שו"ת מהר"ש ו קמח

ומכ"ש בלח בלח ולא נודע העלה הפר"ת דיש להקל אפילו שלא בהפ"מ ותו ליכא חשש מכח נ"נ – ותו הרי קיי"ל דבס' איסור ל"א נ"נ כיון דהו"ל סדר"ב ואין לומר בזה כיון דהס' נולד עוד בד"ת ש"א כמ"ש הפמ"ג בסי' צ"ח ובשו"ת הרי"מ דגם בנודע הס' מקודם ג"כ מקילין לענין חנ"נ הואיל דמצרפין שיטת הרא"פ דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין ומכ"ש בלא נודע בוודאי דהוי רק סדר"כ ותו דרבו הפוסקים דא"צ כפל ממש וסגי במשהו יותר והפמ"ג בפתיחה מסיק דבאיסור דרבנן בוודאי סגי במשהו יותר וא"כ בנ"ד ממנ"פ מה"ת הא לא אמרי' חנ"נ ושוב יש כפל ומדרבנן אף דאמרי' חנ"נ מ"מ שוב סגי במשהו יותר ותו הא גם באיסור ד"ת כ' הפמ"ג דבהפ"מ יש להקל במשהו יותר א"כ לענין החשש דנ"נ אף אי נימא דהוי מה"ת מ"מ אכתי יש ס"ס להיתר שמא כהרא"פ דל"א חנ"נ בשאר איסורין ושמא סגי במשהו יותר ושמא היה רוב ממש ודמי לנשפך וכיון דיש כמה ספיקות לענין דרבנן דשמא ליכא איסור ושמא יש רוב ושמא סגי במשהו יותר ובפרט דבלח בלח ולא נודע כוודאי דל"א חנ"נ א"כ מכל הני טעמי יש להקל: ו) ולענין החשש מכח דבעוף שאין לו זפק לשי' הפמ"ג הוי וודאי איסור באמת בח"ס סימן צ"ג כתב דל"א רוב הנבלעים דרך הוושט כ"א בתחוב באמצע הקורקבן אמרינן דבא דרך הוושט היינו שבא כדרך הילוכו ולא ניקב אבל היכי דנרצה לומר שבא דרך הוושט להחמיר והיינו דניקב הוושט זה לא אמרינן דאדרבה דבר שבא דרך הוושט אין דרכו לינקב רק הולך לדקין ואמרי' דוודאי בא מבחוץ וניקב העור וא"כ לשיטתו גם בעוף שאין לו זפק ל"ח רק ספק ואפילו הפמ"ג מיירי רק אם העור עדיין לפנינו ורואין שלא ניקב או ל"א ניקב והבריא נגד הרוב אבל בנאבד העור אכתי יש ספק שמא בא דרך העור א"כ בנ"ד דנאבד העור אכתי הו"ל רק ספק ובפרט בנ"ד דהי' מונח קרוב לצד חוץ וקורבה דמוכח כהאי דלא שכיח שינקוב הדקין בוודאי דאזלינן בתר קורבה ואף נגד רוב משוי עכ"פ לס' השקול עיין בפת"ש בסי' מ"ח ושוב יש להקל בדרבנן – ולענין החשש דהו"ל ס"ס להחמיר י"ל לפמ"ש הח"ס דלהחמיר הס' שמא בא דרך הוושט ל"ח ספק השקול לפי שדבר הבא דרך הוושט אין דרכו לינקב רק הולך לתוך הדקין וא"כ הוי שכיח טפי שבא מבחוץ וכן מצד דהוי קורבה דמוכח שבא מבחוץ ובנאבד העור הרי גם להפמ"ג חשיב ס' השקול שמא בא מבחוץ והכא דיש עוד הוכחה שבא מבחוץ מצד הקורבה א"כ אף להסוברים דס"ס להחמיר גם בדרבנן אסור כ"ז היכי דהס' שקולין אבל הכא דס' אחד שכיח להיתר מצד הקורבה בכה"ג לכ"ע אין לאסור בדרבנן מכח ס"ס להחמיר וכן יש צירוף שמא המחט נפל לאחר שחיטה כעובדא דצ"צ ועיין בשו"ת טור האבן מ"ש בזה ונהי דקשה לסמוך ע"ז כיון דהיה מעט חלודה עיין בפמ"ג סימן תמ"א מ"מ חזי לאיצטרופי שלא יהי' מיקרי בגדר ס"ס להחמיר – על כן נראה לענ"ד להתיר השומן ולאסור הבשר הנשאר והכלים שהי' כ"י בשעה שנודע הספק יש להגעילם והכלים שא"א בהגעלה ולא בלעו רק בכ"ש יש להתירם כן נראה לענ"ד בס"ד לדינא: באעה"ח ד' תשא תרנ"ו ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן קט"ו. להרב הה"ג כש"ת מו"ה צבי הירש דיק נ"י דומו"צ דק"ק איהעל יצ"ו. בדבר שאלתו באיש אחד הקדיש ביתו לחבורה ת"ת דקהל ארטה. וכבר הוא טאבילירט ע"ש החבורה הנ"ל אך התנה בהשטר מתנה שמחויבים הגבאים לתקן בדה"ב וגם ליתן שמה דירות עבור ד' ת"ח שידורו שם עם ב"ב ולע"ע לא נתקיים התנאי כי מחמת חוק הממשלה א"א לדחות הדרים שמה מכבר ועי"ז אין להחברה שום הכנסה מהבית ולא תיקנו בהבית דברים הנצרכים וכעת רוצה המקדיש לחזור מן המתנה וליתן הבית לקהל ספרדים שבעירכם כי המה דחוקים לחדרים שילמדו בהם נערי בני ישראל כי אומר המקדיש שיש יותר מצוה אם ילמדו בהבית ת"ת דרבים ורצונו לפצות את החבורה דת"ת דקהל ארטה. באתה סכום ונסתפק אי יוכל לחזור ממה שנתן הבית במתנה לחבורה דת"ת דקהל ארטה. וכת"ה העיר דבאמת יש סברא דלימוד ת"ת דרבים הוא יותר מצוה ממה שיהי' שם בית דירה לאיזה ת"ח אלא די"ל דכבר זכו בו העניים הת"ח ושוב א"א לחזור ממאי שכבר זכו אך נסתפק כת"ה דבשלמא אם הי' מקדישו לצורך עניים ידועים והי' פורט שמותם י"ל דכבר זכו בו או באם הי' מקדיש לחלק לעניי העיר א"כ כל עני יקבל חלק א"כ הוי ככבר זכו בו ואינו יכול לשנות אבל הכא דלא זיכה רק לד' ת"ח עניים ויש הרבה ת"ח עניים בעיר א"כ כ"ז שלא ביררו מי ידור שם א"כ לא זכה בו עדיין שום איש ושוב י"ל דיכול לשנותו למצוה היותר גדולה עכת"ד: א) הנה בגוף הדבר בנודר לעני ידוע שיטת הרדב"ז דאינו יכול לשנות וליתנו לעני אחר דבעני ידוע אמרי' אמירה כמסירה דמי ובנדר לסתם עניים יכול לשנות למצוה אחרת דבסתם עניים לא אמרי' אמירה כמסירה ול"ח רק נדר ויכול לשנותו לגמרי אך לשיטת כמה פוסקים גם בסתם עניים אסור לשנותו אף כ"ז שלא בא ליד הגזבר וחשיב ספק וכיון דהבעה"ב ל"ח מוחזק דהא ע"כ צריך ליתן או לזה או לזה שוב ל"ח מוחזק כמ"ש בש"ך סימן צ"א ושוב הוי ס' איסור ולחומרא ועיין במהרי"ט סי' כ"ב דבאינו מפרש איזה עני יזכה בו י"ל דלא זכה משום דאמרינן אין ברירה ועיין ח"ס חו"מ סי' ק"ג ובהשמטות לחו"מ סימן כ"ז. יצא דגם בהקדישו רק בפה יש ספק אי יכול לשנות וליתנו לעני אחר וי"ל דהוי ספק איסור ולחומרא ונהי דבבעיא דיש יד לצדקה קיי"ל להקל דאזלינן בתר צד ממון שבו אבל הכא דבלא"ה לא ישאר ביד הבעלים וליכא חזקת ממון שוב מחמירין בספק איסור ובפרט שכבר נכתב בדא"ה על שם החברה ת"ת א"כ כבר נסתלקו בעלים הראשונים לגמרי דקרקע במתנה בוודאי נקנה בכתיבת השטר