שו"ת מהר"ש ו קמג

סימן ק"י. להרב הה"ג כש"ת מו"ה אלישע ז"ל מוצד"ק ביטש יצ"ו. בדבר שאלתו באשה אחת שנתנו לה רפואות שיפסוק ווסתה וכפי הנראה הועילו לה הרפואות כי כבר עבר ב' שנים שאין לה סדר נשים וכעת באתה מדרכה ששהתה שם שנה אחת ולא הרגישה כלל ונסתפק כת"ה אי מותרת לשמש בלי טבילה אחרי דלא בדקה את עצמה בזמן ווסת הקדום א"כ לשי' החוו"ד בסי' קפ"ד ווסת אינו נעקר בלי בדיקה וגם י"ל כיון שהיתה בדרך ולא דמיה עלה אם הרגישה יש לחוש שמא ארגשה ולאו אדעתה. זה תורף השאלה: א) הנה מכח חשש השני הדבר פשוט דליתא דחששא דלא רמיא עלה מצינו רק היכא דנתהוה מעשה המפורר הספק וכהא דנשחט בסכין שצדו א' פגום המפורש ביו"ד סי' י"ח דהתם יש פגימות ומעשה האוסר לפניך ורק דהוא לא ידע אי פגום הוא שפיר י"ל דבכה"ג ל"ש לומר דהיה נזהר שלא לשחוט בצד שיש בו פגימות וה"ה בהא דסי' ו' דיש פגימה במקצת הסכין ואומר ששחט למעלה ממקום הפגימה וה"ה בסכין מלובנת דלשי' כמ"פ מועיל אם ידע שהיא מלובנת ונזהר שלא יגע בצדדין בזה י"ל כיון דעכ"פ יש מעשה האוסר לפנינו שפיר י"ל בזה דשייך כ"מ דלא רמיא עלה אבל הכא דיש ספק אי ראתה עכשיו בכלל וחשה בחזקת טהורה בוודאי אין לחוש לשמא ארגשה ולאו אדעתה התם שאני כיון דיש דם לפנינו ואין במאי לתלות וכדקאמר בש"ס בשוק של טבחים לא עברה ונהי דגזה"כ דבלי הרגשה טהורה וכבר הוכיח בס"ט סימן ק"צ דלשי' רוה"פ אף בידעינן שבא מן המקור אפ"ה גזה"כ דטהורה בלי הרגשה ובמק"א כתבתי לענין פלוגתת הראשונים בעבר זמן ווסתה ולא בדקה דלשי' הרמב"ם טהורה ולשיטת התוס' טמאה עד שתבדוק והב"ח החמיר דבלא בדקה תוך שיעור ווסת טמאה וי"ל דתוספות ס"ל דבידוע שבא ממקור גם מה"ת טמאה אף בלא הרגישה וא"כ ברואית דם בזמן ווסתה אף בלא הרגישה תהי' טמאה מה"ת כיון דמכח חזקת הווסת הוי כוודאי שראתה ממקור דנהי דווסת דרבנן עיקר הטעם כמ"ש הנוב"י והס"ט משום דיש חזקת טהרה אבל הכא דראתה וגם בלי הרגשה עכ"פ לכ"ע טמאה מדרבנן ונודע מ"ש המהרי"ט דבכה"ג שוב איתרע החזקת טהרה אף מה"ת ושוב באזדא החזקת טהרה לכ"ע חזקת ג"פ הוי חזקה ברורה ושוב חשיב כבירור שראתה ממקור אבל הרמב"ם ס"ל דגם בידוע שבא ממקור טהורה מה"ת כשלא הרגישה ממילא כשעבר שעת ווסתה ולא בדקה דליכא חשש כ"א על דם שלא בהרגשה וחשיב בכלל תרי דרבנן כמ"ש החוו"ד שם שפיר מיקל הרמב"ם בזה: ב) עכ"פ יצא דעיקר הטעם לרש"י בכתם דחוששין לשמא ארגשה משום דהרי דם לפניך אבל היכי דליכא שום מעשה האוסר לפנינו מהכ"ת לחוש לשמא ראתה שלא בהרגשה או לשמא ארגשה ולאו אדעתה ומה שהעיר כת"ה מהא דריש נדה דלב"ה אמרי' כסבורה הרגשת מר"ג הוא התם עכ"פ הדם לפניך ובאמת בטהרות חוששין למפרע רק דטעם דב"ש דכיון דלא ארגשה הוי כבירור דרק עכשיו ראתה וטעתה בבדיקת עד על זה ס"ל לב"ה דכיון דאפשר שטעתה במר"ג שוב יש לחוש אלמפרע כיון שאין ההיתר ברור אבל הכא דמיירי לבעלה ואין דם לפניך שפיר אין לחוש שמא ראתה וטעתה בהרגשת מר"ג וז"ב: ג) נחזור לחשש הראשון מחמת שלא בדקה א"פ בזמן ווסתה נהי דכבר עברו ג' עונות ולא ראתה מ"מ אם אינה זקינה עדיין לא הוית בחזקת מסולקת דמים והיתה צריכה בדיקה בזמן ווסתה וכמ"ש החוו"ד דעקירת הווסת אינו כ"א ע"י בדיקה ובנ"ד דלא בדקה אכתי ל"ח עקירה הווסת – הנה בזה י"ל דאם הי' לה ווסת קבוע לימי החודש אז שפיר נהי דמסתמא בדקה א"ע בחודש הראשון אחר שעשו לה הרופאים הפעולה ולא ראתה מ"מ היתה צריכה לחוש לחודש ב' וג' ודמי לעבר שעת הווסת ולא בדקה אבל אם היה לה ווסת הפלגה וכשעבר הפלגה אחת ולא ראתה אף דעדיין אינה בחזקת מסולקת דם ואם היתה רואה אח"כ היתה צריכה לחוש לזמן הפלגה ראשונה מ"מ באינה רואית א"צ לחוש טפי כיון דכבר נתבטלה ההפלגה וכמ"ש בט"ז ובש"ך סי' קפ"ט בשם מהרש"ל דבווסת הפלגה בלא ראתה בזמן הפלגה תו א"צ לחוש רק אם תראה אח"כ אז שוב תצטרך לחוש להפלגתה וכן בראתה בעונה בינונית אם ראתה בינתים או לא ראתה ביום ל' שוב א"צ לחוש עיי"ש ואף אי לא בדקה א"ע גם אחרי שנתנו לה הרפואות מ"מ הרי קיי"ל דבעבר שעת ווסת ולא בדקה טהורה היא אם עכ"פ תבדוק עכשיו ותמצא טהורה ודעת הב"ח יחידאי הוא וכמ"ש האחרונים: ד) ובפרט בנ"ד דהרופא אומר שפסק ווסתה ונראה שהועילו הרפואות שפיר אף לכתחילה א"צ לבדוק הואיל דיש רגל"ד לדברי הרופא ונהי דכבר העיר בשו"ת בית שלמה די"ל דדוקא ברדמ"ת דרבנן מהימן ביש רגל"ד ולא בנוגע לאיסור ד"ת מ"מ י"ל הרי גם ברדמ"ת לשי' כמ"פ חשיב ווסת גמור ולשי' רש"י נדה דס"ו לרבי ברדמ"ת סגי בשני פעמים ועכצ"ל דרדמ"ת ל"ח ווסת גרוע ואפ"ה מהני נאמנות הרופאים דיש רגל"ד א"כ ה"ה הכא דלשי' רוה"פ חששא דווסת אינו רק מדרבנן וכבר עברו ב' שנים ולא ראתה, א"כ נראין הדברים דהוית מסולקת דם וכבר כי בתוספות נדה דט"ז דמה"ט בשעת ווסת לא תלינן במכה דוכי לעולם לא תטמא וביארו האחרונים הכוונה הואיל דעכ"פ עלולה לראות בשום פעם א"כ הכא דכבר עבר ב' שנים, ולא ראתה שנפסק ממנה אורח כנשים מועיל שפיר נאמנות הרופא כמו דמועיל מכה היכי דאינה עלולה לראות – ובפרט דיש מקילין לגמרי בנאמנות הרופאים אף היכי דליכא רגל"ד – ומה שהביא כת"ה להעיר על הנוב"י שכ' דרדמית הוי רק מדרבנן א"כ אמאי לא יועיל נאמנת הרופאים הרי מפורש בסי' צ"ח דקפילא מהני בדרבנן – לפלא הרי מפורש בש"ך שם בשם הריב"ש דבאיתחזק איסורא אף בדרבנן ל"מ קפילא א"כ ברדמים אם כבר נתחזקה באיסור שפיר י"ל דרופא לא מהימן