שו"ת מהר"ש ו קמ

ושכר לשנה ושילם דמי השכירות מעל שנה ושמעון שילם לראובן לאחדים ועדיין חייב לו נ' ר"כ וכעת מחוק הממשלה ניטל שכירות האורענדע מראובן והאדון שכרה מהממשלה והשכירה ללוי ולוי שילם להאדון דמי האורענדע וכעת תובע ראובן משמעון כ' ר"כ המגיע לו ושמעון אינו רוצה לשלם לו לפי שנלקח ממנו זכות האורפנדע באמצע השנה כי הי' חסר עוד ד' חדשים לתשלום השנה וכעת נודע כי האדון החזיר ללוי בעד ד' חדשים שכבר שילם ראובן אבל לוי רוצה לעקל הסך הנ"ל בעד חוב ישן שתובע משמעון וראובן טוען כי הסך נ' ר"כ מגיע לו כי אליו האדון הי' צריך להחזיר הסך הנ"ל וראובן מוחזק במעות של לוי כי חייב לו מעות מהלואה ולוי אומר שראובן יש לו לתבוע הסך הנ"ל רק משמעון. זה תורף הסו"ת: א) והנה באם כבר הי' משלם שמעון לראובן בעד כל השנה וכעת נתן האדון ללוי הסך הנ"ל עבור ראובן והי' טוען לוי שרוצה לתפוס בעד חוב המגיע לו אצל שמעון הי' מקום לומר כיון דהי' מגיע להחזיר לשמעון בעד ד' חדשים א"כ הי' לוי מצי לתפוס מעות זה עבור חובו המגיע לו אצל שמעון מדין שדר"נ והרי בכה"ג דראובן הי' מחויב להחזיר לשמעון א"כ אף להוציא מראובן הי' יכול מדין שדר"נ דגם ביש לו נכסים היכי דל"ל ללוה פסידא שייך שדר"נ עיין בש"ך סי' פ"ו ונהי דמפורש שם דל"ש שדר"נ כ"א בחוב מבורר אפ"ה ביש לו מגו יוכל לתפוס ונהי דמפורש בסי' נ"ח דבהפקיד חפץ אצל חבירו וטוען שחפץ זה הוא של אדם אחר ומגיע לו אצלו חוב דלדיעה חדא כיון דהמפקיד יצטרך לשלם לא יוכל לתפוס וברמ"א כ' דבלא הפקיד בידו רק תפסו מהימן במגו אבל בש"ך כ' דזה תלוי בשני דיעות הנ"ל והטעם דכיון דהשומר יצטרך לשלם ל"ח כתופס מרשות המתחייב לו רק מרשות אחר ואף דגם אחר מחויב לו מדר"נ מ"מ הכא כיון דהלוה כופר בחובו ויצטרך לשלם שוב במקום פסידא ל"ש שדר"נ ועיי"ש בנה"מ שכ' דכיון דשומר יש לו קנין בגוף החפץ א"כ ל"ח כתופס חפץ של לוה שלו ואף דעכ"פ משועבד מדר"נ מ"מ במקום פסידא ל"ש שדר"נ: ב) אך בגוף הדבר שהחליט דשומר יש לו קנין כגוף החפץ מחלוקת הראשונים הוא ותלוי בהא דכתובות דל"ד בפרה שאולה דתניא מתה א"ח באונסין הניח להן אביהן אחריות נכסים חייבין לשלם מאן דמתני ארישא ודלא כר"פ ומאן דמתני אסיפא והיינו דר"פ ותלוי אי נכסי שומר אשתעבדו משעת שאלה ועיין בקצה"ח סי' פ"ז שכ' דבשומר מה"ט ל"מ עד המסייע לפוטרו בהא דהשוכר פרה מחבירו משום דהו"ל איא"פ ובזה חשיב חיוב ממון ברור ול"מ עד המסייע ובאמת הרמב"ם ז"ל פסק דלא כר"פ ועיין בשטמ"ק מ"ש בזה ובאמת אנו קי"ל דהגל"מ לאו כממון דמי ומוכח דאחריות לא משוי לי' קנין בגוף החפץ ובאמת גם לר"ש דדהגל"מ כממון דמי מ"מ כבר נסתפק בקצה"ח סי' שפ"ו אי בעודו בעין יש לו קנין בגוף החפץ עיי"ש לענין קדשי עיר הנדחת ותלוי בהא דש"ס פסחים ד"ו דמשני סד"א היכי דאיתא בעינא לא קמ"ל וי"ל דלמסקנא אין חילוק ובאמת בכ"מ יש לו קנין בגוף החפץ או דגם למסקנא רק בחמץ גילתה רחמנא דעובר משום זכות גול"מ ובט"ז סימן ת"מ מוכח דלר"ש גם בבעין חשיב לגמרי שלו ובפמ"ג תמה דהא בבעין אף לר"ש חידוש הוא ובאמת בש"ס ב"ק דף ע"ו מוכח דלר"ש בקדשים שחייב באחריותן ל"ח כמוכרו ומוכח דאכתי חשיב שלו ונהי דיש לחלק דהתם מיירי בדבר שפ"א הי' שלו אז י"ל דבנשאר לו עכ"פ זכות אחריות עדיין לא נפיק מרשותו וכסברת התוספות ב"ב ד"נ ובפסחים ד"ו ובב"מ דע"א: ג) ולפ"ז תיקשי מאי פריך הש"ס לר"ש למ"ל לא ימצא הא יש לחלק בין שהי' פ"א שלו או דמעולם לא הי' לו קנין גמור ונשמע דס"ל להש"ס לסברא פשוטה דאחריות משוי לי' קנין בגוף החפץ וכ"ז לר"ש אבל לרבנן בוודאי דל"ח שלו רק לענין חיוב אונסין ובזה יש לפרש דברי הירושלמי פ"ב מפסחים בהא דתני אי אתה רואה ש"ג מיירי בקדשים שחייב באחריותן ור"ש והקשה בריט"א דהא גם לרבנן עובר בקע"א ועפ"ז י"ל דבאמת לרבנן נהי דגילתה התורה לא ימצא אפ"ה כיון דאין לו קנין בגוף החפץ א"כ י"ל דרק בחמץ של עכו"ם דעכו"ם אין לו חזק"מ כמ"ש הרשב"א ספ"ק דכתובות וכיון דאין עליו שם ממון דעכו"ם יש לומר דעכ"פ מכח האחריות חשיב מצוי בידך אבל בהקדש דיש להקדש קנין גמור א"כ אף דחייב באחריות אפ"ה אכתי מיקרי ש"ג ואינו עובר אבל לר"ש דמסיק הש"ס דגם בבעינא יש לו קנין גמור ומכ"ש היכי דמתחילה הי' שלו בכה"ג חשיב שלו גם בהקדש ודו"ק: ד) ובזה יש ליישב שיטה הישנה דבחמץ ידוע ל"מ ביטול התמיה מפסחים ד"ו דפריך וכי משכח ליבטלה – והנלע"ד ליישב ונקדים פירש"י בריש פירקין דבודקין כדי שלא יעבור בב"י ובתוס' הקשו מלקמן ד"ד דקאמר דמה"ת בביטול בעלמא סגי ולכאורה כבר העירו איך מועיל ביטול נימא הואיל אי בעי זכה לה ע"י חצירו בשלמא במחוסר ממון לא אמרי' הואיל אבל היכי דל"צ רק ריצוי בלבד כמו דעובר בחמץ של הקדש ע"י דמועיל שאלה – אולם לשי' התוס' כריתות די"ג דבקדשי מזבח גם אחר שבא ליד גזבר מהני שאלה משום דעדיין יש לו זכות כפרה חשיב עדיין בגדר בעלים וה"ה בקדשי בדה"ב קודם שמסרו ליד גזבר יש לו זכות קצת ולכך מהני שאלה וא"כ י"ל דוקא בהקדש דאחר לא מצי למיתשל וגם הוא אחר שימסור ליד גזבר לא יוכל למיתשל ועכשיו אכתי יוכל למיתשל עכ"ח דהוי כיש לו עוד קצת זכות בהדבר ושפיר עובר דבחמץ סגי זכות כל דהו לענין שיעבור בב"י אבל היכי דאין לו זכות טפי בחמץ זה מבשאר דבר הפקר בוודאי דאינו עובר ולפ"ז י"ל דדוקא לדינא ד"ת דסגי בביטול ואחר הביטול אין עליו שום חיוב יותר מבשאר דבר הפקר א"כ חשיב כנסתלק לגמרי מן החמץ ושפיר לא אמרי' הואיל אבל אחרי שתיקנו חז"ל דגם בביטלו עדיין מחויב לבערו דילמא אתי למיכל מיני' וזה בוודאי דלא תיקנו רק בחמץ שלו דאילו בחמץ של הפקר שנכנס לרשותו סגי במחיצה וחזינן דעדיין לא נסתלק לגמרי מן החמץ דהרי חז"ל הטילו עליו חיוב טפי מבשאר דבר הפקר א"כ שוב י"ל הואיל אי בעי זכה ע"י חצירו ושוב עובר בב"י גם מה"ת נמצא דשפיר פירש"י דבלי בדיקה יעבור בב"י מה"ת והיינו לבתר דתיקנו חז"ל חיוב בדיקה אז שייך הואיל ושוב עובר