שו"ת מהר"ש ו קמד

וצדקו דברי הנוב"י וז"ב – ע"כ נראה לענ"ד אם תבדוק עכשיו ותמצא טהורה דמותרת לשמש וא"צ טבילה: באעה"ח ועש"ק תזריע תרס"ד ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל עגגיל חופ"ק הנ"ל. סימן קי"א. לחכם אחד. בפקודת כ"ק אדמו"ר הקדוש משינאווא זי"ע. בדבר השאלה באשה אחת שבליל טבילה בשעת תשמיש הרגישה שזב ממנה דבר מה והי' לה אז כאב גדול ובדקה א"ע מיד ומצאה דם ופירשה א"ע מה דינה. זה תורף השאלה: א) והנה לכאורה מפורש ביו"ד סי' קפ"ז דצריך לפרוש ממנה בליל טבילה ב' וא"צ לפרוש ליל טבילה ג' דכל מידי דלא נקבע רק בפ"א נעקר בפ"א אולם העיקר מה שנראה לענ"ד דהנה קיי"ל דווסת שנקבע בהרכבה אינו נעקר אלא בהרכבה וכהא דש"ס נדה די"א דבקבעה לה ווסת לימים ולקפיצות וידוע דברי הראב"ד בבעה"נ דאם קבעה ווסת שבכל יום א' תפהק ותראה דם אז אם בא ג"פ יום א' ולא פיהקה ולא ראתה אפ"ה אם פיהקה אח"כ ביום א' ולא בדקה טמאה כדין לא בדקה בשעת ווסת רק כ"ז שלא פיהקה א"צ לחוש ועיין בחוו"ד סימן קפ"ד ובסימן קפ"ט א"כ הכא כיון דבפ"א ראתה על ידי תשמיש דליל טבילה א"כ חוששין דליל טבילה גרם לתשמיש שלו שתראה לפי שאז יש לחוש טפי דמחמת צינה נתרפא גידי המקור ויוכל התשמיש להוציא אז דם או לפי שאז התשמיש הוא בגודל חימוד וגורם יציאת הדם א"כ נהי דלא ראתה בפעם שניה י"ל לפי שלא שימשה לכך לא ראתה דטבילה בעצמו אינו גורם ראיית הדם א"כ אכתי יש לאסור לשמש בליל טבילה דהחשש דהתשמיש של ליל טבילה גורם עדיין לא נעקר ונודע מ"ש החוו"ד דאסורה לשמש בליל טבילה לעולם רק בעברה ושימשה בליל טבילה ולא ראתה, אז מותרת אח"כ לשמש אפילו בליל טבילה ובאמת דעת החוו"ד דבראתה פ"א בליל טבילה שלא ע"י תשמיש אינה חוששת לליל טבילה ב' דטבילה חשיב כמו קפיצה ואינה חוששת בפ"א אבל תשמיש ל"ח כמו אונס עיי"ש אבל הס"ט כ' להיפך דכיון דרוב נשים אין רדמ"ת א"כ כ"ז שלא הוחזק בג"פ אין לתלות דהתשמיש גרם ראיית הדם רק דצינת הטבילה גרם ראיית הדם וכן בראתה בליל טבילה שלא ע"י תשמיש פ"א צריכה לפרוש ליל טבילה ב' וא"כ כיון דעיקר החשש דליל טבילה גורם ראיית הדם זה נעקר ע"י שלא ראתה בליל טבילה. ב) ולפ"ז הדבר תלוי לכאורה במחלוקת החוו"ד עם הס"ט אולם י"ל דאף לשי' החוו"ד הואיל דעיקר החשש שמא תשמיש דליל טבילה גורם והוא מדין ווסת א"כ נודע דתולין במכה ובידוע שמכתה מיד תולין אפילו באשה שאין לה ווסת ולשי' הרשב"א תולין אפילו בשעת ווסת אף לפירושו של הח"צ הנודע ואפי' מכה שאינו ידוע אי מ"ד אפ"ה לשי' הרשב"א כפי הבנת רוה"פ בדבריו מהני גם לענין ז"נ ודעת הרמ"א דגם באשה שיש לה ווסת תולין במכה אפילו באינו ידוע אי מ"ד ואף לשיטת הש"ך דל"מ כ"א לענין רדמ"ת ולא לענין ז"נ והטעם משום דנצטרך להוציאה מבעלה מקילין אפי' במכה שאינו ידוע אי מ"ד וה"ה היכי דא"א לה ליטהר לבעלה ג"כ י"ל דתולין במכה אפי' באינו ידוע אי מ"ד עיי"ש בס"ט וא"כ הי' מקום לומר לכאורה דכ"ז היכי דראתה ע"י כל התשמישין דאז נצטרך להוציאה מבעלה שפיר תולין במכה אבל היכי דליכא חשש רק על תשמיש דליל טבילה שוב י"ל דל"מ מכה שאינו ידוע אי מ"ד: ג) אכן כבר כתב הס"ט דעיקר טעמו של הש"ך משום דרוב נשים אינן רדמית א"כ הכה נמי מסייע הרוב דאין רדמית דליל טבילה ולכך שוב תולין אפילו במכה שאינו ידוע אי מ"ד ובפרט דרוה"פ מקילין במכה שאינו ידוע אי מ"ד אפילו ברואית שלא מ"ת אולם בנ"ד דליכא רק כאב א"כ לשי' הט"ז בסימן קצ"א כאב חשיב עכ"פ כמכה שאינו ידוע אי מ"ד וכיון דלענין רדמ"ת מהני גם מכה שאינו ידוע אי מ"ד ה"ה דמועיל כאב ואף לשי' רוה"פ דכאב ל"ח כמכה ולשי' הנקה"כ לאחר שנתגלה שהכאב הוא בר דמים אז כאב עדיף דכ"ז שמרגישין הכאב יש הוכחה שלא נתרפא המכה אבל כ"ז שלא נודע שכאב בר דמים ל"ח כמכה אבל עכ"פ מפורש בנוב"י דלענין כתמים דרבנן חולין אפילו בכאב, וא"כ י"ל לענין חששא דרדמ"ת דג"כ לא הוי רק מדרבנן יועיל כאב ואף דקיי"ל באמת דגם לענין רדמ"ת ל"מ כאב והטעם דבשלמא לענין כתמים כיון דלית בו שום צד טומאה ד"ת דהא בא שלא בהרגשה אז שפיר תולין בכאב אבל הכא דיש נ"מ לענין נקיים ג"כ וכיון דלענין זה מחמירין ולא תולין בכאב שוב ממילא אסורה לבעלה דהוי כעין ס' בנתגלגל וכבר תמהו גם לענין ידוע אי מ"ד לשי' הש"ך ז"ל דל"מ לענין ז"נ א"כ הו"ל ספק בנתגלגל ותירצו דהיכי דנולד ביחד על ד"ת ודרבנן מקילין בדרבנן כנודע מדברי הפר"ח לענין ס' ביצת נבילה אבל בכאב דל"ח ס השקול ורק דמקילין בדרבנן וכ"ז באין לו עיקר בד"ת אבל ביש לו עיקר בד"ת ויש נ"מ לד"מ מחמירין ובפרט שי"ל דאף א"נ דמועיל כאב לענין רדמ"ת דרבנן עיקר הטעם משום דמקום דוחק מקילין בכאב אבל הכא לענין חששא דפ"א מחמירין ותו דכבר כתב החמ"ח אה"ע סימן קי"ט דרדמ"ת הוי ד"ת וכ' הח"ס דהיכי דמרגשת בשעת התשמיש אז יש חשש ד"ת דאולי יפרוש באבר חי והיכא דיכול לבוא לידי חיוב חטאת אסורה לשמש מה"ת ושוב י"ל דל"מ כאב: ד) אך באמת י"ל כ"ז כשכבר ראתה ג"פ ואז יש חזקה דוודאי תראה אז אף לשיטת הנוב"י מ"מ בהרגישה בשעת תשמיש א"כ הוי כבירור שתראה בשעת תשמיש וכיון דיוכל לבוא לידי חיוב חטאת שפיר אסורה לשמש מה"ת אבל בלא ראתה רק פ"א א"כ חששא דווסת שא"ק בוודאי דל"ח רק איסור דרבנן בכה"ג בוודאי דמהני כאב וא"כ לא מבעיא לשיטת הס"ט בוודאי היכי דהפסיקה פ"א בליל טבילה ולא שימשה ובדקה את עצמה בליל טבילה ולא ראתה בוודאי דנעקר ואף לשי' החוו"ד דיש חשש דלא נעקר בשביל דלא שימשה מ"מ כיון דחששא דליל טבילה נעקר ולא נשאר רק חשש דתשמיש דליל טבילה גורם וזה הוה