שו"ת מהר"ש ו טז

סנהדרין אהא דקאמר בש"ס דאי קבורה משום בזיונו באמר לא בעינא דלקברי' לאו כל כמיניה וכתב בתוס' משום בזיון דמשפחתו אבל מכח בזיון המת הי' מועיל מחילה וכ"ה ברש"י סנהדרין דמ"ו ע"ב וגם יוצמח דאם יצוה רשע בחייו לקבור אותו אצל צדיק דיהי' רשאי וזה הוא דבר הכדוי מלב וישתקע הדבר – והטעם הוא כפשוטו דלא ניחא להצדיק לשכוב סמוך לרשע. ובכוונת דברי הזוה"ק פ' חיי י"ל דבאמת אאע"ה החזיק לאדם וחוה לצדיקים רק הם בשפלותם נתביישו מאאע"ה ושרה ודימו בנפשם דח"ו יזכור עוד עונם עד שאאע"ה פייס אותם ואדם נתפייס מיד וחוה לא נתפייסה וכתב בספר אור החמה בשם רח"ו זי"ע דחוה לפי שגרמה מיתה לעולם נתביישה טפי עיי"ש וכדמות ראי' דלא כהבנת כת"ה אלא דהטעם כפשוטו מסנהדרין דמ"ז דהרוגי בי"ד לא הי' נקברים בקברות אבותם משום דמיתה לחוד לא מכפר רק אחר קבורה ומשיתעכל הבשר וקשה הא מפורש במתני' דהרוגי בי"ד לא הי' מתאבלין עליהם כיון דאבילות הוא כבוד לפני המת לכך אין מתאבלין כדי שהבזיון יהי' לו לכפרה וחזינן דבזה מהדרינן אחר בזיון כדי שיהי' לו לכפרה א"כ לפ"ז הי' להו לחז"ל לומר שיקבר בקברות אבותיו ויהי' לו בזיון וממילא יהי' לו לכפרה וממנ"פ קודם הקבורה עדיין אין לו כפרה א"כ הבזיון יהי' מסייע להכפרה ואחר הקבורה ע"י הבזיון יתכפר ושוב לא יהי' לו בזיון כיון דכבר נתכפר עונו וא"כ קשה אמאי אין קוברין אותו בקבר אבותיו ונהי דמוכח בזוה"ק דגם בע"ת מתבייש מצדיק גמור ושוב י"ל דאף אחר שיתכפר לו ע"י הבזיון מ"מ לא יהי' מיקרי טפי מבע"ת ושוב אכתי יתבייש מאבותיו ולכך צריכין אנו לחוש על בזיון ונהי דקודם קבורה דעדיין לא נתכפר לו אין אנו צריכין להשגיח על בזיונו מ"מ כיון דידעינן דאחר הקבורה יתכפר לו וגם אז יתבייש מאבותיו כמו בע"ת נגד צדיק גמור וניחא הא דאין קוברין אותו בקברות אבותיו מכח החשש בזיון של אחר הכפרה וכסברת הרז"ה בהא דאשתפיך חמימי דלאחה"מ בשבת דאסור למול משום דיצטרך אח"כ לחלל שבת אך באמת ז"א דהא באמת פריך הש"ס דאחר דחזי צערא דקברו יהי' שרי לפנותו לקבר אבותיו ומשני משום ניוול מבואר דאחר הכפרה באמת מותר לקברו בקבר אבותיו ועיקר האיסור הוי רק כ"ז שלא נתכפר וא"כ תיקשי הא קודם הכפרה א"צ לכבדו וא"נ דהטעם הוא משום בזיון כסברת כת"ה אדרבה מן הראוי הי' לקוברו בקבר אבותיו כדי שע"י הבזיון יתכפר ול"ב לומר משום דחסו עליו אשפה של אחר הכפרה שלא יתבייש אז ז"א דאחר הכפרה הרי מותר אף לפנותו מכאן לקברת אבותיו לולי החשש ניוול וע"כ נשמע דעיקר הטעם משום כבודו של הצדיק וכיון דקודם הקבורה עדיין לא נתכפר לו ויהי' עכ"פ רגע אחת בזיון לפני הצדיק לכך אין קוברין אותו בקברי אבותיו אבל לאחר שנתכפר דליכא בזיון להצדיק שפיר הי' רשאי לפנותו לולי החשש ניוול וז"ב: ג) ובזה אזדא ג"כ מ"ש כת"ה כיון דאחר יב"ח יזדכך גם מת השני שוב ליכא בזיון ועפי"ז ז"א דעכ"פ עד כלות היב"ח יהי' בזיון לפני בנו שכבר נזדכך וכמו בהא דהרוגי ב"ד דאין קוברין אותם אצל אבותם אף דמיד אחר הקבורה יתכפר לו אפ"ה חסה התורה על בזיון אבותם על רגע אחת עד שיתכפרו וה"ה הכא וז"פ - וכת"ה כ' לדחות סברתו דא"כ תיקשי איך משכחת בשום פעם לקבור את מי שמת עכשיו סמוך למקום קבר שמת מכבר דהרי זה שמת כבר, כבר נזדכך באמת י"ל דמשום הא לא איריא דא"כ אף אם נקבור את זה שמת היום סמוך למי שמת זה לא כביר ג"כ תיקשי דהרי זה שמת לא כביר יזדכך מקודם לזה שמת היום וא"כ יוצמח דלעולם יהי' חשיב כנקבר רשע אצל צדיק וכה"ג מצינו בש"ס נזיר דגם למ"ד דאחר שנטמא במת מותר לטמאות א"ע שנית מ"מ ביום השני אסור לפי שמוסיף טומאה בימים ועיין דג"מ יו"ד סימן שע"ג בשם הראב"ד בזה ובמנ"ח מצוה רס"ג וכה מצינו בש"ס נדה ד"ס לענין אי תולין בשומרת יום בשני שלה משום דהוי מוסיף טומאה בימים ויוצמח לעשות הרחקה בין קבר לקבר וזה הוי דבר שאי אפשר דבסתמא חשיב כקנו הביה"ק אדעתא דהכי לקבור זה שמת היום סמוך למקום מי שמת זה זמן לא כביר ואדעתא דהכי נכנסו כולם להשותפות דאל"כ יצטרכו בכל זמן וזמן לקנות ביה"ק חדש וזה הוי דבר שאי אפשר לעמוד בה וממילא לא משגיחין בכה"ג ע"ז שהמת מקודם יזדכך מקודם וכה"ג כ' בתוס' זבחים דכ"א דלענין פסול לינה דמי כיור בעבודת לילה דהוי פסול דרבנן לא משגיחין בזה שמעלין את הכיור לקדוש בתה"ד הואיל דלא סגי בלאו הכי וכפירש"י שם וה"ה הכא- ומצינו בר"ן נדרים דמ"ו בשותפין בדבר שיש בו ד"מ דאף דיוכל לאסור על שותפו מ"מ אחר שחלקו מותר דאדעת כן נשתתפו שלא יהי' יוכל לאסור עליו: ד) וכ"ז באותו עיר שפיר י"ל דאם נרצה לאסור בכה"ג יוצמח דיצטרכו בכל זמן ביה"ק חדש שפיר אמרינן דלא משגיחין בזה על הבזיון כיון דעכ"ח נכנסו להשותפות אדעתא דהכי אבל כמו בנ"ד דרוצין לפנות מקבר דפה לקבר אחר לעיר אחרת אכתי הי' מקום לומר כסברתו דכיון דאביו מת זה זמן קצר ובנו כבר הוא נזדכך יהי' בזיון לאביו וז"פ – אבל באמת גוף דבריו אינם דכיון דמיתה וקבורה מכפרת א"כ גם זה שהוא עוד בתוך יב"ח ל"ש בזה לכנות בשם רשע אצל צדיק וכמו דפריך בש"ס דאחר הקבורה לאחר שנתכפר יהי' שרי לפנותו לקבר אבותיו ונהי דבח"ס סי' שמ"א נסתפק די"ל דבמת על מטתו אין הקבורה מכפרת מ"מ י"ל דנוקמיה בחזק"כ דוודאי הרהר בתשובה קודם שמת וביו"ד סי' ש"מ לענין הרוגי מלכות ובש"ך שם בשם העט"ז ושוב בוודאי דמיתתו הי' לו לכפרה – וגם נהי דקטן ל"ח בר עונשין מ"מ מפורש באו"ח סי' שמ"ג דלכשיגדיל בעי קצת כפרה על חטאיו שעשה בקטנותו ושוב עכ"פ א"א לכנות ענין זה בשם רשע אצל צדיק – ע"כ אם יסכים כת"ה להתיר יוכל לצרף גם דעתי לפנות הבן ובאופן שלא יפתחו הארון שלא יהי' חשש ניוול כנלע"ד לדינא: באעה"ח ד' ויגש תרע"א ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.