שו"ת מהר"ש ו קל

ה) ונודע שיטת מהרי"ט הובא בגליון יו"ד סימן רל"ט דנשבע שלא ישא איזה זמן דחשיב נשבע לבטל את המצוה וכה"ג כ' בתוס' יבמות ד"ה וברשב"א שבת דכ"ה לענין שריפת קדשים דמאי דאפשר להמתין ל"ח בכלל אפשר לקיים שניהם וכה"ג כ' הריט"א והנוב"י לענין אפשר לברר דהיכי דא"א לברר מיד אלא לאחר זמן ל"ח בכלל אפשר לברר ע"כ הדבר פשוט לפענ"ד אם הגדולה עדיין אינה משודכת ואם נצטרך להמתין עם נישואי הצעירה יוכל הדבר להתמשך זמן רב ואפשר החתן לא ירצה להמתין ונהי די"ל דהוא יוכל לישא לו אחרת והיא תינשא אח"כ לאחר וכה"ג כתב הרשב"א נדרים דט"ו בנודר הנאה מתשמיש דחל הנדר ולא אמרי' דהנאת הגוף בהדי מצוה מותר משום דאפשר באחרת אפ"ה י"ל שאני התם דהוי נדר גמור ורק דרוצין לומר דבטל הנאת הגוף לגבי המצוה בכה"ג שפיר י"ל הואיל דאפשר באחרת א"כ אין המצוה גדולה כל כך לענין שיתבטל הנאה"ג בהדי מצוה אבל בנ"ד דאינו מנהג והחתן וכלה רוצים זא"ז ואם נצטרך להמתין עד אחר נישואי הגדולה אפשר שלא ירצה להמתין ואף אם ימתין יוכל להתבטל ממצות פו"ר זמן רב בכה"ג לפענ"ד א"צ להחמיר ויוכל לישא אותה בלי שום חשש כנלע"ד ומצאתי בשו"ת מהרש"מ ח"ג סי' קל"ו שדיבר מזה: באעה"ח ד' לך תרפ"ה קאשוי יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ק"ג. להרב הה"ג חו"ב וכו' כש"ת מו"ה יצחק מאיר צוקער ז"ל מוצ"ד דק"ק שינאווא יצ"ו. בדבר שאלתו בראובן הדר בבית שמעון בשכירות והמשכיר לא רצה לשלם דמי אשעקוראציע מהבית והשוכר הלך ושילם על שמו וכעת נשרף הבית ולקח השוכר המעות ותובע שמעון המעות. זה תורף השאלה: א) הנה ראיתי באחרונים שהרגישו בנ"ד מש"ס ב"מ דל"ה בהשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר דאמר ר' יוסי כיצד הלוה עושה סחורה בפרתו של חבירו ותחזור פרה לבעלים עיין שו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' ע"ז. באמת ז"א דהתם השוכר נתחייב בשמירת החפץ להחזירו לבעלים ולשי' הרמב"ם ז"ל נכסי שומר נשתעבדו משעת משיכה ותלוי בשני הלשונות בכתובות דל"ד בהא דהניח להם אחריות נכסים אי מתני ארישא ובאמת כתבו המפורשים די"ל דהשומר יש לו קנין בהחפץ ע"י שמירתו וא"כ מוטל עליו להחזירו ונהי דהתורה פטרה אותו מאונסין מ"מ עיקר הפטור בשעה שנאנס דאז הוי כחזרה והראי' דלשי' היש"ש בספק חשיב בכלל איא"פ ועיין בקצה"ח סימן ש"מ סק"ד מ"ש לתמוה עליו מדברי הריטב"א עיי"ש ועיין בנה"מ סי' קכ"ה סק"ג דשוכר נהי דפטור מאונסין כ"ז בנאנס החפץ אבל באונס הגוף של השוכר כגון שחלה אף דאין לך אונס גדול מזה אפ"ה חייב עיי"ש וא"כ י"ל דהתורה לא פטרה אותו בנאנס כ"א שא"צ לשלם מכיסו אבל כשלא יפסיד מכיסו והיינו בלקח מעות מן השואל שפיר חייב לשלם להבעלים דהא נשתעבד באמת להחזיר לו פרמי וכן להסוברים דנכסי שומר נשתעבדו משעת פשיעה והטעם דכ"ז שהחפץ הוא בעין עומדת ברשותא דמ"ק וליכא על השומר שום חיוב א"כ ממילא אם השוכר שאל החפץ לאחר נשתעבד השואל להחזירו למ"ק כיון דכ"ז שהחפץ הוא בעינא עומדת ברשות מ"ק וממילא חייבה רחמנא את השואל בשמירת החפץ עבור בעלים הראשונים ושפיר קאמר ר' יוסי היאך הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו אבל הכא הסעקוראציע אין לה שום חיוב לשמור הבית ורק שהשתעבדה א"ע לבעל המעות ששילם להם שאם ישרוף הבית שתשלם לו א"כ איזה זכות יש להמשכיר בזה: ב) אולם י"ל לפי"מ דאיתא בסי' קפ"ג בהוסיפו במדה דחולק השליח והמשלח ושיטת הרי"ף אפילו בפירש שהוסיף עבור השליח אפ"ה חולקין לפי שנצמח לו הנאה ממעות המשלח עיי"ש בש"ך סקי"ב א"כ בנ"ד דלולי זאת שהמשכיר היה לו בית לא הי' השוכר יכול להרויח אף במעות ששילם ורק ע"י ביתו של המשכיר בא לו הנאה ושוב י"ל דאחר נכיון דמי האסעקוראציע ששילם הוא מחויב לחלוק א"ע עם המשכיר הן אמת דיש לצדד דהתם זה שהוסיף הרי ידע שזה הוא רק שליח ושפיר ס"ל להרי"ף דגם בפירש שמוסיף עבור השליח מ"מ כיון דהנאה זו נצמח לו ע"י מעותיו של המשלח צריך לחלוק אבל הכא דהאספקוראני אין להם שום עסק עם המשכיר רק עם זה ששילם להם והם אינם יודעים כלל אם זהו שוכר או בעל הבית א"כ בוודאי די"ל דשייך להשוכר אך באמת י"ל להיפוך דהם סוברים באמת שזהו הוא הבעה"ב דלא שכיח שזר יבטיח בית שאינו שלו וא"כ אדרבה יש לדמות הדבר ללא פירש כלל שמוסיף עבור השליח דלכ"ע חולקין – ומצאתי בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ב סימן קכ"ח וסי' קכ"ט שהעלה גם כן כעין דברינו: ג) ובאמת בנידון זה יש להעיר ג"כ בספק בשותפים בבית ואחד שילם כל דמי האסעקוראציע והשני לא שילם ונשרף הבית אי השותף שלא שילם יוכל לתבוע חלק מדמי אסעקו- ראציע שלקח השותף ששילם – ולכאורה י"ל דכיון דזה ששילם הי' יכול לכוף לחבירו ליתן לו חלקו הואיל דהמנהג שרוב בעלי בתים משלמים אסעקו- ראציע וא"כ בוודאי נשתתפו אדעתא דמנהגא ושוב יכול לכופו לזה דהיכי דא"א להבטיח חלקו בלתי שיבטיח גם חלק של חבירו יכול לכופו לסייע לו וכמפורש כה"ג ברמ"א סי' קע"ח סעיף ג' ובנה"מ סק"ג שם וכן מפורש בסימן קע"ו סעיף מ"א בשותפים שהסכימו להלות לנכרי ואחד מהם הלוה והשני לא היה לו מעות אז ואח"כ תובע מהשני שיחזיר לו חלקו דכ"ז שלא אמר איני נותן לא נעקר מהשותפות וכ' בנה"מ ס"ק נ"ה דבאמת מדינא יוכל לכופו שיחזיר לו חלקו ורק באמר איני נותן וחבירו נתרצה לזה אז נעקר מהשותפות דחשיב כשינה בפסידא דלא הדר עיי"ש א"כ לפ"ז אי נימא דשותף יוכל לכוף לשותפו שיתן לו חלק בהתשלומין של הסעקוראציע וממילא כ"ז שלא אמר לו השני איני נותן חשיב כהלוה לו דמי האסעקוראציע וכהאי דסי' קפ"ג סעיף ד' ובסמ"ע סק"ט שם שוב שייך