שו"ת מהר"ש ו קסח

המשלח מניין שהוא כמשלחו עכתדה"ק. וא"כ מתורץ היטב קו' הנ"ל שהקשיתי. מדוע לא ילפינן מכאן ששלוחו של אדם כמותו כי בנ"ד גם בצלאל לא עשה כלום רק הכנה בלבד והכל נעשה בידי שמים א"כ אין מכאן ראי' להיכי שהשליח עושה פעולה בלי עזר המשלח דמתייחס הפעולה להמשלח ודו"ק: בש"ס קידושין דמ"א שליחות מנ"ל, דתניא ושלחה מלמד שהוא עושה שליח וכו' ובקידושין ילפינן שליחות מגירושין בהקישא דויצאה והיתה, ופריך הש"ס ושליחות בתרומ' מנלן ויליף מהא דכתיב אתם גם אתם לרבות שליח. והדר פריך ונכתב בתרומה ונילף גירושין מתרומה ומשני מה לתרומה שכן ישנו במחשבה, ופריך והא דתנן חבורה שאבד פסחה וכו' שליחות בקדשים מנלן ויליף ריב"ק מושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וכו' ולבסוף מסיק הש"ס דילפינן שליחות בכל התורה מגירושין וקדשים במה הצד וגם בתרומה ילפינן משם והא דכתב גם אתם אתי למעט שליח עכו"ם דמה אתם בני ברית אף שליחכם בני ברית. ולר"ש דס"ל עכו"ם שתרם אין תרומתו תרומה א"כ אינו צריך אליבי' למעט שליח עכו"ם כיון דליתא בדנפשי' עכצ"ל דאתי לרבות שליח ישראל דהו"א כמו דממעטינן שותפים וארוסים נמעט גם שליח קמ"ל ור' יונתן יליף שליחות בקדשים משני פסוקים ושחטו וכו' ויקחו וכו' ופריך הש"ס ודילמא שאני התם דאית לי' שותפות בגווי' ומשני אם אינו ענין להיכי דאי"ל שותפות בגויי' תנהו ענין להיכי דלית לי' שותפות – ע"כ סוגית הש"ס ועיין בירושלמי פסחים פ"ד הלכה א' דילפינן מדכתיב בקרבן פסח ובשלת ואכלת דוקא אבישל ואכילה הוא דקפיד קרא שיהא בעצמו אבל זביחה אפילו ע"י שליח נמי כשר והוא דבר חדש שהבישול צריך להיות ע"י עצמו]: ותמהו על הרמב"ם ז"ל בפ' ד' מהלכות תרומות ה"א שכ' שילפינן שליחות בתרומה מדכ' אתם גם אתם לרבות שליחכם. והוא נגד סוגי' הש"ס דילפינן מקדשים וגירושין במה הצד – ועוד קשה קו' התוס' לקמן דמ"ב ד"ה ודילמא. דאמאי לא פריך אריב"ק האיך יליף מושחטו דילמא שאני התם דאית לי' שותפות בגווי' כדפריך אר' יונתן, ונלע"ד לתרץ ונקדים קו' התוספות בד"ה נפקא דאמאי לא יליף הש"ס שליחות בקדשים מדאיצטרך ושחט את פר החטאת אשר לו בפרו של אהרן שהוא בבעלים מכלל דבשאר קדשים לא בעינן בעלים ומהני ע"י שליח. והקשה במהרש"א דאמאי לא נילף מפרו של אהרן דליבעי דווקא בעלים. ולכאורה צ"ע האיך ניליף הכי מפרו של אהרן שאני התם דגם הזריקה תהי' בבעלים היינו ע"י הכהן. ע"כ גם השחיטה צריכה להיות דווקא בבעלים משא"כ בשאר קדשים דהזריקה ע"כ לא תהי' ובבעלים מנ"ל למילף מפרו של אהרן שהשחיטה תהי' ג"כ בבעלים ואפ"ל דזה תלוי אי דנין אפשר משאי אפשר די"ל כמו דלא ילפינן אפשר משאי אפשר ה"ה דלא ילפינן אי אפשר מאפשר דשאני התם דאפשר בכך ולא נוכל לדון מזה על מקום שאי אפשר כמו שנבאר לקמן: והנה איתא בש"ס גיטין דכ"ט ובכמ"ק פלוגתא דאבא אלעזר ב"ג וחכמים אי תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה ראאכ"ג ס"ל כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה כך תרו"מ ניטלת באומד ובמחשבה וחכמים פליגי דתרומה מעשר אינה ניטלת באומד ובמחשבה. עיי"ש– וכתב במקנה דסוג' דהכא דמשני מה לתרומה שישנו במחשבה ס"ל ע"כ כאאב"ג דאליבא דחכמים תרומת מעשר אינה ניטלת באומד ובמחשב' ולענ"ד נראה דפליגי אי דנין אמשא"א ולטעמייהו אזלי – דהנה המקנה הביא בשם הספרי דחכמים דאאב"ג הם ר' ישמעאל, ור' ישמעאל הא ס"ל לקמן דמ"ג שאין דנין אמשא"א דקאמרינן שם דבטביחה ומכירה יש שליח לדבר עבירה וסתמא דהש"ס יליף דמה מכירה על ידי אחר אף טביחה ע"י אחר ור' ישמעאל יליף מאו לרבות את השליח וכ' במלא הרועים דר' ישמעאל לא ניחא לי' ילפותא דהש"ס דס"ל אין דנין אמשא"א ושאני במכיר דאי אפשר בענין אחר עיי"ש, וא"כ י"ל דלהכי לא סבירא לי' כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד כך תרומת מעשר וכו' דשאני גבי תרומה גדולה דאפשר באומד ובמחשבה דאף אם יטעה אין כאן איסור כ"כ דהא מאיסור טבל יצאה אף בחטה אחת מה שאינו כן גבי תרו"מ דצריך ליתן מעשר מן המעשר א"כ אם יטעה עצמו ויתן פחות מכשיעור לא נתקן כלל האיסור והוי אי אפשר ולהכי אינו נלמד מתרומה גדולה [וסעד לזה מתוספות מנחות דנ"ה ובכורות דנ"א שכתבו דהוי כעין אפשר משאי אפשר והוא כמ"ש דבנ"ד הוי אי אפשר מאפשר עיי"ש הגם כי כפי הנראה מדבריהם ומתוס' גיטין דל"מ דלאבא אלעזר ב"ג אם יטול מאומד ואח"כ נמצא שפיחת מעט כל שכוונתו הי' לאומד יפה אלא שטעה מהני וא"כ י"ל דלא הוי אי אפשר והערני לזה גדול אחד שליט"א – מ"מ עיין בריטב"א שם בגיטין דל"א דס"ל דהאומד אינו מועיל רק להוסיף מחמתו אבל לא לפחות דאף דגלי קרא דניטלה מאומד זהו רק להוסיף דבזה אינו מבטל שם מעשר אבל לגרוע מנ"ל ע"ש ועיין בכ"מ פ"ד מתרומות] אבל אבא אליעזר ב"ג יסבור דדנין אפשר משא"א וה"ה הכי ס"ל דדנין תרומת מעשר דהוי אי אפשר מתרומה גדולה דהוי אפשר: והנה לקמן דמ"ב בתוד"ה ודילמא, הוכיחו דאמר' שליחות אף בלית לי' שותפות בגווי' מהא דתנן בש"ס פסחים ד"פ שכח מה אמר לו רבו אם גדי או טלה יקח גדי וטלה ויאמר אם גדי אמר לי רבי תהא גדי שלו וטלה שלי וכו' והקשה השער המלך דהאיך מוכח דהתם מטעם שליחות שמש התם הטעם משום דפועל עדיף דידו כיד בעה"ב כבש"ס ב"מ דצ"א – וכתב כקזנ"ל בשו"ת מהר"ש ח"א סי' ו' ובח"ג סימן כ"ח לתרץ, דהנה בשליחות יש שני ענינים הא' שמקבל כח הבעלים והב' דהוי כידו של בעה"ב וחשיב כידו ארוכא דהיינו בעכו"ם דאינו מועיל מטעם שליחות שאינו יכול לקבל כח הבעלים מ"מ אם הוא פועל אז הוי ידו כיד בעה"ב וחשיב כידו ארוכא, וכ"ז לפי האמת דשליח מהני בכל מקום אז אף בעכו"ם דל"ש בו שליחות מ"מ מהני אם הוא פועל כמ"ש אבל מקודם דידעינן דשליח מהני וצריך דוקא להיות על ידי הבעלים שוב גם פועל ל"מ עיי"ש וה"ה י"ל כן בשותף, דלא עדיף מפועל ורק דאמרינן ידו כיד שותפו, א"כ לכאורה צריך להבין פירכת הש"ס ודילמא שאני התם דאי"ל שותפות בגווי' דהלא אי לא ידעינן שליחות בשום מקום שוב גם שותף לא מהני: