודא, וע"ז י"ל דלכאורה קשה עוד קו' הא הסמוכין אינם מיותרים והאיך דרשינן אף לסתור כלל שבתורה דאין שליח לדבר עבירה – וע"כ דאתי כר' שמעון וכיון דאתי כר' שמעון שוב לא קשה קו' הגר"א ברודא דהא ר' שמעון ס"ל בכמה מקומות דרשינן טעמא דקרא וטעמא דאין שליח לדבר עבירה הוי מכח דברי הרב וא"כ גם במעילה דאיירי בה קרא דהיינו בשוגג אמרי' שליחות כתי' הפרדס דוד אבל הרמב"ם ז"ל לשיטתו דס"ל אחע"א בכולל א"כ ע"כ לא מהקישא יליף דאין יוצאין במצש"ט רק משום מה"ב. שפיר י"ל דסבירא לי' כשי' הריטב"א דהיכי דהסמוכין אינם מיותרים לא דרשינן לסתור כלל שבתורה ע"כ לא הביא כמסקנת הש"ס דילפינן שליחות במעילה מגז"ש דחטא חטא דהא אינם מיותרים ע"כ הביא מהא דכתיב ואשמה הנפש "ההוא" ואי דתיקשי קו' הגר"א ברודא, ואין לתרץ כתי' הפרדס דוד דהא הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' מלוה ולוה ס"ל דאין ממשכנין אלמנה בין עשירה בין עני' דס"ל לא דרשינן ט"ד, וע' בלח"מ שם [ומ"ש הב"י באהע"ז דהרמב"ם פסק דדרשינן טעמא דקרא עיין בלח"מ שם] וא"כ טעמא דאין שליח לדבר עבירה משום דילפינן משחוטי חוץ ושוב אין חילוק בין שוגג למזיד. דבכל ענין אמרינן אין שליח לד"ע – ע"ז שוב י"ל דהרמב"ם לשיטתו לא קשה קו' הגר"א ברודא דהא אי לא הי' כתיב שליחות בתרומה שוב גם במעילה הוי אמרינן שליחות מדהוי בכלל קדשים דהא אי לא הוי ידעינן שליחות בשום מקום שוב אין חילוק בין דבר עביר' להפיכו כמו שכתבנו – ומיושב שי' הרמב"ם ז"ל ובפשיטות י"ל לפ"ז בקו' הגר"א ברודא ז"ל שהקשה דאי לא הוי כתיב שליחות בתרומה הוי ילפינן בגז"ש דחטא חטא ממעילה דלא אמרינן שליחות בתרומה זה אינו, דהא כיון דגז"ש דחטא חטא אינו מיותר לא הוי דרשינן בתרומה לסתור כלל שבתורה דבכל מקום אמרינן שליחות כמסקנת הש"ס דילפינן מגירושין וקדשים]: עוד י"ל בישוב שי' הרמב"ם ז"ל דיליף בכה"ת שליחות מתרומה כמו שכתבנו ולא תיקשי קו' הש"ס מה לתרומה שישנו במחשבה ונקדים הא דפליגי תנא קמא ור' שמעון בעכו"ם שתרם. דת"ק ס"ל תרומתו תרומה ור' שמעון ס"ל אין תרומתו תרומה דלכאורה תמוה מדוע קאמר ר' שמעון תרומת עכו"ם אינו תרומה הא קיי"ל נכרים נודרין ונודבין כישראל והקדישן הקדש ומדוע ס"ל דלא מהני תרומתו – וראיתי במעשי למלך (מהגאון מווייצען זצ"ל) בהשמטה להל' מעשי הקרבנות שכתב עפ"י מה דאמרינן בש"ס נדרים די"ב האומר כחלת אהרן וכתרומתו דאינו נדר דהוי מתפיס בדבר האסור. א"כ בשומא בהקדש דהר דבר הנדור א"כ י"ל כמו דישראל יוכל להקדיש ה"ה עכו"ם משא"כ תרומה דהוי דבר האסור לגבי ישראל ולא מכח הקדש לכן בעכו"ם דליכא חיוב תרומה שפיר לא מהני, עכת"ד: והנה לפי זה צריך להבין דעת התנא קמא דס"ל דתרומתו תרומה – וי"ל דהנה בתוספות שם בנדרים ובפי' הרא"ש כ' הטעם דתרומה לא הוי דבר הנדור דדבר הנדור לא הוי רק היכי דדיבורי' אסרי' אבל בתרומה דמקמי הכי נמי הוי אסורה ואדרבה בדיבורו הותר הטבל א"כ אין זה דבר הנדור ועיין בר"ן נדרים דפ"ד שכתב הטעם דמ"ד אין מעשר עני טובל משום שאי אפשר שיהא הטבל חמור מהמעשר עצמו האוסרו וכיון שמה שהטבל אסור הוא מצד התרומה דפתיכא בי', א"כ כיון שמעשר עני עצמו מותר לזרים אין הטבל חמור ממנו וע' בתוס' קידושין דל"ח ע"ב ובתוס' ביצה דל"ד ע"ב והוא כשי' רש"י ז"ל הידוע ביבמות דפ"ו דטבל אינו איסור עצמי רק משום תרומה דפתיכא בי' [וכקזצ"ל העיר מרש"י תמורה ד"ד ע"ב ד"ה ה"ג תרומה חשיב בדיבורו קעביד מעשה. שקורא עלי' שם ומביאה לקדושת תרומה, ולשי' רש"י צ"ע דהא התורם אינו מקדיש רק מתיר השירים ובתוס' ביבמות שם חולקים ארש"י ז"ל וס"ל דטבל הוא איסור עצמי, ועיין בשו"ת מהר"ש ח"ב סימן י"א שכתב דר' שמעון ס"ל כשי' רש"י דטבל תרומה פתיכא בי' – א"כ י"ל דת"ק ס"ל כשי' התוספות דטבל הוא איסור עצמי א"כ לפי שי' התוס' והרא"ש בנדרים הוי דבר הנדור, שפיר ס"ל דמהני תרומתו מטעם דקיי"ל נודרים נדונ"ד כישראל והקדישן הקדש – אבל ר' שמעון לשיטתו דס"ל כשי' רש"י דטבל תרומה פתיכא בי' א"כ אינו דבר הנדור רק דבר האסור א"כ שפיר י"ל כמ"ש הגאון מווייצען זצ"ל דלא מהני משום דלא שייך לומר נודרים נדונ"ד כישראל דתרומה הוי דבר האסור: ועוד ראיתי שם במעשי למלך שהעיר בהא דבעי הש"ס למילף שליחות מתרומ' והא תרומה הוא ע"י דיבורו של אדם שקורא שם תרומה על תבואה שלו ומסתבר דאדם יכול לעשות בשלו מה שרוצה גם ע"י שליח ומנ"ל למילף מתרומה שליחות לגירושין דהדבר נוגע לאדם אחר דהיינו להאשה ונראה לפע"ד דאפשר לומר דזה יהי' כוונת הש"ס מה לתרומה שכן ישנו במחשבה, דהנה אם נאמר כשי' רש"י ז"ל דטבל תרומה פתיכא בי' ובפרט אם ס"ל מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין והוא רק כמחליף עם הכהן דהא אכל חטה יש חלק תרומה וחלק חולין, והישראל מחליף הקדושה של כל התבואה על מה שנותן לכהן [ועיין בשו"ת מהר"ש ח"ב סי' י"א ובת"ו סי' ה' שכ' ג"כ כנ"ל] וא"כ לפ"ז גם בתרומה נוגע לאחר דהיינו להכהן ושפיר נוכל למילף שליחות דתרומה מגירושין: