שו"ת מהר"ש ו קלט

ושוב שפיר פריך רבה גם לר"ה איך תוכל לומר דהכוונה במשנה חייב שתים הרי עכ"פ איכא תנאים דס"ל ווסת דרבנן ולדידהו חשיב אנוס וא"כ לדידהו עכ"ח אין הכוונה במשנה דחייב שתיים וז"ב ופשוט: ב) וראי' לסברא זו מהא דכ' בס"ט סימן ק"צ דכוונת האבעיא בנדה די"ב הוי רק לענין הפרישה ובזה ל"ח אנוס ומה"ט נקט הש"ס בלשון כדי לחייב את בעלה הואיל דאפרישה באמת האשה פטורה כשיטת המרדכי מובא ברמ"א סימן קפ"ה וכתב על זה בשו"ת ח"ס סימן קס"ג דנהי דבשבועות די"ח מוכח דאפרישה שניהם חייבים מ"מ י"ל דזה תלוי בפלוגתא אי בקרקע עולם יעבור ואל יהרג או יהרג ואל יעבור וא"כ לר"ל דגם בקרקע עולם יהרג ואל יעבור ה"ה בעריות גם האשה חייבת אף דחשיבה קרקע עולם והסוגיא דשבועות קאי לפרש גם אליבא דר"ל ושפיר שניהם חייבים אבל הש"ס בנדה קאי לדידן דקיי"ל כר"י דבקרקע עולם פטורה שפיר אמרי' דרק בעלה חייב אפרישה ולא האשה משום דהוי קרקע עולם עיי"ש ולפי דברי כה"ג אכתי תיקשי דהכא בנדה מוכח דלר"ה רק הבעל חייב אפרישה ואילו בשבועות שם דקאי גם לר"ה דקאמר התם חייב שתים ואפ"ה מבואר שם דאפרישה שניהם חייבים ועכצ"ל דבאמת לר"ה לשיטתו דס"ל ווסת ד"ת וממילא בשלא בשעת ווסת ל"ח אנוס אפי' אכניסה שפיר לדידי' יש מקום להעמיד המשנה דחייב שתים אכניסה ג"כ ורק רבה מקשה לר"ה דכיון דהמשנה מוכרחין לפרש אליבא דכ"ע ולמ"ד ווסת דרבנן אכניסה חשיב אנוס ולכך מתרץ דקאי אפרישה והיינו אליבא דר"ל דגם בקרקע עולם חייבת אבל ר"ה גופא להלכה שפיר יסבור דעל הפרישה האשה פטורה ולכך לא קתני רק כדי לחייב את בעלה ולר"ה לשיטתו שפיר י"ל דכוונת המימרא דחייב שתים קאי אכניסה ול"ח אנוס הואיל דס"ל ווסת ד"ת וז"ב ופשוט: ג) והנה כת"ה העיר ליישב קושית הגרז"א ז"ל דכיון דש"ס דנדה שם קאי למ"ד דא"צ חתיכה אחת מב"ח והיינו לר' אליעזר בכריתות דף י"ז ולר"א לשיטתו גם באונס חייב וכדמוכח במתני' פ"ח מתרומות דלר"א חייבת חומש באמרו לה מת בעלך או גירשך ולפמ"ש בירושלמי שם מובא בר"ש ובתוס' קידושין ד"י מיירי התם באמרה להשליח תתקבל לי גיטי במקום פלוני ולא הו"ל להביאו כ"א עד עשרה ימים ולקח סוס רץ והביאו בחמשה ימים והרי בכה"ג חשיבה אנוסה דלא הו"ל לאסוקי אדעתא שיקח סוס רץ ואפ"ה חייבת בחומש לר"א ונשמע דלר"א גם באונס חייב וכה"ג כ' המרכבת המשנה בהא דכ' בתוס' פסחים דע"ג ובלח"מ פ"ב משגגות דהא דשחטו ונמצא טריפה בסתר פטור עכ"ח אינו מטעם דהוי אנוס דאל"כ אמאי קאמר בש"ס לקמן דמתני' דלא כר"א משום דל"ל טעה בד"מ פטור עכ"ח יפטור מטעם אנוס ועפ"ז ז"א דהא לר"א גם אנוס חייב עכת"ד כה"ג – הנה באמת יש בזה כמה גמגומים חדא דלפי דבריו יוצמח דבעיא דר"א בנדה די"ב קאי דוקא לר"א וזהו דוחק גדול דהרי סתם בפלוגתת ר"א ור"י בפ"ח מתרומות קיי"ל כר' יהושע ומהכ"ת לומר דאיבעיא זו קאי שלא אליבא דהלכתא בשלמא לפמש"ל דאיבעיא זו קאי לר"ה לשיטתו דס"ל ווסת ד"ת אע"ג דג"כ הוי דלא כהלכתא דהא קיי"ל ווסת דרבנן מ"מ זה ניחא דהרי ר"ה קאמר בפירוש דסובר ווסת ד"ת אבל הכא מאן יימר דר"ה סובר התם בפ"ח מתרומות כר"א שלא כהלכתא ואי דמוכח דסוגיא דהתם קאי למ"ד דל"צ חתיכה א' מב"ח אפ"ה מאן יימר דקאי דוקא לר"א הרי גם ר"מ ס"ל דל"צ חתיכה א' מב"ח וכן ר' יוסי ס"ל דל"צ ח"א מב"ח הן אמת דבמהרש"א גיטין דע"ד כ' דבדברי ר"מ יש ספק אי סובר בעי ח"א מב"ח או לאו אבל בש"ס כריתות מבואר להדיא דלר"מ ל"צ ח"א מב"ח וכבר הרגיש בזה בדורש לציון דרוש ד' בהג"ה וז"ב: ד) וחוץ לזה גם בגוף דברי המרכבת המשנה שהוכיח דר"א סובר דגם אנוס חייב חטאת אנכי לא כן עמדי דאכתי י"ל דבשחטו ונמצא טריפה בסתר דהוי אנוס גמור גם לר"א פטור וכמ"ש כה"ג בקצה"ח סימן ר"ז דכיון דרוב בהמות כשרות מיקרי אנוס ורק התם נהי דלא הו"ל למיסק אדעתא שיקח סוס רץ וכהא דמצינו בש"ס מכות דאין לחוש לגמלא פורחא ועיין תוס' יבמות דקט"ז שיש בזה שני תירוצים, ואף א"כ דבאמת ל"ח לגמלא סורחא מ"מ ל"ח בכלל אנוסה גמורה הואיל דכבר עשתה שליח לקבלה הו"ל למיחוש שמא יקדים א"ע בסוס רץ וכעין שכ' בתוס' ביצה דכ"ה דבאכל קודם הפשט ואח"כ נמצא טריפה דל"ח אנוס דנהי דמותר לו לאכול קודם הפשט אפ"ה כיון דלא הי' לו למהר כ"כ ל"ח אונס ועיין בתוס' פסחים דצ"ב ע"ב שכתב לענין דרך רחוקה דגם היכי דלא יוכל לבוא בהילוך בינוני כיון דיוכל לבוא עכ"פ ע"י סוסים ופרדים חשיב בר אכילה ולא דמי לערל ולחולה ולטמא וה"ה הכא י"ל דל"ח אנוסה גמורה ואפ"ה פוטר ר"י משום דהוי טעה בד"מ אבל לענין שחטו ונמצא טריפה בסתר דכיון דרוב בהמות כשרות מהכ"ת להעלות על הדעת שתהי' טריפה שפיר חשיב אונס גמור וה"ה הכא בשלא בשעת ווסת א"נ דאסורה לבדוק משום דלבו נוקפו ופורש א"כ חשיבה אנוסה גמורה בכה"ג שפיר י"ל דגם לר"א פטורה וז"ב: ה) ומה שתמה עלי כה"ג דא"א לאוקמה אחזקה הואיל דלשי' רש"י חולין דקל"ד באיסור כרת ל"מ חזקה באמת ז"א דוקא התם דעכשיו נתגייר בוודאי דיש חזקה דהשתא לחיוב א"כ נהי דחזקה דהשתא לגבי חזדמע"ק כמאן דליתא דמי מ"מ כבר נודע מ"ש האמ"ב בהג"ה לאה"ע סי' י"ט דבכה"ג עכ"פ תו החזקה דמעיקרא לא מיקרי בירור ול"מ בדמפ וה"ה די"ל דבכה"ג ל"מ באיסור כרת אבל חזקה כהאי דלא איתרע שפיר י"ל דהוי בירור ומועיל אפילו באיסור כרת וי"ל דהוי בכלל אחזוקי איסורא לא מחזקינן וז"ב: באעה"ח ג' אמור תרס"ח ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ק"ח. להרב הה"ג החסיד כש"ת מו"ה יצחק פינטער ז"ל אבד"ק באקאווסק יצ"ו בדבר שאלתו בראובן שכר אורענדע מאדון א' לטובת שמעון והשכירות הי' ע"ש ראובן