שו"ת מהר"ש ו קלג

שפיר י"ל דיש גם איסור משום מבשל משום דניחא לי' בעיכולן הוי כמבשל ולאוקמיה בחזק"כ דוודאי לא אחשביה אי אפשר הואיל דבלא"ה עובר בזה איסור הבערה אבל למ"ד דאמרינן מתוך א"כ בכה"ג א"נ דלא אחשביה לא יעבור שום איסור בכה"ג אדרבה יש לאוקמיה בחזק"כ דוודאי לא אחשביה לבישול וז"ב ובגוף דברי הרמב"ם כבר הארכתי במקום אחר ואכ"מ: באעה"ח ד' במדבר תרס"ו ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ק"ה. בדבר תרנגולת בקדירה רותחת ואחר שהוציאו התרנגולת מהמים מצאו בה חטה מבוקעת ויש ספק שמא נפלה החטה אחר שהוציאו התרנגולת: א) הנה הדין מפורש באו"ח סימן תס"ז באמת לכאורה יש להתיר דלמא השתא היא דאיתרע ובפרט לענין איסור משהו דרבנן קיי"ל דבספק כבוש בב"ח אזלינן לקולא משום דהוי ספק דרבנן ובפרט די"ל כמ"ש הח"ד בסי' ק"ד דכיון דלא נמצא הריעותא בהתרנגולת רק בהמים א"כ י"ל מים איתרע תרנגולת לא איתרע בשלמא בנמצא חטה בשומן על האילפס ויש ספק אם נפל בעוד שלא נתבשל עוד מי ההדחה ויש בו עוד כח המים שפיר כיון דנמצא הריעותא בהשומן מחזקינן הריעותא למפרע שנפל בו בעוד לא נתבשל מי ההדחה ומ"ה בנפל חטה בהתבשיל ובשעה שנמצא כבר נצטנן ורק ס' שמא נפל בו בעודו רותח שפיר מחזקינן איסור למפרע אבל הכא לא ראינו שום ריעותא בתרנגולת א"כ יש לאוקמה אחזקתה ובפרט דהוי ספק דרבנן – אך באמת יפה כתבו הפוסקים דהכא ל"ח חזקה ברורה שבאמת שכיח חטים בתרנגולת ובפרט דלא בדקנו בכוונה מכוונת קודם הנחת התרנגולת בהקדירה שלא היה שמה חטים ושוב היכי דליכא חזקה דמעיקרא אזלינן כתר חזקה דהשתא למשוי כוודאי כדמוכח מש"ס קידושין ע"ט דביומא דמישלם שתא אמרינן הרי היא בוגרת לפנינו וא"צ גט מקדושי אבי' וה"ט דהיכא דאיתרע כח חזקה דמעיקרא שוב חזקה דהשתא חשיב בירור ולכך ממילא מחמירין אף לענין ס' משהו אף דהוי ס' דרבנן מ"מ חזקה דהשתא המסייע לאיסור גם בדרבנן אסור: ב) עכ"פ לדינא בכה"ג שפיר התרנגולת אסורה אך עכ"פ י"ל לענין הנאה היינו למוכרו לעכו"ם יש להתיר דבאמת הרבה פוסקים ס"ל דהיכי דליכא רק טעם משהו מותר למוכרו לנכרי דאיסור הנאה שנתערב באחרים מותר למוכרו חוץ מדמי איסור שבו והכא העכו"ם אינו נותן יותר בשביל הטעם אך באמת י"ל עפמ"ש בירושלמי והובא בש"ע סימן תמ"ח דחמץ אסור להאכיל אף לכלבים של הפקר אף דבזה ל"ח הנאה מ"מ גילתה התורה לא יאכל אף לבהמת הפקר אף דאין לו שום הנאה מזה היה דאסור להאכיל לנכרי דבר שמעורב בו טעם חמץ אף דעכו"ם אינו נותן לו בעד הטעם מ"מ גוף האכילה לעכו"ם הוא איסור עכ"פ לשי' כמ"פ מותר למוכרו לעכו"ם באינו נותן יותר בעד הטעם ונ"ח נהנה – עכ"פ בנ"ד שאין בירור שיש טעם חמץ בהתרנגולת דהא יש לומר שנפלה החטה אחר שכבר הוציאו התרנגולת נהי דאסור באכילה מספק מ"מ למוכרו לעכו"ם הוי ס"ס להיתר שמא ליכא כלל טעם חמץ בתרנגולת ושמא מותר למוכרו אף שיש בו טעם חמץ כיון דעכו"ם אינו נותן יותר בעד הטעם כנלע"ד ברור בס"ד: ג) עוד י"ל אם נתערב משהו מתרנגולת זה בתבשיל אחר ויש בהתבשיל השני ששים נגד הנבלע בו מתרנגולת הראשון אז יש להתיר ג"כ דהא לשי' הטו"ז גם בחמץ בפסח ל"א תרי משהו כנודע משום דמשהו אין בו כח לצאת ונהי דהנקה"כ והמ"א דעתם לאסור אף בתרי משהו מ"מ כ"ז אם עכ"פ יש בתערובות הראשון וודאי בליעה מחמץ משהו אז אמרינן דמשהו יש בו כח לצאת אבל בכה"ג יש באמת ספק שמא ליכא בהתרנגולת בליעת חמץ רק דמספק אסרינן התרנגולת ועכ"פ הוי רק ספק משהו וא"כ ס' תרי משהו ל"א גם לדעת הטו"ז וכן כ' בש"ע של הרב התניא ז"ל ויש לסמוך בזה לדינא וז"ב בס"ד: ד) והנה אם לקחו התרנגולת מן המים רותחים ואח"כ מצאו בהמים חטה שאינה בקועה רק נתרככה – הנה בזה יש שני שיטות ונקדים שיטת הרי"ף דכ' דחטה שנתרככה אינו אוסר בתערובות משהו והטעם דנהי דאנו מחמירין גם בחטה שנתרככה הוא רק מס' ולענין תערובות משהו הוי ס' דרבנן ולקולא – ולכאורה קשה מה שהעירו הפוסקים דהא הוי ספק דרבנן על ידי גלגול ול"א סד"ר לקולא וכמ"ש הפוסקים דספק דרוסה שנתערב באחרים ל"א סד"ר לקולא לפי שמצד עצמו הוי ס' בד"ת רק ע"י ביטול הוי ספק דרבנן ל"א סד"ר לקולא א"כ ה"נ הס' בעצם הוי ס' ד"ת – ואף דקיימ"ל בהפ"מ אם לא נודע הס' רק אחר שנעשה דרבנן אזלינן לקולא מ"מ י"ל דוקא שם דמעולם לא דנו על הס' בהיותו ספק ד"ת דהא לא נודע לנו הס' דרוסה רק כשהוא בתערובות וכבר נתבטל מה"ת א"כ אין לנו עתה לדון רק על סד"ר לכך אזלינן לקולא והמחמירים ס"ל דעכ"פ כיון שאם יהי' ניכר אח"כ הס' דרוסה אז נאסור אותו מטעם ס' ד"ת שוב יהי' מחזי מילי דרבנן כחוכא – דמתחילה קודם שניכר הספק דרוסה התרנו את התערובות ואמרנו שאין כאן איסור ואח"כ נאסר אותו לכך מחמירין גם בהיותו בתערובות ואפ"ה המתירין ס"ל דא"צ לחוש שמא יהי' ניכר האיסור ומעתה הוא רק סד"ר ומש"ה שי' הגרע"א ז"ל דספק טריפה שבישלו בכלי אחר המעל"ע מותר הכלי מעתה אין לנו לדון על איסור תורה א"נ דכ"ח אינו אוסר מה"ת בכלי שאב"י, א"כ י"ל הכא דהחטה הוא לפנינו ואוסרין אותה א"כ גם עתה יש לנו הספק לענין ד"ת ודרבנן היינו לענין גוף החטה הוא ס' ד"ת ומחמירין א"כ איך אפשר להקל לענין התערובות: ה) ובאמת כבר העיר מזה בשו"ת הגרע"א ז"ל דגם בבישלו ס"ס בכלי וכבר עברו מעל"ע מ"מ אם הבשר לפנינו עין בעין ומחמירין על הבשר משום ספק ד"ת שוב א"א להקל לענין