שו"ת מהר"ש ו קס

ואיסור נבילה נהיג עוד מאדה"ר ואילך אבל לרבנן דגיד ל"ח חמור אף שהי' נוהג קודם מ"ת לפי שאין אנו מחזיקין האיסור גיד כ"א בשביל שנאסר בשעת מ"ת שפיר י"ל דגם נבילה אף שהי' אסור מאדה"ר אפ"ה ל"ח חמיר אבל לשיטת רש"י באמת גם רבנן ס"ל דאי הי' איסור גיד נוהג קודם מ"ת הי' חשיב חמור ורק משום דס"ל דלא הי' נוהג קודם מ"ת א"כ לשי' הפסיקתא דנבילה הי' נוהג מקודם מ"ת שוב נבילה חמור וצע"ג לכאורה: ג) אך באמת י"ל דכיון דבקרא כתיב נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה מי שאיסורו משום ב"ת נבילה וכוונת הקרא דדוקא במקום דחייב משום לא תאכלו כל נבילה אז יש טומאת ביה"ב וממילא בטמאה עכ"פ לא חל עליו הלאו דלא תאכלו נבילה דלאו זה נתחדש רק לאחר מ"ת ונהי דלשי' הפסיקתא גם נבילה הי' אסור קודם מ"ת מ"מ אז הי' איסורו רק מקרא מאשר הוא חי ונבילה אינו בכלל חי אבל לא הי' אז איסור מכח לאו דלא תאכלו כל נבילה וא"כ שפיר קאמר הש"ס דליכא בטמאה טומאת ביה"ב ואין לומר דאיסור נבילה חשיב חמור ז"א דהרי בלא"ה איסור נבילה איכא גם בטמאה אף אי ל"ח חמיר וכמ"ש הפמ"ג דאף למ"ד אאחע"א אפ"ה שני איסורים איכא ובמק"א הבאתי הוכחה לדבריו מש"ס מנחות ד"ו דפריך למ"ל מן הבקר להוציא את הטריפה הא ק"ו הוא מבע"מ דשרי להדיוט ואסור לגבוה טריפה שאסור להדיוט אינו דין שיהי' אסור לגבוה וקשה הא התם מוכח דמן הבקר אתי להקדישה ולבסוף נטרפה א"כ בכה"ג אינו נאסר להדיוט משום טריפה דלא חל אאיסור קודש ותו לא חל גם לגבוה ואין לומר משום דחשיב מוסיף לגבוה כ"ז אליבא דאמת דיש קרא מיוחד לאסור טריפה לגבוה א"כ גם א"נ דלא אסור להדיוט אפ"ה יתסור לגבוה שפיר חשיב מוסיף אבל א"נ דעיקר איסור דלגבוה נצמח מכח זה שאסור להדיוט א"כ הרי כ"ז דלא ידעינן דאסור להדיוט ממילא אינו נאסר לגבוה ג"כ ושוב ל"ח מוסיף ועכ"ח נשמע כסברת הפמ"ג דעכ"פ להדיוט חל לענין שני איסורים ושוב פשיטא דנאסר לגבוה וממילא עי"ז חשיב מוסיף כיון דלפי האמת אסור לגבוה וכיון דקודם מ"ת עכ"פ נבילה לא הי' אסור בלאו ומכח הקרא מאשר הוא חי אינו רק לאו הבמכ"ע וליכא מלקות על זה וגילתה התורה דלענין שיטמא מחמת נבילה בעי דוקא שיחול הלאו דל"ת כל נבילה וקודם מ"ת הרי לא הי' נוהג עדיין הלאו ולא דמי לג"ה דגם הלאו הי' נוהג בבני יעקב: ד) וממילא ניחא ג"כ הא דאיסור נבילה לא חל אגיד ואין לומר דחשיב חמור לפי שהי' נוהג קודם מ"ת ז"א דממנ"פ איסור נבילה חל בלא"ה דהא אף במקום דאמרינן אאחע"א עכ"פ שני איסורים יש ועיקר כוונת חכמים דא"ח אלא אחת היינו דליכא מלקות משום נבילה וממילא אין לכנות מאי שהי' אסור קודם מ"ת לחמור הואיל דאז הי' איסורו רק מכח לאו הבמכ"ע אבל כשדנין לענין חיוב מלקות לא שייך לומר דנבילה הוי חמור כיון דאז קודם מ"ת גם בנבילה לא הי' אסור בלאו בשלמא א"נ דלא כסברת הפמ"ג ורק דהיכי דאין איסור חל על איסור גם שני איסורים ליכא א"כ גם לענין איסור גרידא הי' צריכין הכולל בחמור שפיר הי' מקום לומר דגם נבילה חשיב חמור לפי שהי' אסור גם קודם מ"ת אבל אחרי דכ' הפמ"ג דשני איסורים בלא"ה איכא ועיקר דצריכין להכולל בחמור הוא דוקא לענין הלאו שפיר א"א לכנות לכולל בחמור מפאת שהי' אסור קודם מ"ת בלאו הבא מכלל עשה וכה"ג מצינו בש"ס שבועות דכ"ז דבנשבע על הככר ואכלו אם לא נשתייר ממנו כזית ליתא בשאלה וכ' האב"מ דנהי דח"ש אסור מה"ת אפ"ה מידי דלית בו מלקות ל"ח בכלל שיור שיועיל בו שאלה והראי' דמפורש בירושלמי דלר"ע דלוקה בכ"ש גם בנשתייר פחות מכזית מהני שאלה וה"ה הכא במידי דקודם מ"ת לא הי' אסור בלאו כ"ח בלאו הבא מכלל עשה אף דבב"נ אזהרתן זו מיתתן מ"מ אחר מ"ת דליכא מלקות בלהבמכ"ע אין לכנותו לכולל בחמור ומיושב הכל בס"ד ודו"ק: ה) ומה שהעיר בהא דבחולין ד"צ קאמר בש"ס אלא קסבר אב"ג בנו"ט ואיסור מוקדשין ליכא ותמהו המפורשים מזה על הרמב"ם דפסק האוכל ג"ה של עולה חייב ב' עיין ברשב"א ובכ"מ וכ' כת"ה בשם גדול אחד די"ל באמת דבולד קדשים חייב משום קודש ג"כ מכח סברת מגו ואדרבה כיון דכל איסור קודש נצמח מכח האיסור גיד וא"כ דא"ח משום גיד גם משום קודש לא הי' חייב וא"כ י"ל דחשיב ב"א אבל הכא כיון דאב"ג בנו"ט א"כ הרי מבואר מפסחים דכ"ב דג"ה אסור בהנאה ושוב חשיב אינו שלו ושוב אינו יכול להקדישו וא"כ הכוונה בש"ס דאיסור מוקדשין ליכא היינו דלא חל כלל ההקדש או די"ל דכיון דאב"ג בנו"ט וג"ה אסור בהנאה לא יוכל האיסור קודש לחול ומיושב קושית התוס' מכריתות דשאני התם דחשיב מוסיף מכת האיסור הנאה עכת"ד והנה לכאורה י"ל דאף דהוא לא יוכל להקדיש מ"מ פשטה קדושה בכולה הואיל דעכ"פ אין דעת אחרת מעכב אולם י"ל דכיון דס"ל דג"ה אסור בהנאה א"כ ל"ח מוסיף ורק דיש לומר דעכ"פ חשיב כולל מגו דחל ההקדש על כל הבהמה ה"ה דחל אגיד מ"מ י"ל דתרי כולל בפ"א לא אמרי' והכא הרי צריכין הכולל לענין גוף חלות ההקדש ואח"כ צריכין הכולל גם לענין החיוב ובכה"ג ל"מ כולל וגדולה מזו כ' האב"מ בהא דלר"ל ל"מ כולל באיסור הבא ע"י עצמו הואיל דדוקא באיסור הבא מאליו דגם בלי כולל עכ"פ יש ב' איסורים שוב מהני הכולל לענין החיוב אבל בשבועה דגם ב' איסורין ליכא א"כ צריכין הכולל לענין איסור ולענין חיוב בכה"ג ל"ל לר"ל כולל וה"ה הכא דגם לענין איסור צריכין לבוא לפעולת הכולל דבלא"ה לא הי' חל ההקדש לפי שאינו שלו, וכיון דחלות האיסור הוא רק מפאת הכולל דמגו דחל ההקדש על כל הבהמה שוב ל"מ הכולל לענין החיוב: ו) אולם גוף דבריו תמוהים דלפי דבריו דעיקר כוונת הש"ס משום דסובר דג"ה אסור בהנאה א"כ איך יפרנס הא דפריך בש"ס שם ממתני' דירך שנתבשל בה גיד דנשמע דיב"ג בנו"ט ולכאורה כבר הקשו בתוס' דאמאי לא פריך ממתני' דג"ה אינו נוהג בטמאה משום דאין איסור חל על איסור ונשמע דיב"ג בנו"ט ותירצו די"ל התם הטעם משום דבשרו אסור או דרוצה להקשות ממתני' הקדים וא"כ לפי דבריו אמאי לא פריך ממתנה דשולח אדם ירך לנכרי דנשמע דג"ה שרי בהנאה