שו"ת מהר"ש ו קסא

ועכ"ח הטעם משום דיב"ג בנו"ט ושייך לומר כשהותרה נבילה וכו' ולפי דבריו דעיקר תירוצא דש"ס הוא משום דס"ל ג"ה אסור בהנאה וממתני' דשולח אדם ירך לנכרי נשמע דג"ה שרי בהנאה ועכ"ח משום דיב"ג בנו"ט ושוב יכול לחול איסור דהוי ברשותו וחשיב כולל וה"ה מטעם מוסיף ומתני' דשולח אדם ירך לנכרי הוא עוד טפי ממתני' דירך שנתבשל בה ג"ה ע"כ דבריו תמוהים: באעה"ח ג' חיי תרנ"ט ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן קכ"ה. להרבני הנגיד חו"ב כש"ת מוה"ר משה גוטמאן נ"י. בדבר השאלה אודות הבית שקנה ויושב שם ערל מכבר עוד מקודם שקנה הבית והערל יושב שם מכח חוקי המדינה ונסתפק כבודו אם הערל אוסר עליו הדריסת הרגל הגם דשוכר עכו"ם אין אוסר על המשכיר דהוי כאלו התנה שלא יאסור עליו אבל הכא דהערל יושב בה בשכירות מקודם וא"א לסלקו משם מכח חוקי המדינה בכה"ג י"ל דיכול לאסור עליו עכת"ד: הנה לענ"ד אין בזה חשש דבאמת צריכים להבין דאיך אמרי' דשוכר עכו"ם אינו אוסר משום דהוי כהתנה שלא יאסור הרי כיון דהשכיר לו הדירה א"כ ממילא נעשה כחצר השותפות ועכצ"ל דכמו דמצינו בש"ס עירובין דס"ט ע"ב דישראל שסילק מחלקו בחצר מותר אח"כ לשמש שם גם הוא ופירש"י דל"ח כחוזר מן הסילוק משום דהוי כשאר אורחין ולפי' הר"ח בתוס' שם בשם הירושלמי דהוי כאכסנאי דאינו אוסר לעולם וא"כ לפ"ז י"ל דהא דשוכר עכו"ם אינו אוסר משום דהוי כהתנה הכוונה דהוי כהתנה עם השוכר עכו"ם שלא יהי' לו רק דין אכסנאי ולהעכו"ם הרי ליכא נ"מ אם חשיב כאכסנאי או שיהי' לו דין שוכר גמור הואיל דלא השכיר רק לשימוש והרי משתמש שם וממילא י"ל גם בנ"ד כיון דלהעכו"ם ליכא שום נ"מ אי יחשב כאכסנאי או כשוכר גמור וא"כ אף שיושב שם בכח חוקי המדינה מ"מ לא עדיף באם הי' שוכר הדירה למשל על עשרים שנים דג"כ לא הי' מצי לדחותו מהבית באמצע הזמן ואפ"ה היה הדין דאין העכו"ם אוסר עליו משום דהי' אמרינן דהוי כהתנה עמו מקודם שלא יהי' דינו רק כאכסנאי וא"כ ה"ה בהבא מכח חוקי המדינה נמי דינא הכי הואיל דהדינא דמלכותא הי' רק שלא לדחותו מהבית אבל עכ"פ לא העדיפו מאם הי' שוכר בפירוש על זמן רב וכמו התם אין העכו"ם אוסר עליו ה"ה הכא וקיי"ל דישראל ועכו"ם שבאו לדין בכל מאי דאפשר לזכות את הישראל בין בד"י בין דא"ה הולכין לזכות הישראל עיין ש"ס ב"ק דקי"ב ובנה"מ חו"מ סימן ס"ו א"כ אמרי דמדינא עכו"ם השוכר א"י לאסור על המשכיר ה"ה דהבא מכח דד"מ לא עדיף משוכר גמור ולאסור דבר שהוא נגד דינא דש"ס ובפרט שאין להוסיף גזירות וכמפורש בירושלמי דאין מחדשין על הגזירות וה"ה הכא דכל האיסור הוי רק מכח גזירה שמא ילמוד ממעשיו ממילא בשוכר דמפורש בש"ת דשרי אין לחדש גזירות בהבא מכח חוקי המדינה שיהי' חמור משוכר וכה ראיתי בשו"ת מהרש"מ ח"ה סימן ל"ז דבזה"ז יש להקל בכמה דברים אף בעיקר הגזירה דשמא ילמד ממעשיו וכהא דהתירו ליקח ריבית מנכרי משום כדי חייו עיי"ש מכ"ש בנ"ד פשיטא דליכא שום חשש להחמיר כן נראה לענ"ד: באעה"ח ועש"ק תבא תרפ"ז קאשוי יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן קכ"ו. להרב הה"ג הצדיק בנש"ק כקש"ת מו"ה שמואל ז"ל אבדק"ק קארטשין יצ"ו. בדבר שאלתו באחד קנה סחורה בבית חרשת והסחורה מונח עוד בבית חרשת הנ"ל ומכר אותה סחורה לאיש א' בכסף ושלוס צעטיל והאנדשלאג כנהוג ואמר לו בפירוש שמוכר לו מהסחורה שקנה בבית חרשת הלז ושהסחורה מונח עוד בבית חרשת הנ"ל וכעת נתייקר השער ובעל בית חרשת אינו רוצה ליתן הסחורה להקונה שקנה ממנו ולכן גם הוא אינו רוצה ליתן למי שקנה ממנו בשער הזול. זה תורף הטו"ת: א) והנה כת"ה הביא מחו"מ סי' ר"ט דפוסק על שטר שבשוק ויצא השער דמהני ובכסף לחוד יש מש"פ וממילא בכסף ושלוס צעטיל הוי קנין גמור אך בסמ"ע כתב דבעי שיהי' מצוי לקנות וכיון דמכר לו מבית חרשת הנ"ל הוי אינו מצוי – הנה ידוע מחלוקת הפוסקים שם דלשי' הסמ"ע במצוי לקנות קני קנין גמור כמו בדבר הבא לעולם היכי דל"ש הגזירה דנשרפו חיטך ולשי' השיך ל"ח קנין רק למש"פ ובנה"מ שם דבמכר לו יין זה ל"ח מצוי דשמא לא מזדבני' לי' אך באמת כיון דעיקר מסחר של בית חרשת הוא רק למכור שוב י"ל דהוי מצוי דלשי' הסמ"ע הוי קנין גמור אולם י"ל כיון דלשי' השיך ל"מ קנין בדשא"ב כ"א למש"פ ולפ"ז חידש בשו"ת רעק"א דהו"ל ספק קנין ואין מוציאין מיד המוחזק ולענין מש"פ כיון דבעל בית חרשת אינו רוצה ליתן לו א"כ יש אומדנא דאדעתא דהכי לא מכר ואף א"נ דל"ח אומדנא גדולה ול"מ לבטל המקח מ"מ לענין קנין דלא חל רק למש"פ הוי כלא נגמר עדיין המקח ומהני אומדנא וכמ"ש בנובי"ק יו"ד סימן ס"ח דמה"ט במפסיד הכל ליכא מש"פ משום דאיכא אומדנא והיינו כיון דיוכל לחזור מהמקח ע"י קבלת משים חשיב כלא נגמר המקח דהא קי"ל כשיטת הרמב"ן דבנאבד קודם חזרה פסידא דמוכר ושפיר מועיל האומדנא עיי"ש וה"ה הכא יוכל לומר קי"ל כשיטת הש"ך דל"מ הקנין רק למש"פ ובוודאי דמועיל האומדנא: ב) אך מ"ש כת"ה דכיון דהי' קנין סטימתא א"כ מהני גם בדשלב"ל וכיון שכן שוב הי' מקום לומר דל"מ האומדנא לבטל קנין גמור אך באמת יש חולקים דסטימתא ל"מ בדשלב"ל וגם כבר כתב בשו"ת מהרי"א הלוי סי' צ"א דגם א"נ דסטימתא מועיל בדשלב"ל מ"מ לא עדיף מדשלב"ל לר"מ ומהני חזרה קודם שב"ל וסברא כזו כתב ג"כ המק"ח בסי' ת"נ דסטימתא בדשלב"ל לא עדיף מדשלב"ל לר"מ וכן ידוע שיטת היש"ש דבקנין מצד מנהג באמתלא כל דהוא מתבטל המקח