שו"ת מהר"ש ו קסו

על דבר מכוער ל"ח כמעיד נגד חזקת היתר כיון דעפ"י עדותו לא נאסרה לבעלה ורק שמהראוי לגרשה לצי"ש בזה ל"ח כמעיד נגד חזה"ת אבל עכ"פ מבואר דמצוה לגרשה א"כ בנ"ד הקדל"פ ומצד ראיית הע"א שנתייחדה עם ערל בלילה. נהי דאין אוסרין על היחוד זולת בנתייחדה עם נואף מ"מ עכ"פ תו ליכא משום חדר"ג וגם עכ"פ יש בנ"ד ס"ס להקל שמא בשהה י' שנים לחוד מותר לישא אחרת עכ"פ על ידי ק"ר ושמא עכ"פ ביש קדל"פ ויש ע"א על היחוד ליכא משום חרם דר"ג ולפמ"ש בנוב"י דספק בחדר"ג הוי לקולא מכ"ש בס"ס בחרם דר"ג בוודאי דמהני וגם בשהה י' שנים לחוד רבו המתירין א"כ באשה פרוצה כזו בוודאי דיש לסמוך על המקילין בשהה י' שנים וגם להטעם שכתב הרי"מ דחוששין לתקנת האשה א"כ באשה פרוצה נהי דא"א לאוסרה כ"א בדבר ברור אבל עכ"פ י"ל דתקנתא לרשיעי לא עבדינן וכיון דבלא"ה מצוה לגרשה שוב עכ"פ אין לתקן תקנות לטובתה ושוב י"ל דחייב לגרשה מצד שאין לו בנים ושפיר יוכל לישא אשה אחרת עכ"פ על ידי ק"ר. לכן דעתי מסכמת להתיר לו לישא אחרת עפ"י ק"ר מג"א ישליש ג"פ ביד שליח להולכה וגם אם יקיים כפי שיגזור עליו כת"ה בדברים שבממון אז יוכל לצרף דעתי להתיר: באעה"ח ב' וארא תרס"ו ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ק"ל. בדבר השאלה בתבואה שהביאה שליש ביד עכו"ם ואח"כ גדלה ברשות ישראל אי התוספת אסור משום חדש: א) הנה לכאורה כבר הרגיש בזה המקנה די"ל דנהי דאסור להביא ממנו עומר משום דמעורב בה חלק העכו"ם ולשי' הב"ח מה"ט חדש אינה נוהג בשל עכו"ם לפי שאין מביאין העומר ממנה ושוב ה"ל לומר דגם איסור חדש ליכא בהתוספות שגדל ביד ישראל אפ"ה י"ל דמאי שגדל ברשות ישראל אסור משום חדש בשביל חלק הישראל הואיל דבאמת חלק זה ראוי להביא ממנה עומר והא דאין מביאין ממנה עומר הוי רק משום דמעורב בה חלק העכו"ם אולם במנ"ח מצוה ש"ב השיג עליו דכמו דקיי"ל דבנשרש קודם לעומר דהעומר מתירה אז אף מה שגדל בתר העומר מותר הואיל דבעומר עיקרו תלוי בהשרשה ונגרר הכל בתר השרשה וכיון דהשרשה הותר ע"י העומר שוב גם מה שגדל אח"כ הותר וא"כ ה"ה הכא כיון דבהשרשה לא הי' איסור חדש לפי שהי' ביד עכו"ם ושוב אף מה שגדל אח"כ ביד ישראל ג"כ מותר דהתוספת נגרר בתר השרשה עיי"ש: ב) והנה באמת כדברי המקנה מפורש בשו"ת גאוני בתראי סימן א' וסימן כ' בשם הב"ח שביאר כן דברי הירושלמי המובא בתוס' ר"ה די"ג בבעיא דר' יונה בשעה שנכנסו ישראל לא"י ומצאו קמה לחה מאי שתהי' אסורה דהכוונה דאף דחדש אינה נוהג בשל עכו"ם מ"מ כיון דזכו ישראל בתבואה זו בעודה מחוברת והיתה צריכה עוד לקרקע אף שכבר הביאה שליש ביד עכו"ם וממילא אין להביא ממנה עומר כיון דמעורב בה חלקו של עכו"ם מ"מ התוספת שגדל ביד ישראל אסור משום חדש ועיין בישי"ע סי' תפ"ט אות ג' וביד שאוב סי' רצ"ג שהאריכו בזה ולפלא על המנ"ח שלל הרגיש בדברי הב"ח: ג) ובאמת בגוף דברי המנ"ח שדימה נ"ד לנשרש קודם לעומר דגם מאי שגדל אח"כ מותר וחזינן דהכל נגרר בתר השרשה לענ"ד יש לחלק ונקדים הא דאיתא ביו"ד סי' רס"ד דבמילה מעכב רוב גובהה או רוב הקיפה מה"ת אבל בנימול כהוגן ואח"כ נמשכ' ערלתו אז מה"ת אף שנתכסה כל הערל' א"צ תיקון ומדרבנן בעי תיקון ואם עכ"פ נראי רק מקצת סגי ונסתפק הט"ז בנולד מהול והטיפו ממנו ד"ב ואח"כ נמשך ערלתו אולי י"ל דבכה"ג מה"ת בעי תיקון ונהי די"ל דערלה שאינה בתולדה אינו מעכב מה"ת מ"מ י"ל דוקא בנימול כהוגן דנעשה בו מעשה המכשיר להוציא מכלל ערל שפיר ערלה של אח"כ אינה מעכבת אבל בלא הי' בו ערלה נהי דאז לא הי' שום חיוב מ"מ אחרי דעכ"פ לא נעשה בו מעשה להכשירו א"כ עכשיו שנעשה ערל שוב צריכין לכרות ערלתו עיי"ש ומה שתמה עליו בשאג"א סי' נ"ה מיבמות דפ"א דפריך זכריו דאיתנייהו בשעת אכילה ולא הי' בשעת עשיה המ"ל ולפי דברי הט"ז משכחת כגון שנולד מהול ובין עשיה להאכילה נמשך ערלתו כבר תירץ ביד שאול שם דסברת הט"ז שייך רק להסוברים דנולד מהול צריך הטפת ד"ב אבל להסוברים דא"צ הטפת ד"ב בוודאי דליתא לסברת הט"ז וא"כ הש"ס ביבמות רצה למצוא משכחת אליבא דכ"ע ושפיר פריך הש"ס המ"ל עיי"ש ובספרי ח"א סי' ס"ז הארכתי בזה – א"כ הכא נמי י"ל דדוקא היכי דבשעת השרשה הי' שייך בו האיסור חדש כגון שהי' תבואת ישראל והי' צריך פעולה להתיר ושפיר כשעבר יום הנף דעשה פעולה להתיר הועיל ג"כ להתיר. אף מה שיהיה גדל אח"כ דנגרר בתר תחילתו שיהי' לו פעולת המתיר אבל בגדל שליש ביד עכו"ם דלא היה לו פעולת המתיר ורק דאז לא הי' שייך בו כלל האיסור חדש לפי שהי' ביד עכו"ם ממילא בנכנס אח"כ ליד ישראל שפיר התוספת אסור משום חדש ול"ש לומר שיהי' נגרר בתר השרשה ז"א דאז בשעת השרשה לא הי' שייך בו כלל הענין של איסור חדש ולא נעשה בו פעולת המתיר ודמי ממש לסברת הט"ז הנ"ל ובאמת לסברת הט"ז יוצמח דבנימול תוך ח' ואח"כ נמשך ערלתו דיהי' צריך תיקון מה"ת דאף להסוברים דנימול תוך ח' יצא מ"מ כ' במנ"ח דעכ"פ לא הוי כקיים המצוה ול"ח טפי מנחתך ערלתו ממילא ואין לו במה לקיים המצוה א"כ עכשיו שנמשך ערלתו שוב חייב מה"ת לתקן – עכ"פ לדינא דעתי נוטה כהמקנה והגאוני בתראי דהתוספת שגדל ברשות ישראל אסור משום חדש כן נראה לענ"ד: באעה"ח ה' שופטים תרנ"ו ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל