שו"ת מהר"ש ו קלח

בה נרגא חדא דבש"ס מנחות דע"ב פריך אמאי הקט"ח דוחה שבת הא אפשר בערב ולכאור' תיקשי דא"נ דאסור בשבת א"כ לא הי' ראוי מביום ושוב יהיה אסור בלילה מכח עליה השלם ונהי די"ל דהתם באמת גם ביום הי' מותר דק"צ דו"ש ורק דאתינן עליה מצד דאפלק"ש א"כ אם תרצה לאסור בלילה מכח עליה השלם שוב ל"ח אפלק"ש. ושוב מותר ביום ושוב הוי כמו ניתותרו אבל עכ"פ אכתי תיקשי בש"ס ביצה ד"כ כנדונ"ד דאין קריבין ביו"ט דאבעי' להו עבר וזרק מאי רבא אמר זורק את הדם ע"מ להקטיר אימורין לערב ומוכח דנהי דביום אסור להקריב כיון דנדונ"ד אין קריבין ביו"ט אפ"ה מותר להקטיר בערב והרי שם בוודאי לא היה ראוי להקטיר מיד מתחילתו אפ"ה מותר להקטיר בערב ועכצ"ל כיון דמצד עצמו הי' ראוי אף דאיסור יו"ט רכיב עליה אפ"ה חשיב כמו ניתותרו מכ"ש הכא דקודם שנתערב הי' ראוי לזרוק נהי דאחר שנתערב איסור ב"ת רבוע עליה אפ"ה יהי' מותר לזרוק אחר התמיד שבה"ע ועיין בב"ס מ"ש בזה ועיין בתוס' יומא שם שחילקו כעין זה בין אי הי' ראוי בשום פעם קודם שנטמא ועיין בתוס' ביצה שם: טז) נחזור לקושית הגדול הנ"ל – אך באמת י"ל לשי' התוספות בכמ"ד דגם עשה דהשלמה אינו אלא למצוה ולא לעיכובא וא"כ גם אחר תמיד שבה"ע אכתי חשיב זמנו הואיל דאי מתרמי לי' בוכרא אחרינא ויקריבנו יהיה כשר אכתי זמנו קרינא בו ומה"ט ניחא בהא דפליגי ר"א ור"י בשוחט שלמים לשם פסח בזמנו אי מיפסל וקשה הא בלא"ה מיפסל משום שהוא אחר הקרבת התמיד ועכצ"ל דמיירי בשחט אחר חצות קודם הקרבת התמיד וכיון דבדיעבד בנשחט קודם לתמיד כשר א"כ שפיר מיקרי זמן פסח לענין שיופסל בשוחט שלמים לשם פסח וז"ב: יז) ובגוף דברי התוספות חולין ד"מ שהעירותי דנימא בקרבן יחיד אעל"מ וממילא אף אם זרק לא הורצה העירני בני הרה"ג מו"ה חיים נ"י דכבר כ' מהרי"ט דהיכי דלא יתוקן האיסור ל"ש לומר אעל"מ והא דבתמורה ד"ה הקשו משוחט פסח עה"ח התם יתוקן האיסור דנוחר פסח עה"ח אינו עובר ע' בנה"מ סימן ר"ח אבל הכא הרי לא יתוקן האיסור ושפיר אם זרק הורצה ויפה העיר: חי) וראיתי לכה"ג שהביא דברי רש"י ר"ה ד"ז ע"ב דבל תאחר ליכא קודם הקרבת תמיד של שחר ואף דבדיעבד בשחטו קודם לתמיד של שחר כשר מה"ת וכמ"ש בתוס' מנחות דמ"ט ופסחים דנ"ח ושוב י"ל דבמידי דכשר בדיעבד מיקרי ראוי מ"מ כיון דאינו עומד להקריב לכתחילה ליכא בל תאחר יפה העיר: יט) ובאמת בזה הי' ניחא בהא דפריך בש"ס ר"ה ד"ז בע"מ מי מצי אכיל וקשה לשי' הגאונים דנשחט בתוך ח' כשר בדיעבד א"כ אכתי יש לחושבו משנולד הואיל דבדיעבד כשר ועפ"ז דלענין בל תאחר היכי דעכ"פ לכתחילה אסור ליכא בל תאחר א"כ י"ל הכא דעכ"פ לכתחילה אסור לשוחטו תוך ח' תו ליכא משום בל תאחר ושפיר פריך הש"ס אולם לפמ"ש בתוס' שם דלא מיירי לענין לאוכלו תוך שנתו שוב קשה דנימא הואיל דבדיעבד כשר שוב יש לחשוב מיום שנולד אולם י"ל לפמ"ש הטו"א שם דהך דבכור בע"מ צריך לאוכלו בתוך שנתו הוא רק מדרבנן ושפיר פריך הש"ס בע"מ מי מצי אכיל הואיל דעכ"ח מדרבנן אסור לכתחילה לשוחטו בתוך ח' א"כ מדרבנן אין לחושבו משעה שנולד וז"ב: באעה"ח ג' וישב תרמ"ט ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ק"ז. להרב הגאון המובהק כש"ת מו"ה נחום וויידענפלעד שליט"א אב"ד דק"ק דאמבראווא יצ"ו. בדבר שהעיר עמ"ש בספרי ח"ב בישוב קושית הגר"ז אלסקר ז"ל שתמה בהא דבעיא בש"ס נדה די"ב מר"ה. אשה מאי שתבדוק עצמה כדי לחייב בעלה בחטאת וקשה דהא עכ"ח מיירי שלא בשעת ווסת דאי בסמוך לווסתה ל"ש הא דלבו נוקפו ופורש דאדרבה יפרוש ועכ"ח דמיירי שלא בשעת ווסת א"כ הרי מפורש בשבועות די"ח דאנוס הוא ע' בנובי"ת סי' צ"ו שהאריך בזה וכתבתי שם לתרץ דעיקר הא דקאמר הש"ס דאנוס הוא הוי משום דא"צ לבדוק א"ע לפני תשמיש ואף דחזקה דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה מ"מ היכי דלא יתברר בירור גמור שוב מועיל החזקה והכא אף אי תבדוק אפ"ה אכתי יהי' ס' שמא תראה בשעת תשמיש והיכי דלא יוכל לברר בירור גמור שוב א"צ לברר כלל וכ"ז היכי דהחזקה הוא חזקה אלימתא שפיר בא"א לברר לגמרי א"צ לברר כלל אבל בחזקה גרועה ורק דגזרה רחמנא לסמוך עליה אבל עכ"פ באפשר לברר אפי' במקצת שוב צריכין לברר ונודע מ"ש הס"ט דמ"ד ווסת דרבנן סובר דחזקת טהרה אלימתא עד שמועיל מה"ת לקלקל החזקת ג"פ אבל מ"ד ווסת ד"ת סובר דחזק"ט הוי חזקה גרועה א"כ י"ל דסוגיא דשבועות קאי להלכה דס"ל ווסת דרבנן וחזק"ט הוי חזקה אלימתא ושפיר חשיב אונס כיון דא"צ בדיקה הואיל דבא"א לברר לגמרי א"צ לברר כלל אבל בש"ס נדה די"ב קאי האיבעיא לר"ה דס"ל בנדה דט"ז ווסת ד"ת א"כ החזק"ט חשיב חזקה גרועה ושוב אף בא"א לברר לגמרי אפ"ה כ"מ דאפשר לברר צריכין לברר ושוב הי' צריכה בדיקה ושוב ל"ח אנוס עכת"ד וע"ז תמה עלי כה"ג דהרי שם בשבועות איתא וכן אמר ר"ה חייב שתיים ועל זה פריך רבה ואי בשלא בשעת ווסתה אכניסה אונס הוא ומפורש דגם לר"ה חשיב אנוס ושוב הד"ק הגר"ז לדוכתא עכת"ד כה"ג: א) הנה לענ"ד לק"מ דאכתי י"ל דלר"ה לשיטתו דסובר להלכה כמ"ד ווסת ד"ת שפיר ל"ח אנוס ושפיר עלה האיבעיא בנדה די"ב לשיטתו כהוגן והא דבשבועות הקשה רבה גם לר"ה דשלא בשעת ווסתה חשיב אנוס התם הרי קאי הש"ס לפרש המשנה דהי' משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי חייב וקאמר רב וכן ר"ה דהכוונה במשנה דחייב שתים והנה המשנה הרי צריכין לפרש לכל התנאים וא"כ אף דר"ה סובר כמ"ד ווסת ד"ת אבל עכ"פ מודה ר"ה דיש תנאים דס"ל ווסת דרבנן