שו"ת מהר"ש ו קנב

שני הכלים וודאי היתר ושוב בכוחו לבטל את האיסור ואין לומר דהוי כהיתר נולד בתערובות רא דגם קודם שנתערבו הי' הב' קדירות מותרין מטעם ספק דרבנן נהי דאז י"ל ס' איסור דרבנן אין בכוחו לבטל את האיסור עכ"פ אחר מעל"ע נעשה וודאי היתר ושוב בכוחו לבטל את האיסור ובפרט דבשו"ת פני יצחק מקיל בכ"ח אחר מעל"ע ובפרט באיסור דרבנן לאחר מעל"ע נסתפק בנו"ב די"ל דהוי גזירה לגזירה, ונהי דמהא דפינכא דרב אמי דתברה משמע דגם בכלי שבלע איסור דרבנן אסור אף לאחר המעל"ע מ"מ עכ"פ מכל הני צדדין דלעיל בוודאי דיש להתיר הכלים, וליתר שאת יגעלם ג"פ והגם דרק איסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת מקיל הבעה"ט מ"מ הכא עדיף מתרי דרבנן בוודאי יש להתיר ע"י הגעלה ג"פ וז"ב בס"ד לדינא: באעה"ח אור יום ב' תרומה תרע"ו לפ"ק ווייצען יצ"ו. הק' שמואל ענגיל אבד"ק ראדמישלא כעת בין הגולים פק"ק הנ"ל סימן קי"ח. להרב הה"ג כש"ת מוה"ר שלום הערץ מק"ק סאניק יצ"ו. בדבר שנסתפק בהא דקיי"ל דבעי ממשקה לישראל מן המותר לישראל אי בדבר דלית בו רק איסור לחוד אי הוי בכלל מותר לישראל כיון דאין בו לאו: א) הנה לכאורה יש להביא ראי' מהא דמפורש בש"ס חולין דף צ' דבהמת קדשים למ"ד דבמעי אמן הן קדושים לא חל איסור גיד על איסור קודש דמוקדשין קדים – והקשו בתוספות דנימא דחל איסור גיד משום דחשיב מוסיף דגיד אסור לגבוה, ובמהרש"א העיר דכיון דהשתא ס"ל דבמוקדשים אינו נוהג איסור גיד ואף בקדשים קלים ולאחר זריקה נהי דפקע איסור קודש אפ"ה לא חל איסור גיד משום דבעי שיחול מחיים א"כ שוב לא נוכל לאסרו לגבוה דעיקר האיסור לגבוה משום דבעי מן המותר לישראל ונמצא דאדרבה גיד של חולין אסור לגבוה ובגיד של מוקדשין הואיל דלא חל איסור גיד מותר לגבוה – והנה כבר כתבתי דאף דא"נ דחשיב מוסיף שוב יחול לישראל וממילא יאסור לגבוה משום דל"ח ממשקה ישראל אבל מתחילה צריכין לדון אם חשיב מוסיף וכ"ז שלא ידענו דאסור להדיוט ליכא איסור לגבוה וכמ"ש הרמב"ם בנקודה הנפלאה דבכה"ג ל"ח מוסיף אך לכאורה יש לתרץ קושית המהרש"א עפ"י מ"ש הפרמ"ג דאף במקום דאמרינן אאחע"א אפ"ה יש תרי איסורים וא"כ פשיטא דבגיד של קודש נהי דא"ח משום גיד מ"מ יש בו עכ"פ איסור גיד ושפיר ל"ח בכלל מן המותר לישראל וממילא פשיטא דעכ"פ כיון דיש בו איסור לישראל שוב אסור לגבוה וממילא כיון דנאסרה לגבוה בלאו הבא מכלל עשה שוב חשיב מוסיף וצריך לחול איסור גיד לגמרי אף לענין מלקות ושפיר הקשו בתוספות יצא מזה דמדברי התוס' משמע דאף ביש בו עכ"פ איסור לגבי הדיוט ל"ח בכלל משקה לישראל: ב) אך נשמע לכאורה מדברי המהרש"א דס"ל דלפי מה דס"ד דגיד על מוקדשין לא חל למלקות גם לגבוה מותר ונשמע לכאורה דע"י שיש בו רק איסור לחוד עדן חשיב בכלל מותר לישראל – אך באמת י"ל דגם המהרש"א ס"ל דעל דבר שיש בו עכ"פ שם איסור ג"כ ל"ח בכלל מותר לישראל נהי דמוכח בש"ס דבטבל שנתחמץ כיון דלא חל איסור חמץ חשוב אין איסורו משום בל תאכל חמץ אף דעכ"פ חל איסור חמץ ונשמע דחל איסור לחוד ל"ח שם איסור חמץ וכן מוכח בש"ס דנבילות טמאה אינו מטמא בגדים בבית הבלועה דל"ח איסורו משום בל תאכל נבילה אך שם הטעם דבעי שיהי' עליו שם איסור חמץ ואם איסור הקדום יש בו מלקות ואיסור השני אין בו רק איסור לחוד לא נקרא עליו שם איסור האחרון רק שם איסור הקדום וכמ"ש התוספות שבועות דף כ' דבאם נדר שלא לאכול נבילה גם א"נ דנדר חל מ"מ לא מצי להתפיס בו דל"ח בכלל דבר הנדור אבל עכ"פ לענין שיהי' עליו שם מותר לישראל אם עכ"פ חל עליו איסור תורה ל"ח בכלל דבר המותר רק דאפשר לומר דכוונת המהרש"א דעכ"פ חזי לאוכלו ח"ש ויפסיק בין ח"ש לחברו יותר מכא"פ ואף דקיי"ל ח"ש אסור מה"ת וגם בגיד למ"ד יש בגידין בנ"ט ממילא יש בו איסור בח"ש דכיון דיש בגידין בנו"ט ל"ח חידוש ומצטרף בכא"פ וממילא ח"ש אסור דשייך הסברא דחזי לאיצטרופי: ג) אך כ"ז היכי דבשיעור שלם יהי' בו מלקות עכ"פ בח"ש יש בו איסור תורה אבל בגוף של קודש דלא חל לאו דגיד נהי דעכ"פ יש בו איסור תורם אבל עכ"פ ח"ש אין בו אף איסור תורה דל"ש חזי לאיצטרופי כיון דגם בשיעור שלם לא יהי' בו מלקות ושוב חשיב מן המותר לישראל דיוכל לאכול ח"ש וא"כ ליכא איסור להקריב לגבוה אבל עכ"פ י"ל דגם המהרש"א מודה דע"י איסור לחוד ג"כ י"ל דל"ח בכלל מותר לישראל וליישב שי' התוספות י"ל דס"ל כשיטת הדג"מ בסי' תמ"ב דגם בח"ש חמץ אף א"נ דליכא בו ד"ת מ"מ יש בו עכ"פ איסור דרבנן ושוב אף בח"ש גיד של קודש נהי דלא שייך חזי לאיצטרופי מ"מ עכ"פ יש בו איסור דרבנן משום גיד וגם איסור דרבנן ל"מ בכלל מותר לישראל נהי דאיסור דרבנן ל"ח רק איסור גברא מ"מ ל"ח בכלל מותר לישראל ושוב אסור לגבוה ושוב חשיב מוסיף וצריך לחול איסור מלקות משום גיד וא"ש דברי התוספות ועיין בתוס' מנחות דס"ח דגם א"נ דקודם הקרבת העומר אין בו רק איסור תורה לחוד אפ"ה ל"ח בכלל מן המותר לישראל, ובני הרה"ג מ' חיים שיחי' העירני מירושלם: סוף ס"ד דסוכה דמים שנתגלו פסולין למזבח משום דל"ח ממשקה ישראל אף דהוי רק דרבנן כמ"ש ביו"ד סי' קט"ז עיי"ש ויש לסלסל בזה הרבה ואכמ"ל: באעה"ח אור יום ועש"ק בשלח תרע"ו לפ"ק פה ווייצען יצ"ו. הק' שמואל ענגיל אבד"ק ראדמישלא בעת בין הגולים פה ק"ק הנ"ל סימן קי"ט. להרב הה"ג כש"מ מוה"ר יואל וואלף אבד"ק קירהאלמיץ יצ"ו. בדבר שאלתו בראובן שהי' לו רשות בי"ד לתבוע בערכאות ורק שמסר החוב ללוי ולוי הלך בערכאות וראובן הי' עד בדבר ונתחייב שמעו