שו"ת מהר"ש ו קנט

ג) אולם לפי"מ שהציעו לפני שאר הביד"צ שהי' המדובר שמסכים לקבל הפרה בעד כל החוב והאמין למוכר שלא יאנה אותו והוי כהיה פיסוק דמים נהי דלא הי' כסף בעין מ"מ עכ"פ ע"י שמוסרו המוכר בשליחות מהקונה להוליכו אל הקונה וכבר העמיד השליח הפרה לבית עכו"ם אחד בפקודת הקונה י"ל דהוי עכ"פ בגדר קנין סטימתא דמצד מנהג הסוחרים היכי דלא מחסרא כסף כגון שקנהו בחובו וגם כבר נמשכה הפרה מרשות המוכר בשליחות הקונה וכבר הפרה הוא באחריותו של הקונה בכה"ג בוודאי דהוי נהוג בסוחרים להיות נקנה בכך וכיון דמצד מנהג הסוחרים קאתינן עלה שוב אזדא הפקפוק מכח אשל"ע וכמ"ש בשו"ת שו"מ מה"ת ח"ג סי' ז' כיון דמנהג הסוחרים שגם ע"י משיכת עכו"ם יוקנה וראי' מהא דלשיטת כמ"פ סטימתא מועיל אף בדשלב"ל אף דמדינא לא נתפס בו קנין אפ"ה מצד מנהג מהני וה"ה דמצד מנהג מהני גם ע"י שליח עכו"ם וכיון שהוכחתי שכבר קנה הפרה שוב ל"מ תפיסת השני בעד החוב שיש לו אצל המוכר: ד) ומה שרצה א' מהבד"צ לומר דכיון דלא ידע הקונה איזה פרה ישלח לו המוכר ממילא לא קני והביא מדברי הבית שלמה דנכרי שמכר לישראל חמץ ורק שלא ייחד לו הסחורה אינו עובר בב"י ומוכח דל"ח אף לקנין סטימתא דאי הי' חשיב סטומתא א"כ לשי' הרדב"ז והח"ס דסטימתא הוי קנין ד"ח שוב הי' צריך להיות אסור גם לאחה"פ ואף לשי' הנה"מ דל"ח רק קנין דרבנן מ"מ אסור לשהותו בפסח דרק אחה"פ חידש במק"ח דאם לא קנהו רק מדרבנן שרי לאחה"פ עכת"ד: ה) באמת שאני התם במכר לו סחורה שאינו מיוחדת א"כ לא חל הקנין על שום דבר ורק דמוטל חיוב על המוכר ליתן לו סחורה ממין שהתחייב עצמו מה"ט כ' הבי"ש דנהי דמהני חיוב בדשלב"ל מ"מ כיון דרק חיוב מוטל עליו אבל אין לו קנין בשום מין שפיר אינו עובר בב"י דרק חמץ שלו אסרה רחמנא ולפ"ז כתבתי במקום אחר דאף דמפורש בחו"מ סי' קפ"ט דל"מ מחילת הקנין בדיבור כ"א בעי קנין חדש אפ"ה במוכר לו סחורה שאינו מיוחדת דל"ח רק חיוב שוב מועיל מחיל' בדיבור לחוד וכמו דמהני מחילה בחוב אבל בנ"ד דכבר שלח לו הפרה בפקודתו וכשראה את הפרה נתרצה לקבלה בעד כל החוב א"כ אז בוודאי נקנה לו הפרה עכ"פ מכח קנין סטימתא והרי גם בחמץ גופא אם יזדמן שקנה סחורה שאינה מיוחדת ושלח לו המוכר איזה מין חמץ ע"י נכרי ונתרצה לקבלה בוודאי דהוי כקנה לה בקנין סטימתא ולמ"ד סטימתא ד"ת יעבור עליו בב"י ואי סטימתא אינו רק מדרבנן עכ"פ מדרבנן יצטרך לבערו וה"ה הכא כבר נקנה לו הפרה מכח סטימתא ושוב תפיסת השני אין בו ממש כנלע"ד בס"ד לדינא: באעה"ח ג' חקת תר"פ פה מרחץ בארדיאב יצ"ו. הק' שמואל ענגיל אבד"ק ראדמישלא סימן קכ"ד. לחכם אחד. בדבר שהביא דברי התוס' חולין דצ"א דב"נ גם קודם מ"ת עכ"פ נצטוו על הנחירה והוא להיפוך מדברי התוס' סנהדרין דנ"ו דמתה מאליה הי' מותר לאדה"ר עכת"ק: א) הנה מקודם שנבוא לתמיהתו נקדים דברי הש"ס שם בהא דיוסף אמר למשמשו טול ג"ה בפניהם כמ"ד ג"ה נאסר לב"נ ופירש"י כמ"ד לקמן במתני' ד"ק – והנה באמת לקמן ד"ק מפורש דלרבנן בסיני נאמר וכ' בפיהמ"ש להרמב"ם דאין אנו מקיימין איסור גיד בשביל שהי' אסור גם לבני יעקב רק לפי שצוה הקב"ה בסיני שלא לאכול גיד ומבואר דגם לרבנן הי' גיד אסור לבני יעקב וא"כ איך קאמר הש"ס הכא כמ"ד נ"ה נאסר לב"נ ומוכח דיש בזה מחלוקת בשלמא לפי' רש"י ניחא אבל לפירוש הרמב"ם הא לכ"ע ג"ה הי' אסור לבני יעקב וצע"ג – נחזור להנ"ל דהנה באמת בפסיקתא עה"פ מכל רמש אשר הוא חי מבואר לאפוקי נבילה ומבואר דנבילה הי' אסור לב"נ ורק אחר מ"ת הותר לב"נ מדכתיב בנבילה או מכור לנכרי וכן כתב בשו"ת שם ארי' סי' נ"ג ודלא כמ"ש בשו"ת ברית אברהם יו"ד סי' ל"א אך לכאורה יש להעיר מחולין ד"ק דמפורש דר"י סובר ג"ה נוהג אף בטמאה ופריך וסבר ר"י אחע"א והתנן יכול תהי' נבלת עוף טמא מטמא בגדים בביה"ב ת"ל נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה מי שאיסורו משום ב"ת נבילה יצא זה שאין איסורו משום ב"ת נבילה ומוכח דס"ל אאחע"א ומסיק דטעמא דר"י משום דאיסור גיד הי' נוהג בבני יעקב וחשיב חמור או משום דקודם מ"ת היה גיד נוהג אף בטמאה והשתא קשה לשי' הפסיקתא דגם נבילה הי' אסור לב"נ א"כ גם איסור נבילה חשיב חמיר לגבי איסור טמאה ונהי די"ל דברייתא זו מיירי בנבלת עוף טמא היינו שנחרו אותו ואפ"ה נאסר לישראל באיסור נבילה ומה"ט לא חל אאיסור טמאה לפי שקודם מ"ת הי' בשר נחירה מותר אפ"ה ז"א דהלשון מוכח דקאי אסתם נבילה דהיינו מתה מאליה וזה הי' אסור אף קודם מ"ת ושוב איסור נבילה חשיב חמור לגבי איסור טמאה דמשום טומאה הי' שרי קודם מ"ת ונבילה כגון מתה מאליה הי' אסור קודם מ"ת לשי' הפסיקתא: ב) ותו יש להעיר מחולין דק"א דקאמר האוכל ג"ה של נבילה ר"מ מחייב שתים וחכ"א אינו חייב אלא אחת ומודים חכמים לר"מ באוכל ג"ה של עולה דחייב שתים ומסיק הש"ס דהאי מ"ד ל"ל כולל ורק כולל בחמור אית לי' וקשה לשיטת רש"י דאיסור גיד לא הי' נוהג כלל קודם מ"ת ואיסור נביל' חשיב חמור דנוהג קודם מ"ת וא"כ חשיב כולל בחמור בשלמא לפירוש הרמב"ם דגם רבנן מודים דאיסור גיד הי' נוהג קודם מ"ת א"כ י"ל אי נבילה יחול על גיד תלוי בפלוגתא דר"י ורבנן דלר"י דג"ה אטמאה חשיב חמור משום דאיסור ג"ה נהיג קודם איסור טומאה א"כ נבילה על גיד ג"כ חשיב חמור דג"ה התחיל רק מבני יעקב