שו"ת מהר"ש ו קלז

שנקרע בשני יש לכאורה הוכחה דגם בספק חשיב לא חזי בראשון ואינו מקריב בשני מהא דבש"ס דילן בדף ד' דיליף מזכורך להוציא את הטומטום ופריך איצטריך קרא למעוטי ספיקא ועפ"י הנ"ל תיקשי הא איכא נ"מ בטומטום שנקרע בשני דאי מטעם ספק עכ"פ הי' מקריב בשני ולכך הוצרך הש"ס למילף מזכורך דבזה פטור בוודאי ועכ"ח נשמע דגם בספק חשיב לא חזי ושוב אינו מקריב גם בנקרע בשני או דיהי' נשמע דש"ס דילן סובר באמת דטומטום שנקרע בשני מקריב בשני וכמ"ש הק"ע בירושלמי שם ועיין בשאג"א סי' ק"ד שהרגיש בזה ולא הביא דברי ירושלמי: י) עכ"פ נחזור לדברי התוס' דהיכא דרק מחמת איסורא דיומא גרם ל"ח בכלל לא חזי וכה נודע מה שהעירו המפורשים מהא דכריתות דלב"ש לילה חשיב אינו ראוי וב"ה הקשו לב"ש מיום פ"א שחל להיות בשבת ומשני התם חזי עכ"פ לקרבן ציבור וקשה אמאי לא קאמר הואיל דאם זרק הורצה וכמ"ש בתוס' חולין ד"מ – הן אמת די"ל דתוס' בחולין כ' סברא זו דוקא לענין ש"ח אבל בעלמא שפיר י"ל דע"י דאסור עכ"פ לכתחילה אכתי מיקרי אינו ראוי אבל עכ"פ אכתי תיקשי לשיטת התוס' בחגיגה דהיכא דרק איסורא דיומא גורם ל"ח בכלל אינו ראוי א"כ אמאי משני הש"ס דוקא משום דחזי לק"צ אמאי לא קאמר בפשיטות דהיכא דרק איסור שבת גורם ל"ח אינו ראוי – הן אמת דקושיתי לק"מ דסברת התוס' בחגיגה הוא במידי דבשני חזי ורק דרוצין לומר כיון דלא היה חזי בראשון לא מצי להקריב גם בשני בזה י"ל דהיכא דגם בראשון רק איסורא דיומא גרם לא מהני שוב לענין שלא יהי' יכול להקריב בשני אבל היכא דדנין על אותו זמן שאינו ראוי להקריב שפיר אין חילוק בין אי בעצם לא חזי להקריב או דרק מחמת איסור שבת לא חזי להקריב אבל עכ"פ אכתי תיקשי קושית המפורשים למ"ל לב"ש לומר משום דחזי לק"צ הרי חזי גם לקרבן יחיד משום דאם זרק הורצה דמהכ"ת לחלק בין ש"ח לשאר איסורין: יא) והנלע"ד ליישב דכבר העירו בשוחט בשבת דנימא אעל"מ וכ' הבית אפרים דבחולין דלא בעי כוונה ל"ש אעל"מ כיון דסברא דאעל"מ מסלק רק את הכוונה ורק בשחיטת קדשים דבעי כוונה שפיר הקשו בתוס' דשוחט פסח עה"ח ליתסור מטעם אעל"מ עיי"ש אך לכאורה מהא דכבשי עצרת מוכח דגם בקדשים ל"ש אעל"מ בשוחט בשבת ועכצ"ל הטעם דכיון דשבת אצל קרבנות חשיב הותרה ומוכח מתוס' חולין די"א דגם בספק אי הוא קרבן כשר נמי דחי שבת ועכצ"ל כיון דבמקום קרבן לא נאמר הלאו דשבת א"כ בספק אי הוא קרבן כשר א"כ חשיב כספק אי נאמר בזה הלאו דשבת וממילא לשיטות הסוברים דספק ד"ת מה"ת לקולא אף בס' איסור כרת שפיר כתב התוס' דא"א ללמוד רוב מקרבנות בשבת דהתם גם בספק מותר מה"ת אבל בעלמא אף היכא דאמרי' עדל"ת מ"מ איכא הלאו ורק דהתורה הטילה עליו חיוב לקיים המצוה ולעבור על הלאו וכ"ז היכא דהוי וודאי מצוה אבל בס' אי יש בזה עשה אז פשיטא דאסור כיון דהל"ת איכא בוודאי והמצוה הוא בס' א"כ חשיב כספק ואיקבע איסורא דלכ"ע מה"ת לחומרא: יב) יצא דשבת אצל קרבנות חשיב הותרה ושוב י"ל דגם בקרבן יחיד דאיכא ג"כ עשה ורק דאין עדל"ת דשבת אבל עכ"פ מועיל הא דקרבנות בשבת חשיב הותרה דנימא דגם בקרבן יחיד עכ"פ בדיעבד הורצה ולא נימא דהשחיטה לא הועילה משום דאעל"מ כיון דכבר ניתן השבת לדחות לגבי קרבנות וכהא דש"ס מנחות דע"ב שאני התם דכבר דחתה שחיטה את השבת וזה הוא כוונת התוס' בחולין שם שסיימו ולא דמי לאותו ואת בנו דהתם חשיב מחוסר זמן אבל בקרבן יחיד בשבת ל"ה מחוסר זמן כיון דהוא רק משום דאין עדל"ת דשבת כוונתם כנ"ל דמה"ט בדיעבד הורצה הואיל דבאמת מצוה עליו להקריב ורק דאין עדל"ת דשבת אבל מ"מ ל"ש אעל"מ הואיל דלגבי ק"צ הותר לגמרי ולכך גם בקרבן יחיד עכ"פ בדיעבד הורצה ובהקושיא ס"ד דהתוס' די"ל אעל"מ ולכך הקשו דיהיה חשיב אינו ראוי ותירצו באמת דל"ש בזה אעל"מ אפילו בקדשים וכהא דכבשי עצרת והטעם משום דשבת לגבי ק"צ הותרה מועיל עכ"פ לגבי קרבן יחיד לענין דיעבד דלא נימא אעל"מ וא"כ יצא דכל עיקר שחידשו התוס' דקרבן יחיד מיקרי ראוי מכח הדיעבד הוי רק כיון דשבת הותרה בק"צ א"כ באמת י"ל דגם כוונת ב"ש בכריתות דמשני משום דשבת חזי לק"צ כוונתו ג"כ לזה דכיון דבק"צ הוי הותרה שוב גם ביחיד עכ"פ בדיעבד הורצה ממש כסברת התוס' ואזדא קושית המפורשי' על התוס' – אבל עכ"פ אכתי י"ל דדברי התוס' דהא דקרבן יחיד מיקרי ראוי עי"ז שכשר בדיעבד הוא דוקא באיסור שבת דקיל לגבי קרבנות אבל בשאר איסורין שפיר י"ל דגם אי מועיל בדיעבד אפ"ה כיון דלכתחילה אסור לא מיקרי ראוי וז"ב: יג) אולם מתוספות פסחים ד"ה מבואר דכיון דבדיעבד בשחט פסח קודם לתמיד כשר לכך מיקרי זמן שחיטה מחצות אף דלכתחילה אסור ומוכח לכאורה דבכ"מ שכשר בדיעבד מיקרי ראוי ובאמת א"נ כן י"ל קושית גדול אחד שהקשה בהא דפליגי ר"א ור"י בנתערב מתן ד' במתן א' דר"א אומר ינתנו במתן ד' ור"י אומר ינתנו במתן א' משום דמוטב לעבור על בל תגרע בשוא"ת ושלא לעבור על בל תוסיף בידים ופריך בש"ס והוא שלב"ז בעי כוונה לעבור ומשני הואיל דאי מתרמי לי' בוכרא אחרינא אכתי זמנו הוא והקשה הרי קיי"ל דם נפסל בשקיעת החמה א"כ יוכל להמתין עם הזריקה עד אחר הקרבת תמיד של בין הערבים דאז שוב יהי' שלב"ז ול"ש לומר כיון דאי מתרמי לי' בוכרא אחרינא הואיל דאז יהי' פסול להקריב משום דהוא אחר תמיד של בין הערבים: יד) ומה ששמעתי מתרצים דלכאורה פריך בש"ס אמאי מותר להקטיר בלילה אחר תמיד שבה"ע ומשני כשניתותרו ופירש"י ז"ל כיון דהיה ראוי להקטיר מקודם ושוב שרי להקטיר בלילה ולפ"ז התינח באם היה ראוי לזרוק מקודם אבל הכא דמקודם הי' אסור לזרוק מחשש בל תוסיף שוב יהי' אסור לזרוק מטעם עשה דהשלמה: טו) הנה באמת מ"ש דהיכי דהי' אסור לזרוק מקודם שוב יהי' אסור אח"כ יש לשדות