שו"ת מהר"ש ו קע

התוס' מכאן דאמרינן שליחות אף בלית לי' שותפות בגווי' שאני התם דהוי מטעם זכי' כמ"ש הריטב"א א"כ י"ל לפ"ז דאם הי' מביא הש"ס לעיל הך מתני' דהרי שאמר לו רבו ע"כ הי' מוכרח לומר דהש"ס ס"ל דהתם לא מטעם זכי' רק מטעם שליחות, ולפי מה דס"ל לריב"ק דנין אמשא"א לא הי' צריך לפ"ז קרא לשליחות בקדשים דהוי ילפינן מעכו"ם ועבד דבכל מקום שלוחי דרחמנא נינהו ולהכי לא הביא הש"ס לעיל הך מתני' דס"ל דהתם מטעם זכי' כמ"ש הריטב"א, אבל כי אזיל הש"ס אליבא דר' יונתן דס"ל אין דנין אמשא"א א"כ שפיר הביאו התוספות מהתם דמוכח שליחות אף בלית לי' שותפות בגווי' דשפיר י"ל דהתם מטעם שליחות וא"א למילף משם דבקדשים בכל מקים שלוחי דרחמנא נינהו כדי שלא נצרך קרא אשליחות דהא אין דנין אמשא"א: ועפ"י מה שכתבנו שהרמב"ם ז"ל יליף בכל התורה שליחות מתרומה יתיישב בזה שי' הרמב"ם בפ"ו דמעילה שפסק שליח שעשה שליחותו בעה"ב מעל דכתיב ואשמה הנפש ההוא' אף דבכל התורה אמרינן אין שליח לדבר עבירה מ"מ במעילה רבי קרא מההוא דיש שליחות במעילה – והקשו המפורשים דהא מסקנת הש"ס דילפינן מגז"ש חטא חטא מתרומה דיש שליחות במעילה: ונקדים קושית הג"מ אברהם, ברודא זצ"ל (מובא באור חדש כאן) דלפי מה דמשני הש"ס דמגז"ש דחטא חטא ילפינן שליחות במעילה א"כ מאי פריך הש"ס אתם גם אתם למה לי בתרומה לשליחות, הא איצטרך לגופה להורות דיש שליחות בתרומה שלא נילף בגז"ש דחטא חטא ממעילה דלא אמרינן בי' שליחות דהוי דבר עבירה ה"ה בתרומה ג"כ לא אמרינן שליחות להכי אתי קרא גם אתם לגלות דאמרינן שליחות בתרומה עכת"ק. [ולכאורה נלפע"ד בפשיטות דלא קשה עפ"י מ"ש בתוס' קידושין ד"ד ע"ב אהא דילפינן מכי יקח דאשה ניקנת בכסף והקשו בתוס' דנילף מהקישא דהקשה אשה לאמה העברי'. וכמו דאמה העברי' ניקנית בכסף ה"ה אשה, ותי' הרבינו נתנאל כיון דלא ידענו דאמה העברי' ניקנת בכסף אלא מוהפדה דהואיל ויוצאת בכסף ה"ה דניקנית בכסף לא ילפינן מינה אשה דאשה אינה יוצאת בכסף עיי"ש – וכ"כ בתוי"ש יבמות ד"ד ע"א אקו' התוס' שם דנדרוש מסמוכים דכלאים בציצית דאשה תפטור מכלאים, כמו שפטורה מציצית דהוי מעשהז"ג ותירצו בתוי"ש דאין להשוותם דשאני ציצית דמשו"ה פטורה משום דהוי מעשהז"ג, משא"כ כלאים דהוי מצות ל"ת שלא הזמן גרמא א"א לפוטרה עיי"ש – ועיין בב"י הל' מגילה סימן תרפ"ט דלהמפורשים דהא דנשים חייבות במקרא מגילה משום דאף הם היו באותו הנס היינו שהנס נעשה ע"י אשה, י"ל דעבדים אף דמגז"ש דלה לה ילפינן דמחויבים במצות שהאשה מחויבת מ"מ במק' מגילה פטורים משום דלא שייך אצלם הטעם השייך גבי אשה עיי"ש א"כ ה"נ נהי דבמעילה לא אמרינן בי' שליחות אבל מ"מ טעמא הוי משום דהוי דבר עבירה ואשלד"מ, א"א לאמר מכח זה בתרומה דלא יועיל ע"י שליח דחוץ מזה דלא הוי דבר עבירה אדרבה מצוה הוא וא"ש]: וראיתי בס' פרדס דוד שתי' דהא טעמא דאין שליח לדבר עבירה הוא משום דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וזה שייך רק במזיד. וקרא דכתיב במעילה הלא מיירי בשוגג ובשוגג גם במעילה אמרינן שליחות אף דהוי דבר עבירה – והנה כ"ז אי טעמא דאשלד"ע הוא משום דברי הרב וכו' אבל לפי מה דמסיק הש"ס משום דילפינן משחוטי חוץ א"כ אין חילוק בין שוגג למזיד ושוב קשה קושי' הגר"א ברודא ז"ל – ועכצ"ל דהשתא דמשני הש"ס דילפי' שליחות במעיל' מגז"ש דחטא חטא ע"כ טעמא דאין שליח לדבר עבירה מכח דברי הרב ואז שפיר י"ל בפשיטות כתי' הפרדס דוד: אך לפי שי' הרמב"ם ז"ל דיליף שליחות מתרומה נלע"ד ליישב קו' הגר"א ברודא ז"ל באופן אחר דהא לכאור' מדוע הוצרך הש"ס למילף שליחות במעילה מתרומה תיפוק לי' דהוי בכלל קדשים ובקדשים הא גילתה התורה דאמרי' שליחות, אך זה אינו דהא מעילה הוי דבר עבירה ולא הוי ילפינן מקדשים – אך כ"ז אי כבר ידעינן בכל התורה שליחות רק בדבר עבירה לא אמרינן שליחות אז שפיר מצינו חילוק כשליחות בין דבר עבירה למצוה, אבל אי לא הי' כתיב שליחות בתרומה, א"כ לא ידעינן בשום מקום שליחות (דהא לשי' הרמב"ם ז"ל ילפינן שליחות בכל התורה מתרומה) ושוב אין חילוק בין דבר עבירה להפיכו א"כ שוב גם במעילי הוי אמרינן שליחות מדהוי בכלל קדשים, א"כ לא קשה קו' הגר"א ברודא ז"ל שהקשה דאי לא הוי כתיב שליחות בתרומה הוי ילפינן ממעילה דלא אמרינן שליחות בתרומה, זה אינו דהא אי לא הוי כתיב שליחות בתרומה שוב גם במעילה הוי אמרינן שליחות מדהוי בכלל קדשים דהא לא מצינו חילוק בשליחות בין דבר עבירה להפיכו כמ"ש, וא"ש: ועתה נבוא ליישב שי' הרמב"ם ז"ל, עפ"י מה שכתבו האחרונים דאי טעמא דאין שליח לדבר עביר' הוא משום דילפי' משחוטי חוץ או משום דברי הרב תלוי בפלוגתא דתנאי אי דרשינן טעמא דקרא או לא, דאי דרשינן טעמא דקרא אז הוי מכח דברי הרב, אבל אי לא דרשינן טעמא דקרא אז הוי טעמא משום דילפי' משחוטי חוץ, ועוד נקדים מה ששמעתי להעיר בסוגיא זו לפמ"ש ברש"י ז"ל דגז"ש דחטא חטא לרוב דברים הוא למודה. דהנה הריטב"א ז"ל תי' אקו' התוספות בכמ"ק דנילף לחייב נשים בציצית מסמוכין דציצית לכלאים, ובכלאים כיון דהוי מל"ת שלא הזמן גרמא נשים חייבות – ותי' הריטב"א ז"ל דהא הסמוכין דכלאים וציצית אינם מיותרים דהא צריכי לפדל"ם וכיון דהסמוכין אינם מיותרין לא דרשינן לסתור כלל שבתורה – א"ר הכא כיון דגז"ש דחטא חטא אינו מיותר כמ"ש רש"י ז"ל ואיך דרשינן כאן במעילה לשליחות לסתור כלל שבתורה דאין שליח לדבר עבירה: אך נלע"ד לומר עפ"י מה שהקשה השעה"מ ז"ל אהריטב"א מש"ס פסחים דמ"ג דר"א יליף דנשים חייבות במצה מהקישא דלא תאכל עליו חמץ ז' ימים תאכל עליו מצות והא ההיקש איצטרך למצה של טבל דאינו יוצא כדיליף בש"ס פסחים דל"ה משום דאף אם יתחמץ אינו חל איסור חמץ אף