שו"ת מהר"ש ו קלה

הוי ס"ס שמא נפלה החטה אחר שכבר לקחו שהקדירה הראשונה נמצא שלא היתה החטה כלל במשקה השני ואת"ל שהי' החטה בתוך המשקה קודם שלקחו ממנו לקדירה השני' מ"מ שמא לא היתה עוד כבושה מעל"ע מ"מ כיון דלענין משקה הראשונה ליכא רק חד ספק ואמרינן דהי' כבר כבוש מעל"ע שוב גם לגבי משקה השני' ג"כ ליכא ס"ס אך אם החטה הוא רק נתרככה אז מתירין גם משקה הראשונה אם יש ספק אם הי' כבוש מעל"ע דאמרינן שמא עוד ליכא מעל"ע משעת נפילת החטה ושמא עכ"פ לא נתרככה עד עכשיו ויש להתיר אף הקדירה הראשונה מכח השניה ואף שיש בזה ס"ס שמא גם בצונן אוסר ושמא כבר נכבש מעל"ע אחר שנתרככה מ"מ בהפ"מ מקילין שנפל לצונן ויש ס"ס להתיר שמא לא נכבשה כלל החטה בהמים מעל"ע ועכ"פ לא נתרככה מקודם מעל"ע ע"כ יש להתיר בהפסד מרובה ויש בזה הרבה לדבר ואכמ"ל: באעה"ח יום ה' ויקהל כ' אדר ראשון תרפו"ל פה ווייצמן. הק' שמואל ענגיל אבדק"ק ראדמישלא כעת בין הגולים פק"ק הנ"ל. נ"ב. ובאמת צריכים להבין דבדין שהוציאו התרנגולת מהמים חמין ואח"כ נמצא בה חטה שנתרככה מחמירין אף דיש ס"ס שמא נפלה החטה אחר שהוציאו התרנגולת מהמים ושמא עכ"פ לא נתרככה עד עכשיו ובדין רכוך מקילין בחטה רכוכה מטעם ס"ס שמא לא נכבש מעל"ע מקודם – וי"ל דשם בנמצא במים חמין עכ"פ בבירר פלט החטה לתוך המים שוב י"ל שמא כבר נתרכך ופלט גם לתוך התרנגולת אבל כאן א"נ דלא שהה מעל"ע אחר הרכוך לא נפלט כלל מן החטה לשום מקום שפיר מקילין מס"ס כמ"ש הט"ז יו"ד סימן ל"א דמחט בחלל הגוף כיון דעכ"פ עשה איזה נקב שוב חוששין שמא ניקב אחד מאברים שנקב פוסל בהם אבל שחוץ לקדירה שי"ל שלא עשה נקב כלל שפיר מתירין מטעם ס"ס עיי"ש וה"נ י"ל סברא הנ"ל וא"ש הכל בס"ד וז"ב: סימן ק"ו. לכבוד נ"ד הרב הגאון האמיתי שר התורה וכו' כש"ת מו"ה יוסף ענגיל ז"ל ראבד"ק קראקא יצ"ו. בדבר שהעיר בסוגיא דמצה של טבל דכבר הקשו בתוס' שם דל"ח דטבל ל"ח מצתכם ורק שתירצו דמיירי ביש בו יותר מכזית עד שגם אי הי' מפריש הי' נשאר כזית וע"ז הקשה דאכתי י"ל דל"ח מצתכם הואיל דבכל איסורין חייב אהנאת גרון א"כ מיד בגרון עובר אאיסור טבל ולשי' החינוך מצוה תס"ט בכל איסורי מאכלות יש לאו דלא תאכל כל תועבה ולר' אבוה דלא תאכל איה"נ במשמע ובפרט לתי' ב' בתוס' פסחים דכ"ב מוכח דר"ש ס"ל דל"ת איה"נ במשמע וא"כ ברייתא דאין יוצאין במצה של שבל הרי קאי לר"ש וא"כ כיון דאסור בהנאה שוב לשי' הרבה ראשונים איה"נ אין להם בעלים ושוב אכתי ל"ח מצתכם והד"ק התוספות בפסחים דל"ה לדוכתא עכת"ק: א) והנה בפשיטות י"ל דהרי ברייתא זו קאי גם אטבל שטבול רק למ"ע ובטבול למ"ע לשי' כמ"פ ליכא מיתה בידי שמים ושוב הי' מקום לומר עדל"ת וכמ"ש בשאג"א על קושית התוספות סוכה ד"ל וכיון שכן די"ל עדל"ת שוב ליכא לאו דלא תאכל כל תועבה דדוקא במידי דאסור מה"ת יש גם לאו דל"ת כ"ת אבל היכי דשייך עדל"ת א"כ ל"ש לומר דחשיב תועבה דלא מבעיא לשי' הליכות עולם דענין דעדל"ת הוא דבמקום עשה אין חלות לל"ת כלל בוודאי דל"ש לומר דחשיב תועבה אלא אפילו לשי' היבין שמועה ושו"ת מהרי"ק סימן קל"ט שדחו דבריו מרש"י ברכות ד"כ אפ"ה אחרי דאמרי' עדל"ת וחשיב כלא עבר על הלאו של טבל כוודאי דאינו עובר על לאו דל"ת כ"ת ושפיר לולי הטעם משום דבעי שיהי' איסורו משום ב"ת חמץ שפיר הי' יוצאין במצה של טבל הטבול למ"ע דל"ש לומר מצתכם ז"א דא"נ עדל"ת ליכא משום ל"ת כ"ת: ב) אולם באמת ז"א דדוקא היכי דהוי הותרה אז אמרינן דפקע האיסור לגמרי אבל היכי דהוי רק דחויה אכתי האיסור רכוב עליה אלא דהי' מוטל עליו לקיים המצוה והי' דוחה הל"ת אף שאסור אבל עכ"פ כיון דאכתי רכוב עליה האיסור שוב אכתי י"ל דאסור ג"כ מכח לא תאכל כל תועבה ושוב למ"ד דל"ת איה"נ במשמע ואיה"נ ל"ל בעלים שפיר ל"ח מצתכם כדברי כה"ג – וכה ראיתי בשו"ת הרי"מ יו"ד סי' י"ט שהעלה כן דאל"כ תיקשי מאי קאמר הש"ס דלר"ש הטעם משום דאין אחע"א והרי מיקרי בת אחת דאי לא הי' נתחמץ שפיר הי' רשאי לצאת בו יד"ח מצה מכח עדל"ת ולא הי' אסור כלל מכח טבל ורק ע"י שנתחמץ נתעורר האיסור טבל ושוב חשיב ב"ח ועכצ"ל דהיכי דהוי רק דחויה לא אזדא האיסור טבל אף מקודם שנתחמץ ונהי דאי לא היה נתחמץ הי' מחויב לקיים המצוה מדין עדל"ת אבל עכ"פ כל זמן שלא קיים המצוה עדיין האיסור מוטל עליה כמקודם ותו כשנתחמץ ל"ח איסור ב"א כיון דבנתחמץ אכתי לא קיים המצוה וכ"ז שלא קיים המצוה עדיין האיסור טבל לא פקע עיי"ש ועיין במהרש"ל יבמות דף ל"ג א"כ ה"ה הכא כיון דקיום המצוה אינו כי אם כשבא אל המעיים וממילא כ"ז שלא קיים המצוה עדיין האיסור טבל רכוב עליו ושוב ישנו בלאו דלא תאכלו כל תועבה כדברי כה"ג: ג) איברא דיש לחלק דוקא התם בנתחמץ שפיר כ' הרי"מ דבמידי דהוי רק דחויה כ"ז שלא קיים המצוה אכתי טבל חשיב קדום ולא מיקרי בגדר ב"א אבל הכא דהתחיל לאכול ולקיים החוב המוטל עליו נהי דקיום המצוה אינו נגמר כ"א במעיים אבל אחרי שבמצות התורה שהטילה עליו חיוב לאוכלה כדי לקיים המצוה התחיל לאכול איך אפשר לומר שעובר בזה משום לא תאכלו כל תועבה הרי אדרבה התורה חייבו אותו לאכול ולא גרע ממ"ש הפוסקים דבאכל מבהמה שלא נבדקה מח"י טריפות ואח"כ נמצא טריפה דא"צ כפרה דכיון דהתורה התירה לאכול מיקרי אנוס מכ"ש הכא הואיל דהדין דמחויב עפ"י תורה לאכול מכח עדל"ת תו ל"ש לומר דעובר באכילה זו משום לא תאכל כל תועבה וז"ב: