שו"ת מהר"ש ו קנד

בגופה והיא אינה יודעת כלום מזה – עכ"פ לפי"מ דמוכח מדברי הנוב"י הנ"ל זה ל"ח אף בגדר מכה שא"י אם מ"ד ורק מזה שהלך שם ליחה יש הוכחה שבא מן מכה וכמ"ש בס"ט סי' קפ"ז בשם הדב"ש דאם הולך דם עם ליחה יש הוכחה שבא ממכה ועיין שו"ת מהרש"מ ח"א סי' מ"ג – א"כ לפ"ז בנ"ד דהרופא מכחיש את דברי המילדת דאינו מחמת שנתהווה פצע מחיכוך הטבעת א"כ בוודאי דמהימן דבשלמא להקל יש שיטות בפוסקים דהרופא לא מהימן וכמ"ש הח"ס דדיבור הרופא לא משוי טפי מספק אבל להחמיר שפיר מועיל דיבורו דכיון דעושה עכ"פ לספק שוב מספק יש לנו להחמיר: ב) אולם בעיקר הענין באשה זו שיש לה חולי הפארפאל דכ' הנוב"י דחשיב עכ"פ בכלל מכה שא"י אי מ"ד ולפ"ז כ' כת"ה דבזקינה מועיל אף מכה שא"י אם מ"ד – ובאמת זקינה עדיפא עוד מאשה שיש לה ווסת דהא קיי"ל דזקינה תולה בילדה אף דהילדה היא שלא בשעת ווסת וקאמר בש"ס הטעם דכיון דיש נשים דמשנית ווסתן כשעת ווסת דמי וחזינן דזקינה מסולקת דמים טפי מאשה שיש לה ווסת שלא בשעת ווסת ויש ב' חזקות להיתר וכמ"ש הח"ס סימן קס"ח לענין מעוברת דיש ב' חזקות להיתר וממילא שפיר י"ל דבזקינה מועיל גם מכה שא"י אם מ"ד – אך יפה הביא כת"ה דברי הח"ס סי' קמ"ה דכ"ז אם בשעה שרואית הוי המקור חוץ למקומו אז שפיר יש להקל משום דהדם שיוצא משם חשיב כיוצא שלא בהרגשה כיון דאינו בא מכח הרגשת פתיחת פי העורקים רק מחמת דחיקת הירכים בחלק המקור וזה ל"ח הרגשה עיי"ש – ולכאורה י"ל דעכ"פ מדרבנן צריכה להיות טמאה גם בכה"ג כיון דמדרבנן גם בדם שלא בהרגשה טמאה בשלמא לשי' רש"י דהטעם דדם שלא בהרגשה מטמא מדרבנן משום דשמא ארגשה ולאו אדעתה א"כ שפיר בכה"ג ל"ש טעם זה אבל לשי' התוס' דאף בוודאי לא ארגשה אפ"ה טמאה מדרבנן שוב תיקשי דאף אם בשעה שרואית הוי המקור חוץ למקומו מ"מ תהי' טמאה מדרבנן – אך באמת י"ל דגם התוספות מודים דעיקר הא דטימאו חז"ל דם שלא בהרגשה משום דלפעמים מזדמן שמרגשת ולאו אדעתה וא"כ אם נטהר דם שלא בהרגשה יזדמן לפעמים שבאמת ארגשה ורק דלאו אדעתה ואז אנו ג"כ נטהר אותה ותבוא לידי טומאה ד"ת לכך טימאו חז"ל לעולם אף בלא ארגשה באמת וא"כ התינח היכי דהמקור הוא במקומו דמשכחת שתהי' מרגשת ותהי' טמאה ד"ת שפיר טימאו חז"ל גם בלא ארגשה כדי שלא תבוא לידי מכשול בטומאה ד"ת אבל כשהמקור הוא חוץ למקומו דלא משכחת כלל בזה האופן שתהי' טמאה מה"ת הואיל דבכה"ג לעולם חשיב דם שלא בהרגשה לפי דברי הח"ס בכה"ג שפיר טהורה גם מדרבנן וז"ב – ולפ"ז י"ל דהיכי דבשעה שהמקור הוא במקומו אינה רואית ורק בשעה שהמקור הוא חוץ למקומו אז רואית א"כ מזה גופא יש הוכחה שהדם בא מחלק המקור שהוא חוץ למקומו ודמי ממש למכ' שידוע שמוציאת דם אבל בנ"ד שהטבעת מונח ברחמה והמקור הוא במקומו ואפ"ה רואית א"כ אין מקום להקל דהא כיון דהמקור במקומו אמרי' דדם מקור היא ונהי דלא ארגשה מ"מ י"ל שוב דבכה"ג דהמקור הוא במקומו דמשכחת טומאה ד"ת באם היתה מרגשת שוב עכ"פ מדרבנן טמאה גם בלא ארגשה: ג) ונהי דיפה העיר כת"ה דכיון דעכ"פ מרגשת שינוי גדולה באותו מקום א"כ עכ"פ נשתנה מעט המקור ממקומו ושוב חשיב עכ"פ כמכה שא"י אם מ"ד ויש להתיר עכ"פ בזקינה אפ"ה יש לחלק דדוקא אם המקור נופל למטה בין הירכים אז יפה כתב הח"ס דהוי שלא בהרגשה דיציאת הדם מחמת דחיקת הירכים חשיב שלא בהרגשה אבל אם האם מונח למעלה אף בנשתנה מעט ממקומו אין הירכים גורמים יציאת הדם ורק דיציאת הדם בא בהרגשת פתיחת פי העורקין לתוך המקור ושוב בכה"ג אכתי טמאה אף שהמקור אינו במקומו ממש ונהי דגם בכה"ג עכ"פ נחלש כח האם מ"מ בכה"ג גרע עוד מבאם הי' המקור במקומו ממש הואיל דבכה"ג אינו יכול להחזיק הדם עד זמן הראוי לו ויוצא עוד מקודם אבל עכ"פ הדם טמא ושוב יש לאסור מדרבנן אף בלא ארגשה ושוב י"ל דבכה"ג גם בזקינה יש להחמיר וכמ"ש בשו"ת נובי"ת סימן קנ"ד דביש לה חולי פארפאל יש להחמיר גם בזקינה דרק אם המקור הוא במקומו אז אינו יוצא דם בימי הזקנה לפי שאפס חום הטבעי אבל אם המקור הוא חוץ למקומו אז ע"י חניכת האם יוצא דם אף בימי הזקנה וא"כ בנ"ד יש לחוש אף דאחר שעשו לה הטבעת נסתלק דמה בימי זקנתה מ"מ י"ל עתה שמרגשת שנשתנה מקום האם י"ל דזה גורם ראיית הדם ועיין שו"ת עטרת חכמים סימן י"ח שמתיר בזה ועיין שו"ת מהרש"ם ח"א סי' כ"ג ובפרט דכבר כתב בשו"ת ד"ח ח"ב סימן ס"ג דרק באם כל המקור נופל למטה יש להתיר לכ"ע משום דאין הדם נוגע בבשרה שבפנים אבל אם רק מקצת המקור נפל למטה דאז הדם נוגע בבשרה שבפנים יש להחמיר ממילא בנ"ד דרק ניתק ממקומו קצת ואכתי הדם נוגע בבשרה שבפנים שפיר יש להחמיר: ד) ומה שהביא כת"ה מדברי הח"ס סימן קמ"ד התם מיירי שיש לה מכה ברורה וכיון שיוצא דם בשעה שכואב לה הרבה יש הוכחה שהמכה מיד אבל בנ"ד אין לה מכם ברורה ולסמוך על פשטות דברי הר"ש וכמו שהבין דבריו הכו"פ דאם רק נשתנה המקור ממקומו ממש שוב הדם היוצא משם טהור ובנ"ד ע"י שמרגשת שינוי שהמקור אינו במקומו ממש חשיב כאומרת יש לי מכה דנאמנת והכא עדיף טפי דבאומרת יש לי מכה הא ידעינן דבמקור יש דם טמא ורוב דמים מהמקור קאתי וא"כ חשיב אמירתה נגד הרוב ואפ"ה נאמנת מכ"ש הכא דלפי דבריה גם הדם שבמקור טהור א"כ אינו נגד הרוב א"כ פשיטא דנאמנת אפ"ה קשה לסמוך על זה בשלמא אם לא היתה מוצאת בבדיקתה דם רק היתה מוצאת כתמים אז לשי' הנובי"ת סי' ק"י לענין כתמים שלא בשעת ווסתה מועיל כאב לחוד לגלות שבא מן המכה אף אם אינו ידוע שיש לה מכה, ורק במוצאת במר"ג די"ל כסבורה הרגשת מר"ג הוא ויש חשש ד"ת אז גם ביש לה כאב צריכה בדיקת מהרי"ו וא"כ בנ"ד דמרגשת כאב יש מקום להתיר ואף בלי כאב לענין חשש כתמים דרבנן הי' מקום לסמוך על פשיטות דברי הר"ש דאם המקור אינו במקומו הראוי יש