שו"ת מהר"ש ו קמה

רק דרבנן אפילו בנקבת ומכ"ש הכא דלא ראתה רק פ"א בוודאי דיכולין לסמוך אהרגשת כאב כמו בכתמים ותהי' מותרת אח"כ לשמש אפילו בליל טבילה כן נראה לענ"ד בס"ד לדינא. באעה"ח ג' תרומה תרמ"ט ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן קי"ב. להרב הה"ג כש"ת מו"ה אלישע ז"ל מוצד"ק ביטש יצ"ו. בדבר שאלתו באחד שלוה מחבירו מעות ולא התנה עמו עצה"ע וכעת תובע מהלוה הקרן עם הריבית באומרו שגרם לו היזק ברור מה שהי' יכול להרויח באם הי' נותן המעות לקאסת וגם אומר שתבע ממנו כמה פעמים להחזיר לו המעות ולא רצה להחזיר לו א"כ הרי גרם לו היזק והמלוה יש לו כעת מעות של הלוה ממק"א ולכן רוצה לתפוס ממעות זה בטענתו שלפי דברי הסמ"ע חו"מ סוס"י פ"א דגם בהלואה בתובעו ולא נתן לו דחייב לשלם מה שגרם לו היזק ונהי דהש"ך שם חולק מ"מ יוכל לומר קי"ל כהסמ"ע ונהי דלשי' הרש"ל זה ל"ח רק גרמא מ"מ נהי דיש ס"ס לזכות הלוה מ"מ ס"ס ל"מ להוציא מיד המלוה דל"מ ס"ס להוציא ממון רק בברי ושמא כמ"ש בפנ"י כתובות ד"ס עכת"ד: א) הנה לכאורה בגוף דברי מהריב"ל דנשמע מתוספות כתובות דף ט' דס"ס מהני להוציא ממון כבר כתבתי בספרי ח"א דעיקר ראייתו מהא דחזינן דבמשארסתני נאנסתי עכ"פ מגיע לה מנה אף שיש ספק שמא זינתה ברצון תחתיו ולכאורה כבר העיר הפלאה ז"ל דלענין מנה חשיב איא"פ ורק כיון דעיקר הא דאיא"פ חייב הוי משום דס' פטור אינו מוציא מידי חיוב וודאי וא"כ בכתובה דלא ניתנה לגבות מחיים י"ל דחשיב ס' בחיוב אולם לפמ"ש הדרישה בסי' רל"ב דבלקח שור ונמצא נגחן ורובא לשחיטה דמחויב הלוקח לשלם דהרוב מסייע למה שהוחלטנו עד עכשיו א"כ הכא נמי לענין מנה דעכ"פ הוחלטנו בשעת נישואין שיהי' מגיע לה מנה דגם בכנסה בחזקת בתולה מגיע לה מנה רק דנתחדש ספק שמא זינתה אח"כ שוב מועיל הס"ס לחזק החוב שהוחלטנו עד עכשיו עיי"ש ולפ"ז אכתי י"ל באמת דס"ס ל"מ להוציא: ב) אך באמת לפי דברי כת"ה דבכה"ג חשיב ס"ס הי' מקום לומר דנהי דנימא דס"ס ל"מ להוציא ממון אפ"ה בנ"ד הרי הדבר נוגע לאיסור ריבית וידוע שיטת מהרשד"מ מובא בש"ך יו"ד סוס"י קע"ז דאזלינן לחומרא כמו בכל ספק איסור ונהי דלפימ"ש השואל בח"ס סימן רמ"א להסביר דברי מהרשד"מ משום דהוי ס' גזל וכקושית מהר"י באסן ואצל השני לא יהיה ספק גזל כיון דעכ"פ לצי"ש חייב להחזיר – הן אמת דמתוספות סנהדרין דע"ב מוכח דבכ"מ שאינו רוצה לעשות לצי"ש חשיב גזל ועיין בקצה"ח סימן ע"ה אבל לפי דברי השואל בח"ס י"ל דבנ"ד דגם אצל הלוה יהיה ס' גזל דשמא הדין דשייך בזה גרמי ושוב ל"ש לומר דחשיב ס' איסור לגבי המלוה כיון דגם לגבי הלוה יהי' ס' איסור ושוב י"ל דל"מ ס"ס להוציא ממון מיד המלוה – אפ"ה אכתי הי' מקום לומר דלגבי המלוה הוי ס"ס לחיוב ואצל הלוה הוי ס"ס לפטור: ג) אך באמת לפמ"ש הח"ס שם בהסבר דברי מהרשד"מ דכיון דהספק הי' גם קודם שגבה גם לענין הערב ואז הוחמרנו מכח ספק איסור חשיב ככבר הוחזק דמועיל תו גם לממון עיי"ש י"ל גם הכא הרי קודם שתבעו המלוה המעות בוודאי הי' אסור ליקח ריוח משום איסור ריבית ורק עיקר הספק נולד מכח התביעה דשמא נתחייב הלוה מכח גרמי א"כ י"ל דחשיב רק כס' ממון וכיון שהוא מוחזק יכול לומר קי"ל דאין הספק לענין איסור דהרי לולי זאת שנתעורר ס' חיוב מכח דד"ג בוודאי דהי' אסור ליקח ריבית ועיקר הספק מכח חיוב דד"ג וזה ל"ח ס' איסור כ"א ס' ממון והמוחזק יכול לומר קי"ל ובפרט דלפי"מ דהכריעו הפוסקים דבכה"ג הוי דד"ג א"כ ליכא בזה ס"ס רק ס' אחד ושוב שפיר יוכל המוחזק לומר קי"ל: ד) וראיתי בשו"ת בית שלמה סי' ל"ו בענין אחד שיש לו תביעה על חבירו מצד דד"ג אם החיוב הוא מספק והוא מוחזק בממון חבירו וחבירו יש לו שטר אי יוכל לומר קי"ל היכי דחבירו יש לו שטר וכתב דכיון דדר"ג מיקרי ניזקין ודינו בקרקע וחוב דינו במעות א"כ זה גובה וזה גובה ושוב לא יוכל לטעון קי"ל עיי"ש וא"כ לפי דבריו גם בנ"ד שייך סברא זו כיון דעצם ההלואה נעשה באיסור ורק הספק אי יש בזה חיוב דד"ג ושוב הדין דזה גובה וכו' ושוב אינו יכול לומר קי"ל – אך בספרי סימן פ"ד השגתי עליו מדברי הנמ"י שכתב דניזקין שדינו בעידית א"כ זה הוא עידית שיעמוד כ"א במה שבידו וע' במח"א פ"ג ממלוה ולוה שוב שפיר יכול לומר קי"ל – אך כבר כתבתי שם דלשי' התוספות בכמ"ק דחיוב דד"ג אינו רק מדרבנן א"כ לגבי האחד הוי ספק גזל ד"ת ואצל השני לא הוי כ"א ספק גזל דרבנן שוב צריכין להחמיר מחשש ס' גזל ד"ת עיי"ש א"כ הכא נמי בנ"ד המלוה בוודאי חייב מה"ת להחזיר המעות ולגבי הלוה הוי ס' על חיוב דד"ג דהוי רק מדרבנן בכה"ג פשיטא דאזלינן לקולא בצד הלוה ומחויב המלוה להחזיר המעות ובפרט דהש"ך הכריע דבהלואה ליכא משום ביטול כיס ועיין בח"ס חו"מ סי' קע"ח ובנחלת צבי סי' רצ"ב וכבר כתב בנה"מ בדיני תפיסה דהלכה כהש"ך נגד הסמ"ע ולא מצי לומר קי"ל ובפרט לפמ"ש הח"ס דבהלואה נוגע הדבר לאיסור ריבית א"כ הוי ס' זה כספק ממון ופתיך בו איסור דלשי' הרבה פוסקים אזלינן בתר צד איסור שבו וכנודע ממחלוקת הרשב"א והר"ן לענין ס' צדקה ועיין בב"ט בסופו בתשובה: ה) ומה שהביא כת"ה מח"ס סי' קנ"ז – התם הרי אינו בכלל הלואה זולת בדרך זכיית מתנה והוי כאילו קיים ברשות מקבל מתנה והוי כאילו לוקח ממון חבירו ומעכבו מלהרויח בו דכ' הפוסקים דבהיזק ברור מבטל כיסו של חבירו חייב ובפרט היכי שהרויח בהמעות אבל הכא דבהלואה בא לידו בוודאי דיש בזה איסור ריבית – ונהי דנודע מ"ש היד אפרים דיש תקנת ארצות דקאסע