שו"ת מהר"ש ו קמט

א"כ פשיטא דוודאי יכול לחזור וליתנו לעני אחר או למצוה אחרת ובשלמא כ"ז שלא נכתב שטר יש שיטות כמה פוסקים דבצדקה לא אמרי' אמירה כמסירה ומצד נדר יוכל לקיים במצוה אחרת וידוע שיטת התיו"ט פ"ד משבועות דבתובע לעד שיעיד לו שפלוני הבטיח ליתן לו מנה והוא עני והעד כופר דא"ח ק"ש דל"ח כפירת ממון דיש רק חיוב נדר עליו ובש"ך חו"מ סי' פ"ז כתב דעני שתובע לעשיר שהבטיח לו מעות וכופר דחייב שבועה דחשיב כפירת ממון והתומים חולק דרק חיוב נדר עליו ול"ח כפירת ממון א"כ שפיר הי' הדבר תלוי בפלוגתא אי בצדקה הדיבור משוי לקנין אבל השתא שנכתב בדא"ה ע"ש החברה ת"ת א"כ גם בהדיוט הוי קנין גמור ממילא כבר זכו החברה ת"ת בהבית ושוב בלי הסכמתם בוודאי דלא יוכל לבטל הקנין אך אם יסכימו מנהלי החברה דת"ת שיכתב הבית לחברה ת"ת דספרדים הי' מקום לומר דמהני חזקה כיון דהטאבעלאציע לא נכתב ע"ש העניים בשלמא אם הי' מבררים כבר את הת"ח שידורו בהבית י"ל דהגבאי הוי יד עניים כהא דאיתא בש"ס ב"ק דל"ו ושוב אף מדעת הגבאים אינו יכול לגרע זכות העני אבל אחרי דלא ביררו עוד מי הם הת"ח שידורו בהבית א"כ ליכא לע"ע שום קנין לעני ידוע ושוב ל"ש דזכה העני ע"י הגבאי ושוב י"ל דמדעת הגבאים מועיל חזרה ליתן הבית לקהל ספרדים ולכאורה יש עוד לדבר בנ"ד דהמתנה הי' בתנאי שידורו שם ארבעה ת"ח עניים וגם שיתקנו בדה"ב וא"כ י"ל כיון דלא קיימו את התנאי בטלה המתנה ואף אי לא נכתב התנאי בדיני תנאים מ"מ לשיטת כמה פוסקים בממון לא בעי דיני תנאי: ב) אולם לא אדע אם הי' התנאי שתיכף יהיה הדירות עבור הת"ח גם בעוד שלא נשתנה החוק מהממשלה וגם אי התנאי של תיקון בדה"ב הי' גם טרם שיהי' להם איזה הכנסה מהבית ולכן אם עכ"פ ידוע לכת"ה שנכתב שם תנאי גמור אף אי לא נכתב בתנאי כפול יש צירוף מכח שיטות הסוברים דבממון לא בעי ד"ת וגם יש לדון אי נכתב בלשון חיוב או בלשון תנאי דבתורת תנאי הברירה ביד המקבל שלא לקיים התנאי ויתבטל המתנה אבל בנכתב בחיוב לא יוכל המקבל לחזור מחיובו וכהא דב"ב דס"ג בע"מ שהמעשר שלי דאם הי' בתורת תנאי אין המעשר שלו ממילא ורק בהאמירה בטילה אבל בתורת שיור ממילא הוא שלו ועיין בר"ן פ"ג דקדושין בשם הירושלמי דבקדש אשה ע"מ שיתן לה מנה במשך שנה וכנסה בתוה"ז דקאמר ר' אבוה דחייב ליתן לה הואיל דא"א לבטל הקידושין שכבר כנסה חל עליו החיוב ועיין באה"ע סימן ל"ח בחמ"ח ובב"ש שם וכן מפורש סברא זו ברשב"א לענין חליצה מוטעת ועיין בקצה"ח סי' רמ"א סק"ט שכתב בזה לענין לא כפלו לתנאי דעכ"פ חל עליו חיוב ובנה"מ סק"י השיג עליו א"כ בנ"ד אם הי' תנאי ולא קיימו את התנאי בוודאי דהמתנה בטילה אבל דלא עברו על התנאי אם יסכימו החברה דת"ת של קהל ארט. לבטל המתנה יוכל שפיר ליתן הבית לקהל ספרדים מהטעמים שכתבתי אבל בלי הסכמתם ולא עברו על התנאי שוב לא יוכל לחזור ממה שנתן כבר לקהל ארטה. וכבר נכתב בדא"ה על שמם וכמ"ש בנובי"ת לענין תרומה הבא ליד כהן דל"מ שאלה הטעם דדל מהכא זכות הכהן מ"מ עכ"פ לא גרע מנותן מתנה להדיוט ומסרו לידו דלא יוכל לחזור עיי"ש וה"ה הכא כן נראה לענ"ד בס"ד לדינא: באעה"ח ד' יתרו תרפ"ו לפ"ק קאשוי יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן קט"ז לבני הרב הגאון וכו' כש"ת מו"ה חיים שליט"א. בדבר הטו"ת בסוחרי ביצים בקהלתכם שקם עליהם איש אחד שלא הי' מעולם סוחר ביצים ובעת המלחמה ערך איש הנ"ל הערכה להשיג רשיון להוליך הביצים לעיר וויען ועי"ז התחיל לקנות ביצים ולקלקל הירידים אחרי שהי' לו מבוא להרויח סכום רב בזה שישלח הביצים לוויען ואח"כ התפשר א"ע עם הסוחרי ביצים שהוא לא יקנה ביצים על היריד ורק למסור להם את הרשיון שלו כדי שישלחו המה כל סחורה שלהם לוויען ובעד זה התחייבו המה ליתן לו עשרים כתרים לשבוע ונתנו לו איזה שבועות ואח"כ נודע להם כי הממשלה עשה חוק שלא להוליך ביצים ממדינה למדינה ונתבטל בזה גם הרשיון של זה ועי"ז פסקו הסוחרים ליתן לזה הסכום עשרים כתרים ותובע אותם לד"ת על להבא על הסכום הנ"ל גם טוענים שהי' אנוסים על גוף ההתחייבות מפני שקלקל להם איש הלז את כל מסחרם הי' מוכרחים להבטיח וכעת אין להם עוד פחד מאתו לכן אין רצונם עוד ליתן לו. זה תורף הטו"ת: א) הנה מצד אונס באמת ל"ח בכה"ג בכלל אונס כיון שלא עשה להם הפסד מכיסם בעת שקנה גם הוא ביצים, ורק שהי' גורם להם שלא יוכלו להרויח הרבה חשיב רק כמפחידו שלא יתן לו מתנה דמפורש ביו"ד סי' רל"ב בהג"ה דבמפחידו במניעת טובה ל"ח אנוס ומפורש בחו"מ סי' רמ"ג דהכותב נכסיו לאשתו קידם הנישואין לפי שלא רצתה לישא אליו אם לא כתב מקודם נכסיו לבנו לא מיקרי בכלל מתנה באונס דהרי אפשר שלא ישא אותה ועיין בס' פרשת דרכים מ"ש בזה א"כ בנ"ד דלא הי' להם הפסד מכיסם דמי להבטיחו לו בשביל קבלת טובה דל"ח אנוסים – ונהי די"ל דכיון שכבר החזיקו במסחר הלז כמה שנים א"כ י"ל דלא גרע ממכירי כהונה דמפורש בש"ס גיטין ד"ל דחשיב ככבר זכו בו ועיין בתוס' ב"מ ד"ו ע"ב ושוב י"ל דחשיב כמפחידם ליקח מהם ממה שזכו כבר וכעין שכ' המהרי"ק דכיון שכבר זכו אבותינו בא"י שוב אם נוטלים מהם א"י שוב חשיב כנוטלים את שלהם אך באמת לא דמי לשם הואיל דבנ"ד הרי לא הפחיד אותם שלא יתן אותם לסחור רק שגם הוא הי' רוצה לסחור במסחר הלז א"כ מצד הדין קיי"ל דיוכל לעשות חנות בצד חנותו של חבירו כמפורש בש"ס ב"ב דכ"א ובחו"מ סימן קנ"ו ושוב כיון שלא הפסידם מכיסם רק מנע אותם מלהרויח הרבה זה דמי למונע את חבירו מלקבל מתנה וגם הרי עשה להם טובה שהפסיק לסחור במסחרם וא"כ הרי קיבלו טובה ממנו פשיטא דל"ח אנוסים ובאמת אף אם לא היו