שו"ת מהר"ש ו טו

יב) יצא דהיכי דלא אמרה בפירוש מעות לפירות בוודאי דאין לכוף ליורשיה לקיים נדרה ובפרט לפמ"ש הח"ס בכמ"ד דבלא הקנתה רק הריוח שבכל שנה חשיב כעניים שאינם ידועים דאינו ידוע איזה עניים יהי' אח"כ ושוב י"ל דלא זכו בו העניים משום דאין ברירה כמ"ש במהרי"ט סי' כ"ב – אך בנ"ד דאמרה בפירוש שמקדשת ד' מאות כתרים לת"ת א"כ נראה שהקדישה גוף המעות ורק שההקדש לא יחלק את גוף המעות רק את הריוח מאותן המעות וגוף המעות חשיב של הקדש ודמי להא דשייר לעצמה פירות דקל דמועיל דאמרי' דשייר מקום צמיחת הפירות אבל המעות חשיב של הקדש א"כ בכה"ג שפיר חייל ההקדש ושוב מחויבים יורשיה לקיים ובפרט די"ל דעי"ז שנתנה התכשיטין לצורך הקדש ליד בנה א"כ חשיב כהושלש מתחילה לכך דיש בזה ג"כ חיוב מכח מלקד"ה – ע"כ הדבר ברור דיפה הורה כת"ה דחייבים ליתן ד' מאות כתרים ליד איש בטוח לצורך דבר שבקדושה ואין חייבים ליתן דוקא להת"ת הואיל דלדברי מהרי"ט היכי דהריוח יתחלק בכל שנה הוי בכלל עניים שאינם ידועים א"כ הא שרי לשנות מעני לעני כנלע"ד בס"ד לדינא: באעה"ח ב' תצוה אעתרי"ל ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ג'. להרב הגאון כש"ת מ' שמעון פאללאק נ"י אבד"ק בעעללעניש יצ"ו. בדבר שאלתו באיש שהיה דר בקהלתכם לפני איזה שנים ומת לו אז בן לערך שמונה שנים ונקבר שם בארון שלם ואח"כ עקר איש הנ"ל דירתו משם לפעסט וקנה שם אחוזת קבר לו ולמשפחתו וכעת טרם שנפטר איש הנ"ל צוה לתת להח"ק דקהלתכם איזה סכום שיסכימו לפנות את בנו הנקבר שם ולהוליכו לפעסט לקברת המשפחה זה תורף השאלה: א) וכת"ה נסתפק א' מכח פינוי מקבר לקבר ב' אחרי דהילד עדיין לא הי' בר עונשין וחשיב כצדיק ואביו הי' מקלי הדעת א"כ יש חשש מכח אין קוברין רשע אצל צדיק ובפרט הכא דבנו כבר מת זה איזה שנים וכבר נתכפרו לו חטאיו ואביו עדיין הוא תוך יב"ח ועדיין לא נגמרה כפרתו ושוב חשיב בכלל אין קוברין רשע אצל צדיק עכת"ד – והנה מצד איסור פינוי מקבר לקבר הביא כת"ה שיש בזה מצד מלקד"ה וגם בזה שצוה ליתן לקהלתכם מעות בעד זה – הנה מצד מלקד"ה ל"מ צואתו לגרום רעה למת אחרי דגם באין פותחין הארון נהי דל"ש ניוול כמ"ש בשו"ת ח"צ סימן נ' אפ"ה יש בו משום חרדות הדין ונהי דבקטן י"ל דל"ש חרה"ד וכמ"ש הג' ר"ד אפענהיים מובא בשו"ת חות יאיר וא"כ כשמפנה קטן בארון ל"ש ב' הטעמים מ"מ כ' הח"צ די"ל דגם בקטן שייך חרה"ד ועיין בנובי"ת בתשובה שכ' די"ל שמא הוא גלגול מגדול ויש בו משום חרה"ד וא"כ מצד מלקד"ה ל"ש בזה דוקא בממונו י"ל מלקד"ה משום דלא פסק כחו מממונו כמ"ש בתוספות גיטין די"ג הן אמת דברשב"א נדרים דל"ד ע"ב מבואר דבמת פקע לגמרי רשות המוריש ורשות היורש זכות ורשות חדש הוא שהתורה זיכתה לו ושוב י"ל דל"ש בזה מצד מלקד"ה מ"מ לשי' התוס' גיטין הוא כן אבל הכא בוודאי דל"מ צואה שלו לגרום הפסד לבנו. וגדולה מזו מבואר ביו"ד סי' ר"מ דאם מצוה האב לבנו בענין נשואי אשה דאינו מחויב לשמוע לו מכ"ש דאינו מחויב לגרום רעה לעצמו חרה"ד בשביל צואת האב ואין לומר דכיון שיגיע עי"ז הפסד להח"ק אין להשגיח בהפסידו של המת וכהא דש"ס ב"ב דקנ"ד דלקוחות מצי לומר אנן זוזי יהיבנן לינוול ולינוול ופירש"י אין אנו חוששין לבושתו שאינו קרובינו ז"א דכבר כ' בתוספות שם דיורשיו אסור להם לפותחו לפי שמכיסם אינם מפסידים כלום, ואי משום הירושה הרי לא מידי יהבי עיי"ש – א"כ מכ"ש הכא דגם הקהל אין להם שום הפסד מכיסם רק שיהי' להם מניעת הריוח בוודאי דאין להתיר ונהי דלתירץ ב' בתוס' שם הא דאסור ליורשיו לפותחו הוי רק מטעם דהם קרובים ומוכח דזר מותר גם באין לו הפסד מכיסו וכה מצינו באה"ע סי' קי"ח ובחו"מ סי' ק"ז דקרובים אין להם לעכב קבורת המת אף שמגיע להם מעות ומוכח דאי לאו שהם קרובים שפיר אף בשביל הפסד שאינו מכיסו ג"כ הי' מותר להם לנוולו אפ"ה י"ל דוקא התם בש"ס ב"ב דאם לא יפתחו הקבר לא יוכלו להוציא הקרקע מהלוקח ויוכל להיות שהלוקח החזיק בקרקע שלהם שלא כדין כיון דהנפטר הי' קטן בשעת המכירה א"כ אין להם להפסיד ס' ממון שלהם בשביל חשש ניוול המת הואיל די"ל דמיד זכו בהקרקע בשעת מיתתו אבל הכא דלא יזכו הח"ק בהמעות רק אחר שיפנו את המת וכדמצינו בש"ס ביצה ד"כ דאם אמר לנסוב ברתי והבו לי' ד' מאות נסיב יהיב לי' לא נסיב לא יהיב לי' ועיי"ש ברמב"ן במלחמות מ"ש בזה א"כ חשיב רק כמניעה מלקבל מתנה ושפיר אסור להם לגרום חרה"ד כדי שיהי' להם המתנה וכמ"ש הרמב"ן מובא בקצה"ח סי' נ"ה דהמונע חבירו מלקבל מתנה ל"ח רק גרמא ע"כ פשטא דמכח זה ליכא שום צד היתר – אולם בגוף הדבר הרי לקברות אבותיו פשיטא דמותר כמפורש ברמ"א סי שס"ג דמשום כבודו ליקבר בקברות אבותיו מוותר על ניוולו וחרה"ד ובפרט דבקטן י"ל דל"ש חרה"ד וגם הא מוליכין אותו בארון סגור דל"ש חשש ניוול ונהי דאכתי שייך שאר הטעמים המובא בפוסקים מ"מ לקברות אבותיו בוודאי דהי' שרי: ב) ומ"ש כת"ה דכיון דהבן עדיין לא הי' בר עונשין וכבר עבר מעת מיתתו שנים רבות כבר נתכפר ואביו מת זה זמן מיעוט והי' מקלי הדעת ויש חשש דאין קוברין רשע אצל צדיק והביא מזוה"ק דהטעם הוא דחס רחמנא על בזיונו של הרשע שיראה שחבירו צדיק ויתבייש ממנו ולפ"ז כתב דכיון דהילד אין לו מעלה מצד עצמו רק מכח שלא הי' בר עונשין והא גם אביו לאחר יב"ח יתמרקו ושוב לא יבוש מפני בנו ושוב ל"ש בנ"ד לדון מכח הא דאין קוברין רשע אצל צדיק עכת"ד הנה לפי הבנתו דהטעם הוא משום בזיונו של הרשע בלא"ה הי' מותר בנ"ד כיון דאביו צוה כן א"כ הרי מחל בזיונו וכמ"ש בתוספות