שו"ת מהר"ש ו קסט

אך י"ל דהנה אי לאו דהוי ילפינן שליחות היה מקום לומר או דלא מהני שליח כלל וצריך להיות ע"י בעלים דוקא או דא"צ כלל אפילו דעת בעלים וכל אחד יכול לעשותו וזה יהי' תלוי לפי הענין אם נוגע הפסד לחבירו כגון בתרומה או בגירושין דאין שום סברא שאדם יגרש אשת חבירו בלי הסכמתו או יתרום מתבואתו בלי ידיעתו, בזה אי לאו דאמרינן שליחות הוי אמרינן דצריך דוקא להיות ע"י הבעלים משא"כ בשחיטת קדשים וכדומה דאם אחר ישחט לא יגיע לו הפסד מזה אז הוי אמרינן דמהני ע"י אחר אף בלי דעת בעלים כלל וכמו שאיתא בירושלמי כאן. אך כ"ז אם נאמר אין דנין אמשא"א אבל אם נאמר דנין אמשא"א א"כ אי לאו קרא דשליחות הוי אמרי' דגם בקדשים צריך בעלים דוקא דילפינן מפרו של אהרן כמ"ש א"כ לפ"ז ניחא דגבי ריב"ק דאזיל הש"ס ע"כ אליבא אבא אלעזר ב"ג ור' ינאי דס"ל דתרומת מעשר ג"כ ניטלת באומד ובמחשבה וס"ל דנין אמשא"א ועיין בירושלמי תרומות פ"ב ה"א דר' ינאי ס"ל דנין אמשא"א דאיתא שם אין תורמין מן הטהור על הטמא ויליף ר' ינאי מדכתיב ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מה גורן ויקב אי אפשר שיהא מקצתו טמא ומקצתו טהור וזה אע"פ שאפשר מ"מ למידין אפשר משאי אפשר עיי"ש, וכיון דס"ל דנין אמשא"א א"כ אי לאו קרא דושחטו הוי אמרינן דצריך בעלים דוקא דהוי ילפינן מפרו של אהרן א"כ לא מצי למידחי שאני התם דאית לי' שותפות בגווי' דכיון דבעי בעלים דוקא שוב גם שותף לא מהני כמ"ש כקזצ"ל – אבל ר' יונתן דס"ל אין דנין אמשא"א כמ"ש בעטרת חכמים א"כ ליכא למילף מפרו של אהרן ושוב אף אי לא דהיינו אומרים שליחות. לא הי' הו"א דצריך בעלים דווקא בשחיטת קדשים ושפיר מצי למידחי שאני התם דאית לי' שותפות בגווי' ומיושב קושית התוספות: ועתה נבוא ליישב שי' הרמב"ם ז"ל מדוע לא הביא כמסקנת הש"ס דילפינן שליחות מגירושין וקדשים במה הצד – דהנה הרמב"ם ז"ל פסק בפ' ג' מהלכות איסורי ביאה ה"ו גר שמל ולא טבל או טבל ולא מל אינו גר עד שימול ויטבול דס"ל כחכמים בש"ס יבמות דמ"ו דפליגי אר' יהושע דס"ל התם טבל ולא מל הוי גר דיליף מאמהות דהוי אצלן טבילה לבד וס"ל דנין אמשא"א. נשמע דהרמב"ם דס"ל כרבנן סבר אין דנין אמשא"א ע"כ לא יליף מקדשים וגירושין דהא בקדשים גופא לא ידענו עוד דמועיל שליח דמקרא דושחטו ליכא למילף דשאני התם דאי"ל שותפות בגווי' דהא אפילו בלאו קרא דשליחות לא הי' הו"א כלל לומר בקדשים דלבעי בעלים דווקא ושוב איכא למידחי שאני התם דאית לי' שותפות בגווי' כמ"ש – ע"כ הביא מקרא דאתם וי"ל ג"כ דבכל התורה יליף מתרומה ולא קשה פירכת הש"ס מה לתרומה שכן ישנו במחשבה דהא הרמב"ם ז"ל פסק דלא כאאב"ג א"כ שפיר איכא למילף לכל התורה מתרומה דשליחו של אדם כמותו וא"ש: ובזה יתיישב קו' הראשונים בסתירת סוגי' הש"ס. דהכא מסיק דליכא למילף מתרומה רק מגירושין וקדשים ובש"ס ב"מ דע"א קאמר שם רב אשי כי אמרינן אין שליחות לעכו"ם ה"מ בתרומה אבל בכל התורה יש שליחות לעכו"ם וקאמר הש"ס הא דרב אשי בדותא דמאי שנא תרומה דלא. דכתיב אתם גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית. שליחות דכל התורה נמי מתרומה ילפינן הרי דס"ל סוגיא דהתם דשליחות דכל התורה נמי מתרומה ילפינן – ולפמ"ש מיושב. דהנה שאר האוקימתות התם הם דרב פפא, דלשיטתי' אזיל דס"ל בש"ס נדה דל"ז אין דנין אמשא"א א"כ ליכא למילף מושחטו דאיכא למידחי שאני התם דאית לי' שותפות בגווי' כמ"ש אבל רב אשי לשיטתו דס"ל בגיטין דכ"ג כאאב"ג דתרומת מעשר ג"כ ניטלת באומד ובמחשבה שפיר לא יליף שליחות מתרומה דמה לתרומה שכן ישנו במחשבה אבל סתמא דגמ' אחי אליבא דהלכתא דתרו"מ אינה ניטלת באומד ובמחשב' ושפיר ילפינן מתרומה והרמב"ם ז"ל פסק שם כרב פפא והיינו ג"כ מכח מ"ש דהרמב"ם לשיטתי' דאי אפשר למילף שליחות מגירושין וקדשים דשאני התם דאית לי' שותפות בגווי' וא"ש: ולפי דרך הנ"ל יש ליישב בפשיטות קו' התוס' מדוע לא פריך אריב"ק ודילמא שאני התם דאית לי' שותפות בגווי'. דהנה ראיתי בס' אבני צדק (מהגה"צ מדעש זצ"ל) שכתב בכוונת הש"ס ודילמא שאני התם דאית לי' שותפות בגווי' דכיון דאית לי' שותפות ושנים אין שוחטין זבח אחד וע"כ הי' מוכרח אחר לשחוט דלא הי' אפשר בענין אחר – א"כ י"ל לעיל גבי ריב"ק דס"ל דנין אמשא"א לא הי' יכול לתרץ דילמא שאני התם דאי"ל שותפות ולא הי' אפשר רק ע"י אחר, דהא אם ס"ל דנין אמשא"א אדרבה נילף לכל התורה שליחות אף היכי דאפשר בענין אחר, אבל ר' יונתן דס"ל אין דנין אמשא"א כמ"ש העטרת חכמים שפיר דחי דילמא שאני התם דאי"ל שותפות בגווי' ואי אפשר ללמוד משם לכל התורה דשאני התם דאי אפשר בענין אחר ואין למידין משם לכל התורה וא"ש: ועפ"ז יש ליישב קו' המהרש"א אמ"ש בתוספות ד"ה ודילמא להוכיח דאמרינן שליחות אף בלית לי' שותפות בגווי' מהא דאמרינן בפסחים ד"פ הרי שאמר לו רבו צא ושחוט עלי הפסח ושכח מה אמר לו רבו אם גדי או טלה וכו' והקשה המהרש"א א"כ דמוכח משם דאמרינן שליחות אף בלית לי' שותפות בגווי' מדוע לעיל גבי ריב"ק לא הביא הגמרא הך מתני' דהוא קודם ממתני' דחבורה שאבד פסחה שהביא – ונלע"ד דהנה המקנה הקשה האיך יוכל העבד לשחוט קרבן פסח בשביל רבו הלא מיירי שם בעבד כנעני ועכו"ם ועבד לאו בר שליחות נינהו עיי"ש, והנה אהא דפריך הש"ס שליחות בקדשים מנא לן העירו המפורשים למה צריך קרא ע"ז הא אמר ר"ה בדר"י כהנים שלוחי דרחמנא נינהו דאי שלוחי דידן מי איכא מידי דאנן לא מצינו למיעבד ואינהו מצי עבדי – וכתבו דכוונת הש"ס על שליחות דשחיטה דבשחיטה הם שלוחי דידן – והנה אם נאמר דנין אמשא"א קשה נילף מעכו"ם ועבד דמקבלין קרבנות מהם אף דאין עושין שליח ועכצ"ל דגם גבי שחיטה כהני שלוחי דרחמנא נינהו ולא צריך קרא אשליחות בקדשים אך אם נאמר אין דנין אמשא"א ניחא דלא ילפי' מעכו"ם ועבד דא"א שם בלא"ה – ועוד נקדים תי' הריטב"א ז"ל דא"א להביא לעיל הך דהרי שאמר לו רבו דשם הוא מטעם זכי' והקשה האור חדש א"כ האיך הוכיחו