שו"ת מהר"ש ו קנח

בדרבנן. אבל רשע ד"ת דלדידן גם מה"ת ל"מ עדותו שוב גם בדיעבד לא סמכינן אמאן דמכשיר והגם דמפורש בב"ש סימן י"ז ס"ק ע' דאם ניסת דבסימן אמצעי דלא תצא אף למ"ד סימנין דרבנן. מ"מ יש לחלק דהא לשיטת הרמב"ם ז"ל הדין קיי"ל ס' ד"ת דקולא ורק מפני חומר א"א החמירו שלא לסמוך אסימן אמצעי מש"ה בדיעבד לא תצא אבל בפסול עבירה מה"ת דגם מה"ת אינו מועיל עדותו שוב י"ל דגם בדיעבד אם ניסת ע"פ עדותו תצא – אבל עכ"פ הכא דיש כמה צדדים להיתר או ע"י הט"ג לחוד י"ל דהוי במסל"ת גמור וגם אז הי' בכלל מדעל"ג לאלתר להתברר שקרו. וגם הידיעה להח"ק הי' במסל"ת ובוודאי הגבאי דהח"ק הוא כשר ע"כ גם סברת הג' הנ"ל יש להצטרף לסניף. ע"כ מכל הני טעמי נראה לענ"ד יש מקום להתיר אשת הר' יעקב הנ"ל מכבלי העיגון אף שלא כתבו רק שם יעקב לחוד מ"מ הדרך אצל אנשי הצבא שאין קוראין בב' שמות. וגם לא נחסר מעיר הנ"ל איש אחר ששמו יעקב הערשקאוויטש א"כ בוודאי דיש מקום להתיר האשה הנ"ל, ובלבד שיסכים לזה עוד רב גדול אחד וישבו בי"ד של ג' והשי"ת יצילנו משגיאות: באעה"ח יום ב' נח בדר"ח מרחשון תרפ"ח קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן קכ"ג. לכבוד הרב הגאון חו"פ בנש"ק כקש"ת מו"ה יחיאל נתן הלברשטאם ז"ל אב"ד דק"ק בארדיאב ובד"צ דשם. בדבר שאלתם באיש אחד מעירכם שהי"ל חוב אצל א' הדר מעבר לגבול בפולין וכתב לו שישלח לו בהמה בעד דמי החוב המגיע לו ע"י ערל שיביא לו הבהמה דרך הגבול וכן הי' שהלוה שלח לו הבהמה ע"י הערל והערל העמיד הבהמה בכפר הסמוך לעירכם עפ"י פקודת האיש מעירכם המלוה הנ"ל והנה המלוה רצה שיקנה ממנו איש אחר הבהמה הנ"ל והשיב לו שהוא לא יוכל לקנותה אך יען שהפאס הי' על שם יהודי אחר מבארדיאב שזה יש לו רשיון להביא בהמות מפולין יצוה המלוה הנ"ל להביא הבהמה העירה ליום השוק אל היהודי שהפאס הוא על שמו ואותו היהודי ימכרנה והמלוה הסכים לזה ונתן צו להערל שהיתה הבהמה עומדת אצלו להביאה העירה להיהודי שהפאס הי' על שמו ומכרה ותפס המעות לעצמו באומרו שמגיע לו חוב אצל האיש מפולין ששלח הבהמה לכן הוא תופס זאת בעד חובו והמלוה צועק מה לך לתפוס פרה שלי שכבר קניתי. זה תורף הטו"ת: א) הנה אם הי' קונה בעד מעות בעין והי' שולח לו המעות ע"י נכרי והנכרי הי' לוקח הפרה לביתו אף שלא משכו הישראל בוודאי דהי' קונה הפרה דחשיב עכ"פ כקנהו בכסף ונהי דלא נתן המעות בעד הפרה כ"א ע"י העכו"ם וי"ל אין שליחות לעכו"ם מ"מ בקבלת הישראל הכסף נתכוין להקנות לבעל המעות כמפורש בש"ס קידושין דכ"ג כסף קבלת רבו גרמה לו וכבר האריך בזה בשו"ת מחנה אפרים ועיין שו"ת בית שלמה מ"ש בזה ואף דחז"ל עקרו קנין כסף מ"מ לשי' הסוברי' דהיכי דל"ש הגזירה דנשרפו חיטך כסף קונה לגמרי א"כ הכא דהפרה כבר יצאה מרשות המוכר נהי דמשיכת העכו"ם ל"מ לענין קנין כיון דאשל"מ מ"מ הפרה אינו עוד ברשות המוכר ואין בידו להצילו מדליקה ושוב י"ל דכסף קונה ואף א"נ דמשום לא פליג גם היכי דל"ש הגזירה כסף לא קני אפ"ה כ"ז היכי דהפרה עדיין הי' עומדת בבית המוכר והי' מחוסר משיכה אבל הכא דכבר יצאה מרשות המוכר ולא מחסרא משיכה מרשות המוכר נהי דל"ח כמשכו הישראל הקונה ע"י משיכת הנכרי כיון דאין שליחות לעכו"ם מ"מ בכה"ג בוודאי דהיה כסף קונה – אך בנ"ד דלא קנה במעות בעין זולת בעד חוב ומלוה במכר הא לא קני אף למש"פ בשלמא אם הי' מושכו ע"י שליח ישראל אז היה חשיב קנין ד"ת אף לר"י דמשיכה אינו רק קנין דרבנן מ"מ הכא דלא מחסרא כסף שקנהו בדמי חובו א"כ עכ"פ לא מחסרא כסף שוב משיכה קונה מה"ת כמ"ש להדיא בקצה"ח סי' ר"ד סק"ד ובמק"ח סי' תמ"ח אבל הכא דליכא קנין משיכה כיון דלא משכו הישראל הקונה בעצמו ומשיכת הנכרי ל"ט לענין קנין משום דאשל"ע וא"כ לפ"ז לכאורה ליכא שום קנין בנ"ד קנין כסף ליכא כיון דלא הוי רק מלוה במכר וקנין משיכה ליכא כיון דהי' על ידי שליח עכו"ם: ב) ולכאורה לפי"מ שהציע לפני א' מהבד"צ שלא הי' אפי' פיסוק דמים ורק שצוה לשלוח לו בהמה ודמי המחיר יחשוב כפי שיהי' שוה א"כ י"ל דבלי פיסוק דמים גם על ידי שליח ישראל לא הי' חשיב קנין ונהי דמשעה שבא הפרה לגבול מדינתכם הפרה הוי על אחריותו של מי שנשלח אליו הפרה אפ"ה מכח זכות אחריות אכתי ל"ח הפרה שלו דקיי"ל דהגל"מ לאו כממון דמיא זולת בחמץ דמרבינן מקרא דלא ימצא ואף לר"ש מ"מ קאמר בש"ס פסחים ד"ו דסד"א דבאיתא בעינא ל"ח כשלו ונהי דמסיק התם בש"ס קמ"ל דגם בבעין חשיב כשלו ולפמ"ש ביד אפרים סימן ת"מ בכוונת דברי הט"ז יוצמח דלר"ש אחרי דמסיק הש"ס קמ"ל דגם בבעין חשיב כשלו שוב אמרינן דלר"ש גם בעלמא חשיב כשלו אף באיתא בעינא כמו בחמץ וכ"ה שיטת הב"ט אולם בקצה"ח סימן שפ"ו סק"ז הוכיח דגם לר"ש רק בחמץ עובר בב"י אף באיתא בעינא אבל בעלמא לא והביא כן בשם הצ"צ וראי' מפירש"י פסחים ד"ו עיי"ש הן אמת שבני הרה"ג מ' חיים שליט"א העירני מתוספות חדשים לשקלים פ"ח משנה חי דלר"ש אמרי' דהגל"מ כממון דמי גם בעלמא אף באיתא בעינא ויוכל להקדישו מכח חיוב אחריות ודלא כדברי הקצה"ח בסי' שפ"ו אפ"ה כ"ז לר"ש אבל לרבנן בוודאי דאחריות לא משוי לי' קנין בגוף החפץ והא דכ' הרי"ט אלגזי דבקדשים שחייב באחריותן מהני שאלה אף בבא ליד הגזבר שאני התם דהי' שלו ממש מקודם וגם עכשיו עכ"פ חייב באחריות שפיר ל"ח יצא מרשותו עדיין אבל דבר שלא הי' שלו מעולם גם בקע"א ל"ח כשלו ובפרט כ"ז דאיתא בעינא בוודאי דל"ח שלו מכח קבלת אחריות וכעין סברא זו כתבו בתוס' ב"ב ד"נ ובפסחים ד"ו עיי"ש: