שו"ת מהר"ש ו קנא

א"כ י"ל לפ"ז דדוקא בכלי של איסור שנתערב דבזה י"ל דל"ש טעם רש"י ז"ל ועיקר הכא סתם הר"ן ממילא הכא דאין ההיתר בא ממילא רק ע"י מעשה וצריך הוצאות ל"ח עדיין שם ההיתר אבל בספק אם בישלו איסור דרבנן בכלי שפיר י"ל דשייך הסברא עד שתאכלנו בס' איסור תאכלנו בוודאי היתר על ידי הגעלה ולטעם זה אף דצריך מעשה והוצאות י"ל עד שתאכלנו בספק איסור תאכלנו בוודאי היתר ע"י הגעלה: ב) ובפרט דשיטת כמה פוסקים ס"ל דגם בכלי שנתערב באפשר בהגעלה חשיב דשיל"מ עיין במג"א ס"ס תמ"ז שכ' דבכלי מתכות של חמץ שנתערב אף בע"פ לא בטיל דהוי ס"ס להחמיר שמא כשי' הרמב"ם ז"ל דחמץ חשיב דשיל"מ ושמא חשיב בכלל דשיל"מ הואיל דאפשר בהגעלה א"כ מכ"ש הכא לענין ספק די"ל כסברתו א"כ שוב י"ל דצריך להכשיר הכלים – ואף א"נ כפשטות שי' הרשב"א דהיכי דצריך הוצאות ל"ח בכלל דשיל"מ ושמא דגם לענין סדר"ב אמרינן סברא זו – אך כ"ז אי הי' ניכר הכלי שבשלו בה האיסור בוודאי ולא הי' הס' רק על ב' הכלים הנשארים א"כ הי' מקום לומר ספק דרבנן להקל אבל כיון דכלי אחת נאסרה בוודאי ואינו ניכר והנה גם אי הי' בבירור שלא בישלו האיסור רק בכלי אחד מ"מ השתא שנתערב צריכין לבוא מדין ביטול ולכאורה חשיב דשיל"מ אך לשיטת הרשב"א ל"ח בכלל דשיל"מ וא"כ י"ל דכ"ז אם נתערב בכלים של היתר וודאי אז יש לסמוך על סברת הרשב"א דל"ח בכלל דשיל"מ כיון דעכ"פ מה"ת גם דשיל"מ בטל ואין הדבר נוגע רק לדין איסור דרבנן סומכין אשיטת הרשב"א אבל כאן דגם הב' כלים הנשארים הם בכלל ס' איסור ואם לא בסמוך אשיטת הרשב"א ז"ל שוב גם שאר הכלים נאסרו דבדשיל"מ ל"א סדר"ב לקולא וא"כ כל הכלים הם אסורים וליכא מה לבטל ונהי אם לא הי' נתערב הכלי של איסור וודאי היינו מתירין הכלים הנשארים מטעם ספק דרבנן דשמא לא נתבשל בהם האיסור והיינו סומכין אשיטת הרשב"א ז"ל דל"ח בכלל דשיל"מ אבל הכא צריכין לצרף שיטת הרשב"א ז"ל לענין שני דברים. א' לענין שנאמר דשאר הכלים מותרים מטעם סדר"ב, וב' שנאמר דיכולין לבטל הכלי שנאסרה בוודאי י"ל דכ"כ לא נסמוך אסברת הרשב"א ז"ל – דהא לענין ביטול צריך עכ"פ שיהי' על ההיתר הרוב שם היתר וודאי והכא לשיטת החולקים על סברת הרשב"א ז"ל ליכא שום כלי של היתר ושוב עכ"פ אין בכחם לבטל איסור וודאי: ב) ובפרט אף א"נ דוודאי יש לסמוך גם בכה"ג על סברת הרשב"א ז"ל וא"כ שאר הכלים קודם שנתערב בהם הכלי של איסור הי' מותרים מ"מ עכ"פ גם לשיטת הרשב"א ז"ל רק מס' הי' מותרים דהא יש ספק שמא נתבשל בהם איסור רק דס' דרבנן לקולא והנה כבר הבאתי בספרי מ"ש בשו"מ דדבר שמותר מצד ספק דרבנן ל"ח בכלל היתר וודאי ואין בכוחו לבטל את האיסור עיי"ש מ"ש בהא דזימן ב' ומצא ג' בש"ס ביצ' ד"י ע"ב כיון שיש לחוש שמא כל הג' הם מוקצים נהי די"ל סדר"ב לקולא ונאמר דל"ח דשיל"מ עכ"פ אין בכוחו לבטל מג' שנתערב א"כ פשיטא דבאם יש ספק על כל הכלים שמא נתבשל בהם איסור דרבנן ונתערב בהם הכלי שבישלו בו האיסור בוודאי פשיטא דכולן צריכין הגעלה – אך אם הם כלי חרס א"כ פשיטא דאם יש ס' אם נתבשלו בו איסור דרבנן בוודאי מותרים מטעם ס' דרבנן לקולא ורק השתא שנתערב בהם כלי שנאסר בוודאי שוב י"ל דבטל ברוב – אך עכ"פ לכאורה לסברת בעל שו"מ הנ"ל וכפי מה שביארתי בספרי ח"ב סימן ה' י"ל בכה"ג ל"ש ביטול כיון שגם שאר הכלים הם בכלל ס' איסור. ונהי שמותרין מטעם ספק דרבנן אבל עכ"פ ל"ח בכלל וודאי היתר ושוב אין בכוחו לבטל וודאי איסור – אך באמת י"ל לפמ"ש בח"ד יו"ד סימן א' דבאם יש ס' אם בישלו איסור בכ"ח יש לאוקמה הכלי בחזקת היתר דבשלמא בכלי מתכות שאפשר להפריד האיסור ע"י הגעלה א"כ לא נקרא שם איסור על הכלי א"כ עיקר האיסור מפאת טעם איסור המעורב בו ועי"ז ליכא חזקת היתר אבל בכח חל שם איסור על עצם הכלי ושוב שייך חזקת היתר ולפ"ז י"ל נהי שכ' השו"מ דדבר שהוא איסור נהי דמותר מטעם ס' דרבנן מ"מ ל"ח וודאי היתר ואין בכוחו לבטל האיסור זה דוקא שם בהא דזימן שנים ומצא ג' דבצד הס' שמא אחריני נינהו כל הג' בזה הספק ליכא חזקת היתר המכריע את הס' דאם אמרינן אחריני נינהו א"כ לא הי' עליהם שם היתר ביו"ט ולמחר בלא"ה יהי' היתר א"כ נהי דמקילין בס' זה משום דהוי ס' דרבנן מ"מ עכ"פ ל"ח וודאי היתר ושוב אין בכוחו לבטל את האיסור אבל הכא דיש ס' אם בישלו בו איסור ובכ"ח שם איסור על גוף הקדירה ונעשה גוף הכלי איסור והכלי הי' לה חזקת היתר וא"כ בס' דרבנן ויש עוד חזקת היתר להכלי א"כ מכח החזקה הוי כוודאי היתר ושוב בכוחו לבטל הכלי של איסור – יצא דבכלי מתכות כיון דאין גוף הכלי נעשה גוף איסור א"כ ל"ש חזקת היתר א"כ נהי דנימא דהכלי שיש ספק אם בישלו בו איסור מותר משום ספק דרבנן ול"ח דשיל"מ כשי' הרשב"א מ"מ עכ"פ ל"ח וודאי היתר ואין בכחו לבטל איסור אבל בכ"ח דגוף הכלי נעשה איסור שוב חזקת היתר של הכלי מכריע את הספק דוודאי לא בישלו בו איסור וחושבו כוודאי היתר ויש בכוחו לבטל כלי הנאסרה וז"ב: ד) עוד י"ל דבאמת העירו המפורשים, דבכ"ח שבישלו בו איסור ונעשה אב"י דיהי' מותר דבכ"ח שיצטרך למכור הכלי הוי כדיעבד כמ"ש התוס' פסחים דכ"ו וד"ל אך בישיע"ק כי דבכ"ח שא"א להפריד האיסור חל שם איסור על הכלי ותו לא פקע אף אחר שנעשה פגום דהוי כהשביח ולבסוף פגום ועיין בפי' הרע"ב שם שכתב דקדירה שאב"י שאסורה דהוי כהשביח ולבסוף פוגם ובחיבורי הארכתי בזה ולפ"ז י"ל בקדירה שיש ספק אם בישלו בה איסור דרבנן דגם בתוך המעל"ע מותר לבשל בה משום דהוי סדר"ב א"ר נהי דבתוך המעל"ע אין עלה שם וודאי היתר אבל עכ"פ אחר המעל"ע דאז גוף הבלוע כבר הוי לפגם רק עיקר הטעם דכיון דכבר חל שם איסור בעודו בשבחו תו לא פקע אבל הכא דגם בתוך המעל"ע היה מותר לבשל בקדירה זו נהי דאז הי' ההיתר רק משום ס' דרבנן מ"מ עכ"פ לא חל עלה שם איסור מעולם תו אחר המעל"ע הוי היתר גמור ושוב הכא אחר שעבר מעל"ע מבישול האחרון תו חשובי