שו"ת מהר"ש ו קנג

שבועה בדיניהם ונשבע ועי"ז אבד החוב ועתה תובע ראובן שנית את שמעון על ההוצאות ושמעון טוען הלא רק לוי הלך בערכאות והוא לא הי' לו רשות בי"ד. ונסתפק כת"ה אם יוכל ראובן למסור גם את הרשות ב"ד ללוי: א) לפענ"ד בגוף הדבר מה שמסר ראובן ללוי החוב כדי שיוכל הוא להיות עד באמת עובר בזה במדבר שקר תרחק כמפורש בש"ס שבועות דל"א דג' שנושין באחד מנה לא יהיה אחד תובע ושנים עדים ועיין ריש סי' ע"ה בש"ך שתמה על הטור והמחבר ועיין בחו"מ סימן ל"ב ושם בקצה"ח שמביא שי' מהרש"ל דאם מודים אח"כ שהי' נוגעים צריכים להחזיר ול"א מיגו ובקצה"ח כתב דאם כבר גבו א"צ להחזיר עכ"פ לכתחילה היו אסור לעשות פעולה כדי שיוכל להיות פד בדבר דהתורה פסלה נוגע ואף לשיטת רוה"פ דפסול נוגע מחשש משקר כמפורש בסי' ל"ז אפ"ה גם אם הוא יודע בעצמו שאינו משקר אפ"ה אסור אך אם לא נתן ללוי רק סעסיע על החוב אבל גוף החוב הי' שייך עוד לראובן בוודאי דהיה לו רשות לילך בערכאות גם ע"י מורשה ולא היה המורשה צריך עוד הפעם שיקבל רשות בי"ד. אך כ"ז אם הי' התובע זוכה בדין אבל עתה שאבד החוב ותבעו שנית לפני בי"ד ישראל הנה אם לא הי' הנתבע כבר נשבע בדיניהם אז הי' רשות להתובע לתבוע עוד הפעם בד"י דבאמת היה לו רשות וליכא למיקנס גם ל"ח כקיבל עליו קאו"פ מ"מ קודם גמ"ד מהני חזרה ובפרט במקום דשופט אחד פוסק בערכאות א"כ הוי כתרתי לריעותא דכ' בנה"מ דבעי קבלה בקנין אבל אם כבר נשבע הנתבע בערכאות א"כ בזה שהסכים התובע שישבע הוי כקיבל עליו קאו"פ ושוב לא יוכל לתבוע שנית בד"י ומפורש בשו"ת מהרש"ם ח"א סימן פ"ט דאף דהנתבע יוכל לעשות מחאה בערכאות אם התובע לא הי' לו רשות בי"ד אף בלי תביעה ע"י בי"ד תחלה, כמ"ש בשו"ת כנסי"ח מ"מ אם פסקו שהתובע ישבע ויטול וכבר נשבע הוי כקיבל קאו"פ אף שבזה שעשה מחאה לא הי' צריך רשות בי"ד אפ"ה ע"י מה שהניחו לישבע הוי כקיבל קאו"פ ה"ה בנ"ד אף שהתובע היה לו רשות בי"ד א"כ ע"י התביעה בערכאות ל"ח כקיבל עליו קאו"פ דמה הי' לו לעשות עכ"פ לא הי' לו להניח את הנתבע לשבע א"כ הוי כקיבל עליו קאו"פ ואחר שנשבע לא יוכל לתבוע שנית: ב) ואף שבאמת י"ל דע"י שהנתבע נשבע בדיניהם עוד לא נפטר משבועת בי"ד דמפורש בחו"מ סימן פ"ב דתקע כפו לא נפטר משבועה ובאמת בערכאות ע"פ הרוב נשבעין תחלה שיגידו האמת א"כ לחד שי' בש"ע שבועה דלהבא אינו פוטר מלשבע על לשעבר דבזה יוצא שבועה מפיו לשקר ובאמת בתומים העיר דממנ"פ אם נימא שנשבע לשקר גם עתה ישקר בשבועתו ועיין בנה"מ סימן ס"ז מ"ש בזה אך באמת הכא במה שהסכים שישבע בערכאות הוי כקיבל קאו"פ וגם מפורש שם בשו"ת מהרש"ם בסי' ע"ו וסי' פ"ט ושם במפתחות דאם כבר נשבע בערכאות אין להשביע שנית דיהיה מוכרח לשקר בשבועת שנית כדי שלא יהיה עונש קרימינאל על שבועתו הראשונה – עכ"פ קשה לפענ"ד עפ"י דין תוה"ק להכריח את הנתבע שידין כעת עוד הפעם בד"י עכ"ז טוב לפשר כפי ראות עיני בי"ד: באעה"ח יום א' תולדות תרפ"ו קאשוי יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ק"כ. להרב הה"ג וכו' כש"ת מ' ירמי' קאהן ז"ל מוצד"ק סלאטווינא יצ"ו. בדבר שאלתו באשה אחת שזה שלשים שנה שנחלשה האם שלה ונפל לארץ ונתנה טבעת ברחמה וזה כעשר שנים שנעקר ווסתה וחמשה שנים לא ראתה כלל ואח"ז ראתה כתם פעם בשנה וכפי הנראה בא לה הכתם בעת שלקחה את הטבעת מרחמה וזה כשנה שנתחדש לה כאב ובכל עת בדיקה כשתוחבת אצבעה לבדוק מרגשת כאב ושופעת דם ולפי דברי הרופא הכל בא מחמת שנתקבץ בהאם ליחה ודם ומזה בא הדם והמילדת אומרת שבא מכח הדם המתחכך בבשרה וגם אומרת האשה שמרגשת שינוי גדול בשעה שמרגשת והיינו כי מרגשת שהאם איני במקומו הראוי וגם מרגשת כאב בכיס השתן. זה תורף השאלה: א) והנה באם לא הי' הרופא מכחיש את דברי המילדות יפה הביא כת"ה דיש לתלות שמכח הטבעת של שעוה התחוב ברחמה זמן רב נתהווה פצע בבשרה ומאותו מקום יוצא הדם: אך באמת מוכח בנוב"י סי' נ"ה דאינו מחשב זאת אף בכלל מכה שא"י אי מ"ד דכ' שם דהוא מן המושכל שהטבעת בשעה שמונח שם עושה פצע ושאל לרופא א' ואמר כן וגם שם הי' מראה ליחה דזה מורה שבא מן המכה ושכן אמר רופא א' ועכ"ז כ' שם דיש מקום לרופא לנסות זאת עכ"פ חזינן דלא ברירא לי' להנוב"י שיחשב זאת למכה ונהי דיפה הביא כת"ה דבזקינה יש לתלות אף במכה שא"י אי מ"ד דאף דלשיטת הרמ"א המיקל באשה שיש לה ווסת לתלות אפי' במכה שא"י אי מ"ד ביאר הש"ך שם דרק לענין רדמ"ת מקילין משום דרוב נשים אינם רואית מ"ת אבל לענין ז"נ מחמירין אף באותו דם שרואית בשעת תשמיש ולשי' כמ"פ הטעם משום דרק לענין רדמית דהוי מדרבנן מקילין אבל לא לענין ז"נ דנוגע לד"ת אפ"ה י"ל כדברי כת"ה ולחלק דדוקא בילדה בעי עכ"פ שנדע דלפעמים יצא דם מן המכה הואיל דמן המקור בוודאי ידעינן דלפעמים בא דם ואם לא נדע דהמכה מ"ד א"כ המקור הוי וודאי והמכה הוי ס' אם מ"ד בשום פעם וא"כ אין ס' מוציא מידי וודאי אבל בזקינה דאדרבה נתחזקה שאינה רואית עוד בשום פעם מן המקור מהכ"ת לומר שנתחדש לה כעת סיבה שיצא דם מן המקור נגד הרוב דרוב נשים אינם רואית בימי זקנתם דם מן המקור ואדרבה יותר שכיח דהדם בא מן המכה דלגבי מכה אין חילוק בין ימי הילדות לימי הזקנה אבל עכ"פ בעי שתדע שיש לה מכה דאל"כ טפי יש לתלות שהדם בא מן המקור שהי' בו דם עכ"פ בימי ילדותה מלומר שמא נתחדש לה מכה