שו"ת מהר"ש ו קלד

הכלי – אך באמת דעת הגרע"א ז"ל דגם בכה"ג מתירין את הכלי שאב"י – וע"כ צ"ל דיש חילוק בשלמא בספק דרוסה שנתערב ל"מ בנודע הספק קודם התערובות א"כ אז לא ידענו שיזדמן הספק לענין מידי דרבנן דהא גם איסור תורה אסור לערבו ולבטלו והיינו סוברין שמעולם יהי' בו ספק איסור תורה והחמרנו מדין ס' ד"ת א"כ אף שבמקרה נזדמן שנתבטל מה"ת מ"מ הוי זילזול לדבריהם שדבר שכבר החמרנו לאסרו נעשה עתה לס' ולהתיר התערובות – ולשיטת הרבה פוסקים הטעם שגם עתה בשעת שאנו רוצין להתיר התערובות אנו רוצין להתיר גוף הספק דרוסה שיש בו בעצם ס' ד"ת ויוכל להיות שאח"כ יוכר הספק דרוסה ואז נצטרך לאסרו מסד"ת א"כ שפיר חשיב זילזול דגוף הדבר שמתירין עתה נאסור אח"כ אבל שם בבישלו ספק טריפה בכלי אין אנו רוצין להתיר גוף הבשר שיש עליו הספק רק אנו רוצין להתיר הכלי א"כ הכלי כבר עבר עלי' מעל"ע נמצא בזה הדבר שאנו רוצין להתיר בזה לא משכחת עוד ספק ד"ת שפיר מקילין כדין ס' ביצת נבילה היינו ביצה מתרנגולת ס' נבילה נהי דאסרי' התרנגולת מ"מ מקילין לענין הביצה כמ"ש הפר"ח א"כ הכא דאדרבה אנו מסירין החטה ואין אנו דנין רק על טעם חמץ שנכנס בתוך התערובות א"כ סתם משהו הנכנס שוב לא משכחת שיהי' בו ספק ד"ת שוב יש להקל ויוצמח שאם ספק איסור תורה נפל לתבשיל מינו ויש רוב והסירו את גוף האיסור ונהי דגם במין במינו אף נגד טעם לחוד בעי עכ"פ מדרבנן ס' ומה"ת עכ"פ רוב דלא כנראה מדברי הט"ז יו"ד סי' ק"ב עיי"ש בפמ"ג ועכ"פ מדרבנן בוודאי בעי ס' עכ"פ שוב י"ל ספק דרבנן לקולא כיון דאין לנו לדון על גוף האיסור דהא הסירו אותו ורק על הטעם שיצא ובטל מה"ת ברוב שוב הוי ס' דרבנן ויוצמח שאם לע"ע אינו ניכר הספק איסור שוב יש להחמיר אף שיש רוב כנגדו כיון דאפשר שאח"כ יהיה ניכר הס' איסור ונצרך לאוסרו מדין ס' ד"ת שוב מחמירין גם עכשיו – עכ"פ יש מקום לסמוך על שיטת הרי"ף ז"ל דחטה שנתרככה ל"ח רק ספק חמץ ואינו אוסר בתערובות משהו: ו) עוד י"ל בכוונת שיטת הרי"ף ז"ל דבשלמא בס' דרוסה בהיותו בעין אסרנו אותו מספק ולא הי' היכר אם איסורו מצד ספק או מצד וודאי שפיר אם נתיר אח"כ את התערובות מצד ביטול יהיה זילזול לדבריהם דהרואה שדבר שהי' אסור בפני עצמו ומתירין התערובות יזלזל באיסורי דרבנן שיאמר שגם ד"ח בטל ברוב אבל הכא גם בהיות החטה בעין מ"מ כל הרואה יודע שחטה שנתרככה רק איסורו מס' שוב ידע שמה שמתירין התערובות הוא מדין ס' דרבנן לקולא וכבר הארכתי בזה עפ"י דברי הכנה"ג דבס' דדינא גם ס' אחד בגוף וס' אחד בתערובות מותר דהס"ס הראשון לא החמרנו בו רק מס' וה"נ לענין ספק דרבנן י"ל סברה זו עכ"פ לדינא אנו נוהגין להחמיר דגם כחסה שנתרככה אוסר במשהו וה"ט דלשיטת כמ"פ גם חטה שנתרככה חשיב וודאי חמץ ושוב אוסר במשהו – ואף דלשיטת הרי"ף ל"ח רק ס' חמץ וא"כ לענין משהו הוי ס' דרבנן מ"מ כיון דלשיטת המרדכי חשיב בכלל וודאי חמץ א"כ נהי דגם בס' פלוגתא דרוותא יש להקל בדרבנן כמפורש בש"ס ע"ז ד"ז בשל סופרים הלך אחר המקיל זה רק בדבר דלחד פוסק מותר לגמרי א"כ הוי היתר גמור שפיר י"ל דהוי ס' דרבנן אבל הכא גם לשי' הרי"ף ז"ל עכ"פ ס' חמץ וגוף החטה אסור רק דיש להתיר תערובות משהו א"כ זה ל"ח בכלל סדר"ב רק דהוי ס' אם הוא וודאי איסור או רק ספק איסור בכה"ג גם בדרבנן מחמירין דעכ"פ הוי כמו ס"ס להחמיר שמא כשיטת המרדכי דחשיב וודאי איסור וגם לשי' הרי"ף הוי עכ"פ ספק איסור שוב יש להחמיר גם בדרבנן: ז) ובפרט שי"ל דבעיקר הא דמקילין בס' ביצת נבילה אף דהס' על התרנגולת והוי ס' ד"ת מ"מ לענין הביצה דהוי רק ספק דרבנן מקילין כבר כתבתי בחי' דא"נ דס' ד"ת מה"ת לקולא א"כ רק חז"ל החמירו א"כ ממילא לענין הביצה דהוי רק ס' דרבנן לא החמירו אבל א"כ דס' דאורייתא מה"ת לחומרא א"כ התרנגולת אסורה מה"ת אין סברא שתרנגולת שאסורה מה"ת יאכל ביצתה – א"כ בדבר שהוא מחלוקת הפוסקים אם הוא וודאי איסור תורה או רק ס' איסור תורה ספק כזה בוודאי אסור מה"ת כיון שגם להמקילין הוא עכ"פ ס' איסור תורה א"כ צריכין לחוש שמא כהפוסקים דהוי וודאי איסור וא"כ ע"כ דהכא עכ"פ אסור מה"ת שוב יש להחמיר גם לענין תערובות כיון שמחזיקין החטה לוודאי איסור וא"ש דגם בחטה שנתרככה אוסר תערובות במשהו אך לענין למוכרו לעכו"ם שאינו נותן יותר בשביל הטעם דיש בזה שיטת המקילין אף בחטה בקיעה נהי דשם מחמירין רק בהפ"מ גדול אבל הכא דלשיטת הרי"ף אינו אוסר כלל במשהו עכ"פ יש לצרף ולהתירו לעכו"ם אם יש עכ"פ הפ"מ אבל שלא בהפ"מ יש להחמיר דשי' המרדכי עיקר דזה חשיב וודאי חמץ וי"ל דאסור להאכיל אף לבהמת הפקר אבל בהפ"מ יש להתיר למוכרו לעכו"ם: ח) והנה אם הוציאו התרנגולת מן המים חמים ומצאו אח"כ חטה שנתרככה בזה יש ב' דעות שיטה א' דמותר אף באכילה מטעם ס"ס שמא עתה נפלה ושמא גם אם נפל החטה בעוד התרנגולת בתוכה מ"מ שמא לא נתרככה אז והט"ז חולק דבדבר שאיננו בדוק חזקה דהשתא משוי לבירור ואמרינן דבוודאי הי' החטה במים בעוד התרנגולת בתוכה וגם כבר היתה מרוכך ועכ"פ למוכרו לעכו"ם מותר אף שלא במקום הפ"מ כיון שיש ס"ס להתיר נהי דמחמרינן משום שיש חזקה דהשתא לאיסור אבל עכ"פ כיון שאין וודאי חמץ יש להתיר למוכרו לעכו"ם אף שלא במקום הפסד – והנה בנמצא חטה בפיסה אחר שכבר חתכו ממנו מצות אף דהחטה אינו בקיעה רק נתרככה מ"מ אסרינן גם המצה שלקחו ממנו ול"ח ס"ס שמא עתה נפלה החטה ושמא לא נתחמצה היינו כשי' הרי"ף משום דזה הוי ספק חסרון ידיעה ועכ"פ כיון שי"ל דהמצה שלקחו מקודם אין בו טעם חמץ כלל שוב מותר למוכרו לעכו"ם ואם נמצא במשקה של מים צוננים יש לאסור בוודאי משום דיש ס' שמא נכבשה מעל"ע ובדבר שאינו בדוק מחזיקינן מזמן לזמן ממילא אף בלקחו מהמשקה לקדירה אחרת ואח"כ נמצא במשקה הלא אוסרין גם משקה השני אף דלגבי משקה השני