שו"ת מהר"ש ו קמו

פ"צ מותר ליקח ועיין ביד שאול ובשו"ת שו"מ ובשו"ת מהרש"מ ח"ג שהאריכו בזה עכ"ז קשה לפסוק כן עפ"י ד"ת ומהנכון לפשר: באעה"ח ה' שופטים תרס"ו ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן קי"ג. להרב הה"ג הצדיק בנש"ק, כקש"ת מו"ה מנחם מענדיל ה"ש ז"ל אבד"ק פריסטיק יצ"ו. בדבר שאלתו במי ששכח למכור בהמתו שביכרה ורק שיש לאיש זה שדות ומטלטלין והי' לו שט"מ לשבת על כל השנה וגם פרה זו נכלל בהשט"מ הנ"ל ונסתפק אי המכירה הנעשה לענין שבת מועיל גם להפקיע קדושת בכורה. זה תורף השאלה: א) הנה לענ"ד יש להקל דהרי כמו דמועיל המכירה לענין איסור שביתת בהמתו ד"ת ועכצ"ל דל"ח בכלל מכירה בהערמה דאילו לשי' התב"ש בבכ"ש לפסחים דכ"א באיסורי ד"ת ל"מ מכירה בהערמה ועכצ"ל כמ"ש המק"ח בסימן תמ"ח דבכה"ג ל"ח מכירה בהערמה כיון דוודאי גמר ומקני בלב שלם דמאי איכפת לו אם הנכרי יתן לו דמי המקח הרי אינו מוזיל גביה כלום וכיון דמהני המכירה לענין איסור שבת ה"ה דמהני לענין בכורה ותו י"ל כמ"ש הפוסקים דבבכור גופא ג"כ חשיב מכירה בהערמה ואפ"ה מועיל המכירה ועכצ"ל דל"ח מכירה בהערמה דבוודאי גמר ומקני בלב שלם כדי שלא יצטרך לטפל בהבכור וה"ה דכדי שלא יהי' נכשל באיסור שבת בשביתת בהמתו גמר ומקני בלב שלם ושוב מהני המכירה גם לענין להפקיע קדושת בכורה: ב) בשלמא לענין מי שמכר בהמתו בפסח שיוכלו לאכול חמץ אי הועילה מכירה זו גם לענין בכורה הי' מקום לומר דכיון דלשי' התב"ש עיקר הסמיכה בכל מכירות חמץ הוי רק מכח הביטול ויסבור דחמץ הנמכר ג"כ הוי בכלל הביטול ושוב שפיר הי' אפשר לומר דלענין בכורה ל"מ המכירה וה"ה לפמ"ש הישי"ע דעיקר הטעם דכמו דמועיל הביטול אף דהוי דברים שבלב אפ"ה כיון דשני דברים אינם ברשותו ובג"ד דלא ניחא לי' בגיה סגי וה"ה דמה"ט מועיל נמי המכיר' אף דיש לחוש דהוי מכירה בהערמה וממילא לענין בכורה דליכא סברא זו שוב הי' מקום לומר באמת דלא יועיל מכירה שהוא בהערמה אבל בשט"מ לענין שבת דנוגע ג"כ בד"ת באיסור שביתת בהמתו ואפ"ה סמכינן עלה ועכצ"ל דל"ח מכירה בהערמה ה"ה דיועיל מכירה זו לענין בכורה ונהי די"ל דשביתת בהמתו אינו מה"ת כי אם בעושה מעצמו מלאכה בשבת ולא בעושה על ידי נכרי ושליחות ל"ש במלאכת שבת או משום דאין שליחות לעכו"ם וכמ"ש הבי"מ אה"ע סימן ה' או משום דאין שליח לדבר עבירה כמ"ש בשו"ת ספר יהושע וא"כ לפ"ז אכתי י"ל דל"מ מכירה זו לענין בכורה: ג) אך באמת כבר הוכיח באשל אברהם סי' רמ"ו דשביתת בהמתו דעיקר איסורו משום דבעי שינוח ושלא יהי' לה צער א"כ מה לי אם עושה בבהמה מלאכה ע"י עצמו או ע"י נכרי הרי עכ"פ אינה נוחה ושפיר יש איסור תורה גם ע"י נכרי עיי"ש ודבריו נובעים מדברי הרע"ב פ"ק דשבת משנה ה' ושוב אכתי י"ל דכמו דמהני המכירה לענין שביתת בהמתו ד"ת ה"ה דמהני לענין בכורה ונהי די"ל דוקא בשביתת בהמתו דהוי רק בעשה הוא דסמכינן אמכירה זו ולא בבכור דהוי באיסור כרת וכעין מ"ש בהג"ה מרדכי סוף יבמות דמה"ט ל"מ היתר חולבת לפי שיש בו חשש שני כריתות ואף דמצינו בש"ס בכמ"ד דאמרי' מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת אבל כבר כתב בהג"ה מלמ"ל פ"א מיו"ט דמה לי איסור לאו מה לי איסור עשה לא אמרי' אפ"ה י"ל לפמ"ש הר"ן דהרבה זיתי נבילה חמירי מאיסור שחיטה בשבת שהוא בסקילה וחזינן דבתמידות חמירי טפי אפילו באיסורין קלים מאיסור סקילה שהוא רק בפ"א א"כ ה"ה די"ל דשביתת בהמתו בתמידות חמיר טפי מלעבור בפ"א על איסור בכור ובפרט דאיסורי שבת חמירי וכדחזינן בש"ס יבמות ד"ה דאף א"כ דבעלמא עדל"ת גרידא אפ"ה בלאוי דמחמר גזה"כ דלא דחי אף דחשיב ל"ת גרידא וכמ"ש בתוס' שם וחזינן דאיסורי שבת חמירי טפי: ד) וחוץ לזה יש לומר דאף א"נ דחשיב מכירה בהערמה מ"מ לענין בכורה דסגי שיהי' תפיסת יד לנכרי אפילו בדבר קטן ויד עכו"ם באמצע פוטר מבכורה א"כ הכא אי נימא דלא יועיל המכירה יהי' הישראל מחויב להחזיר להנכרי דמי הערבון ואי לא אשכח זוזי יוכל ליקח הבהמה או גם הולדות ושוב חשיב כיד עכו"ם באמצע ופטור וכלשון ב' בש"ס פסחים ד"ו דבהמות ארנונא פטור מבכורה אעפ"י דמצי מסלק לי' בזוזי אפ"ה פטור וכפירש"י שם: ה) הן אמת שבשו"ת עבוה"ג סימן ק"ב נטה קו להחמיר בזה מ"מ לפי הנראה מדברי האשל אברהם בסי' רמ"ו נוטה להקל לענין בכורה מכח סברא זו ובפרט דכבר הוכיח שם האשל אברהם דמה"ת גם מכירה בהערמה מהני ורק מדרבנן הוא דל"מ המכירה וא"כ י"ל דעכ"פ נוכל להתיר לעשות בו מום ע"י נכרי שיאמר לנכרי אחר דהרי באמת לשי' רש"י ותוס' ע"ז די"ג בבכור בזה"ז ליכא איסור הטלת מום מה"ת כ"א מדרבנן ונהי דלשי' הרמב"ם אסור מה"ת מ"מ לשי' הרמב"ם בכור בחו"ל אינו נוהג מה"ת רק מדרבנן וע' שו"ת שער אפרים סי' פ"ט ובהג"ה יד שאול יו"ד סימן ש"ו ונהי דכבר הוכיחו האחרונים דגם בס' בכור בזה"ז אסור בהטלת מום משום דמיחזי כמטיל מום בקדשים מ"מ כ"ז היכי דהוי ס' בכור מה"ת אבל הכא דמה"ת לכ"ע מועיל מכירה בהערמה ולא נשאר לנו לדון כ"א לענין איסור דרבנן בכה"ג שוב י"ל דנוכל לסמוך או אשיטת הרמב"ם דבכור בחו"ל אינו נוהג מה"ת או אשיטת רש"י ותוספות דבכור בזה"ז איסור הטלת מום אינו רק מדרבנן ולענין הא דאסור מדרבנן שוב נוכל לסמוך על הסברא דכיון דאם יבא הנכרי ולא אשכח זוזי יתפוס הולדות וחשיבי יד עכו"ם באמצע לפטור מן הבכורה ע"כ לענ"ד נוכל לסמוך על המכירה ובצירוף