שו"ת מהר"ש ו קנה

להתיר ומכ"ש בזקינה דמסולקת דמים בוודאי היה מקום להתיר אבל אחרי שמוצאת דם בבדיקתה דיש בזה חשש ד"ת די"ל כסבורה הרגשת עד הוא א"כ בכה"ג כבר כ' בשו"ת רעק"א שלא לסמוך אפשטות דברי הר"ש ונהי דבח"ס סי' קמ"ה מקיל באם אינה מרגשת ממש פתיחת פי המקור מ"מ לשי' הח"ס הא ליכא מקום להתיר רק כשנופל למטה דאז יוצא הדם מחמת דחיקת הירכים וחשיב שלא בהרגשה ובכה"ג דלא משכחת הרגשה טהורה גם מדרבנן אבל בנ"ד דהמקור הוא למעלה נהי דנשתנה מקומו מ"מ עכ"פ משכחת הרגשה ושוב קשה לסמוך על דברי הר"ש ובפרט דלשיטת הד"ח עיקר תלוי אם נוגע בבשרה שבפנים ובאמת לפמ"ש הח"ס בביאור שיטת הר"ש דמה שיוצא ע"י דחיקת הירכים חשיב שלא בהרגשה א"כ יש לומר דמה"ט לא ניחא לרש"י ותוס' לפרש כפירוש הר"ש משום דרש"י ותוספות לשיטתם דבידוע שהוא מן המקור טמא אף שלא בהרגשה ולשיטתם הרגשה הוא רק לגלות שהוא מן המקור עיין בס"ט סימן ק"צ וממילא הכא הרי ארגשה שיצא דם מהמקור ורק דאמרי' דזה ל"ח הרגשה אבל עכ"פ ידוע שהדם בא מהמקור ושוב לשיטתם טמא אף שלא בהרגשה. אבל הר"ש י"ל דסובר כשיטת הרמב"ם דאף אם הוא וודאי מגופה אפ"ה טהורה שלא בהרגשה ושפיר סובר דבנעקר המקור טהורה וכסברת הח"ס דבכה"ג חשיב שלא בהרגשה וז"ב בס"ד: ה) נחזור לדינא בנ"ד דהיא זקינה והיא בחזקת מסולקת דמיה ובשעה שהיה המקור במקומו לא היתה רואית ורק כעת בא מחמת שנשתרבב המקור חוץ למקומו א"כ יש הוכחה שבא מחמת חולי נהי דאין הדבר ברור אי חולי האם חשיב בכלל מכה מ"מ הכא כבר כתבתי דלענין כתמים עכ"פ בזקינה מועיל כאב לחוד לגלות שבא מן המכה וכמ"ש בנובי"ת סי' ק' דגם בשלא בשעת ווסת תולין כתמים בכאב מכ"ש בזקינה ובפרט לשי' הט"ז בסי' קפ"ז דבכאב אף כ"ז שלא נתגלה שהוא בר דמים אפ"ה עדיף ממכה שא"י אם מ"ד ומזה מביא ראי' דלעולם אף שלא בשעת ווסת ל"מ מכה שא"י אם מ"ד א"כ בזקינה די"ל דגם לשיטת הט"ז מועיל מכה שא"י אם מ"ד א"כ ה"ה דמועיל כאב לחוד ובזה יש לפרש דברי הפמ"א סימן י"ב שמתיר בזקינה שמצאה דם במר"ג דכיון דאינו טמאה רק משום כתם וזקינה א"ח לכתם ולכאורה דבריו לפלא דהא גם זקינה טמאה כתם ורק דתולה בילדה ועיין שו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' ס' מ"ש בזה ולהנ"ל א"ש די"ל דקאי בשיטת הט"ז דכאב עדיף ממכה שא"י אם מ"ד וא"כ בזקינה דמועיל מכה שא"י אם מ"ד מכ"ש דמהני כאב וא"כ יש לומר דהפמ"א מיירי שמצאה במר"ג ומרגשת כאב וא"כ שפיר בזקינה מועיל כאב לענין שא"י בדיקת מהרי"ו וז"ב: ו) יצא דבזקינה מועיל כאב לחוד אף אם בלתי הכאב לא הי' נולד לנו שום ספק אם יש לה מכה א"כ מכ"ש בנ"ד דעכ"פ מרגשת שהמקור אינו במקומו די"ל דזה גופא חשיב כמכה וגם יש לתלות שיש לה חולי בכיס השתן ונהי דא"א לתלותו בחולי הטחורים משום שאומרת שהדם הבא מחולי טחורים יש לה מראה אחרת ומפורש בש"ס נדה דס"ו ואם דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה ועיי"ש בסי' קפ"ז בט"ז וש"ך אי צריכין להקיף הדמים – אבל עכ"פ כיון דלא הי' הרגשה ממש נהי די"ל כסבורה הרגשת עד הוא מ"מ כבר כתבתי במק"א דכ"ז היכי דוודאי בא מן המקור דאז אם ניתלי דבא שלא בהרגשה יהי' כנגד הרוב דרוב דמים בהרגשה קאתי א"כ כדי שלא נימא שיצאה מן הרוב אמרינן דוודאי טעתה וכסבורה הרגשת עד הוא ובפרט דכיון דגם דם שלא בהרגש' טמא מדרבנן א"כ כבר כ' המהרי"ט דהיכי דעכ"פ מקודשת מדרבנן בוודאי ויש ס' גם על קידושי ד"ת איתרע הח"פ גם מה"ת וה"ה הכא שפיר חוששין ג"כ שמא הרגישה וכסבורה הרגשת עד הוא הואיל דבלא"ה טמאה מדרבנן אבל בנ"ד דלא ארגשה וניתלי דהדם הוא מן המכה באמת לא תהיה טמאה אפילו מדרבנן שוב שפיר יש לומר דמוקמינן אותה בחזקת טהרה דוודאי לא הרגישה ומכ"ש בזקינה דיש ב' חזקות להיתר כמ"ש הח"ס סימן קס"ח ע"כ מכל הני טעמי שמרגשת שהמקור אינו במקומו וגם שמרגשת כאב בכיס השתן בוודאי דיש מקום להתירה ורק באופן שתעשה בדיקת הפס"ט כראוי וגם הבדיקה ביום א' תהי' כראוי אז לענין שאר הבדיקות תוכל להקל שלא תעשה הבדיקות כדי שלא תכנוס א"ע לידי ספיקות ואף אם תהיה רואית בשאר הימים יש מקום להתיר כן נראה לענ"ד בס"ד לדינא: באעה"ח ב' מצורע תרע"ג ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן קכ"א. להרב הה"ג מו"ה יעקב שלמה בלייך מוצד"ק מ. -אסטרא יצ"ו. בדבר השאלה שאחד קידש בתולה שלפי דברי הבתולה. לא דיבר עמה כלל מקודם מעסק קידושין ופ"א תפס ידה בחזקה ושמטה ידה בחזרה ובפעם הב' אחז ידה והניח טבעת על אצבעה ואמר הרי את מקודשת לי אך היא אומרת שלא הבינה מה שאומר לה ותיכף זרקה הטבעת ארצה זאת טוענת הבתולה – אך מה שאומר הבחור לא כתב כ"ת במכתבו גם לא חקרו העדים זה תורף שאלתו: א) והנה אם היה הזריקה תוך כדי דיבור בוודאי לא הי' חשש קידושין כמפורש באה"ע סי' כ"ט סעיף ז' אמר לה התקדשי לי וזרקתו בפניו למקום שאינו אבוד בוודאי אינה מקודשת ודוקא באמרה בתחלה קדשני אז אף בזרקה תוך כדי דיבור אפ"ה צריכה גט כמפורש בריש סימן מ"ב כיון שאמרה קדשני הוי כנתרצית בקידושין ושוב בקידושין ל"מ חזרה אף תוכ"ד אבל בלא אמר' קדשני ולא שידך אז בזרקה תוכ"ד אמ"ל שלא נתרצתה בקידושין ועיין שו"ת חת"ס סימן פ"ד. עוד הי' מקום לומר אם זרקה תוכ"ד אף אם לא היה ג"ד שלא נתרצתה מעולם מ"מ יש לומר כיון שהבתולה אומרת שלא הבינה שהוא לשון קידושין א"כ לשי' הבי"ש אף בדיבור הרי את מקודשת לי באומרת שלא הבינה עכ"פ ל"ח רק ס"ק ואם