שו"ת מהר"ש ו יג

לגבות חובו דעכ"פ בגמר השליחות יהי' מעשה שיוציא מרשות לרשות אבל לענין לחייבו שבועה דל"ח טפי ממילי ל"מ שליחות ונהי דכ' הש"ך ס"ק י"ב דמצד התקנה גם לענין שבועה יוכל להרשות אך נודע שי' רש"י שבועות דל"ג דבמידי דלא מטא לידיה מעולם ל"מ הרשאה ונהי דכ' בש"ך שם ס"ק י"ד דלדידן דס"ל דמהני הרשאה אף באינו מקנה לו המעות אג"ק שוב מצד התקנה מועיל הרשאה לכל דבר אפ"ה י"ל במידי דלא מטא לידיה מעולם וגם אין לו עליו אלא שבועה בכה"ג בוודאי ל"מ הרשאה משום דבכל א' מוכרחים לומר מטעם תקנה ודמי להא דמצינו בש"ס תקנתא לתקנתא לא עבדינן ובספרי ח"א סי' י"ט כתבתי דבמידי דבלי הרשאה לא יוכל לתבוע כלל י"ל דל"מ הרשאה דהוי בכלל כ"מ דלמ"ע ל"מ משוי שליח והעליתי די"ל דזה תלוי בפלוגתת רש"י ותוספות יבמות דף צ"ט עיי"ש: ג) אולם באמת י"ל כיון דמהני הרשאה אף במלוה דכפריה אף דלא יוכל להקנות דחשיב דשלב"ל ול"מ מינוי שליחות בדשלב"ל ול"מ בזה סברת בידו וכמ"ש בתוס' נזיר די"ב ואפ"ה מהני הרשאה מכח התקנה ה"ה דמועיל התקנה אף במידי דבלי הרשאה לא יוכל לגבות וכה"ג חזינן לשי' כמ"פ דסטימתא מהני בדשלב"ל אף דלא משכחת בו שום קנין עפ"י תורה והי' מן הראוי לומר דלא יועיל סטימתא רק במידי שמועיל בו גם קנין עפ"י תורה, דלא עדיף קנין עפ"י מנהג מקניני תורה, וכמ"ש כה"ג ברשב"א גיטין דף י"ג דפריך הש"ס אלא מעתה הקנה לנולדים דהוי לדשלב"ל וכ' הרשב"א דבאמת גם בס"ד ידע הש"ס דל"ח כאלו אמר הלוה משתעבדנא דא"כ תיקשי אמאי מועיל במכר שט"ח הא לשי' הראב"ד באמר הלוה למלוה משתעבדנא ל"מ מחילה רק דבאמת דבר זה הוי רק תק"ח וס"ד דהש"ס דבדבר שמשכחת קנין היינו באם הלוה הי' רוצה להשתעבד אז יוכלו חז"ל לתקן שיהי' כאלו אמר לו הכי אבל במקנה במעמ"ש לנולדים אחר הלוואה דלא משכחת שישתעבד לו הלוה שוב לא תיקנו חז"ל שיועיל במידי דלא משכחת קנין מה"ת עיי"ש: ד) וכה"ג מצינו בחגיגה דכ"ג דפריך מהא דתנן שפופרת שחתכה לחטאת ר"א אומר יטביל תיכף שיהי' היכר לצדוקין וא"נ דמחשש צנורא דע"ה א"צ הע"ש גם לטהרות א"כ במאי יהי' היכר לצדוקין ומשני עשאו כנגע בט"מ בז' אחר הזאה קודם טבילה ב' ואז בעי הע"ש לקדשים ושוב יש היכר דטב"י כשר בפרה ופריך והתנן דלא חידשו דבר בפרה ומשני דלא חידשו לענין דבר שאינו מיוחד לישיבה שיהי' טמא טומאת משכב הזב עליו אבל עשאו כנגע בטמא מת ופירש"י דלענין טומאת משכב דלא משכחת אף אם ישכב עליו הזב א"כ לא חידשו חז"ל שיהי' כאלו יש לו עליו טומאת מדרס אבל לענין טומאת מת דמשכחת טומאה באם יגע בו במת שוב עשו חז"ל לחומרא דחטאת שיהי' כאלו נגע במת עיי"ש וה"ה דהי' מקום לומר דלא יועיל סטימתא בדשלב"ל ואפ"ה חזינן דמועיל וע"כ דקנין שהוא מצד מנהג עדיף וה"ה די"ל דדבר המועיל מצד התקנה לטובת העולם מועיל הרשאה אף במידי דלא הי' יכול לגבות בלי הרשאה וז"ב. יצא דא"נ דמועיל חזרתה שלא ליתן להחבורה הי' מקום לעיין אי מועיל הרשאה לחייבו שבועה אבל א"נ דל"מ חזרתה ממה שציתה ליתן לחברה ת"ת שוב חשיב ממון שיל"ת ושוב לשי' השיך סימן פ"ז דכופר בצדקה חייב שבועה בוודאי דחייב שבועה בנ"ד ובפרט שכבר צותה לפני ב' עדים א"כ חשיב דבר ברור ולא יועיל כלל שבועתו: ה) והנה במה שהוציא לצרכי קבורה הביא כת"ה מש"ס ב"ב דקנ"ה דאף במקום הפסד אסור לנוולו – הנה באמת שם משמע דהלוקח אין לו לחוש לניוול המת ואין לו להפסיד מעות עי"ז ורק היורשים מוזהרים על ניוולו ולחד תירוצא בתוספות שם גם ביורשים הוי רק הטעם לפי שא"צ להפסיד מכיסם ורק שלא לקבל ירושה מוזהרים על הניוול ולתירוץ ב' קרובים מוזהרים אף היכי שיצטרכו להפסיד מכיסם ובחו"מ סי' ק"ז מבואר דקרובים אין להם לגבות חובם מנכסי המת אם לא יהי' על צרכי קבורה וכתב בש"ך דאם יש שם חבורה של קוברי מתים אז גם קרוב גובה חובו ועיין באה"ע סי' קי"ח בזה. והנה לתירוץ א' דגם קרובים א"צ להפסיד מכיסם ורק שלא לקבל ירושה אז מוזהרים למחול ירושתם כדי שלא לנוולו והסברא דמניעת הריוח ל"ח הפסד וכסברת הרמב"ן דהמונע לחבירו מלקבל מתנה דל"ח רק גרמא וכה"ג מבואר ביו"ד סי' רל"ב דל"ח אנוס בשבועה אלא היכי שמפחידו שיפסיד איזה דבר משלו אבל היכי דמפחידו רק שלא יעשה לו טובה באם לא ישבע לו ל"ח אנוס וכה"ג כתב בתוספות ע"ז די"ג דהמהנה לחבירו בהברחת המכס דל"ח הנאה וכן מצינו דהמודר הנאה מחבירו פורע לו חובו. ו) עכ"פ חזינן דאפילו קרוב א"צ לוותר חובו כ"א היכי דליכא חבורה דקוברי מתים אבל זר א"צ להפסיד חובו אף במקום ניוול המת ועיי"ש בש"ע דגם אשה אם כבר גבתה כתובתה אין לה ליתן לצורכי קבורה ולחד תירוץ בש"ך שם אשה גרועה מקרוב דאף בליכא חבורה ג"כ א"צ לחוש לניוול המת ומכ"ש הקדש בוודאי א"צ להפסיד בשביל צרכי קבורה ומכ"ש ביש להם מעות אחר בוודאי דאסור ליקח על צרכי קבורה ממעות הקדש ונהי דמפורש שם בש"ע דאם לקחו לצרכי קבורה ממעות השייך לכתובתה דא"צ לשלם משום דהוי רק כמזיק שיעבודא שאני התם משום דבע"ח מכאן ולהבא גובה ובאמת בחו"מ סי' ק"ד יש ב' דיעות במכרו קרקע אם מחויבים לשלם, וכתב בסמ"ע דבמטלטלין הואיל דמדינא מטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי כ"ע מודים דפטורים והש"ך מסיק דמחויבים מכ"ש הכא דהקדישה בפירוש ליתן מהתכשיטין פשיטא דגם במכרו התכשיטין מחויבים לשלם להקדש וז"ב: ז) נחזור לדון אי הי' חל ההקדש בכלל- וכת"ה הביא דברי הח"מ דריוח ממעות גרע מפירות דקל ולשי' האלשיך אף מעות לפירות ל"מ משום דהריוח מעלמא אתי וגם תפיסה ל"מ בזה הנה כבר הובא בקצה"ח סי' ר"ט דברי הרמב"ן והרשב"א אהא דאבעיא בש"ס גיטין דמ"ג בעבד לקנס די"ל סברא זו דקנס מעלמא אתי ובספרי ח"א סי' כ"ט כתבתי דבמעות לפירות עכ"פ איכא ס"ס לזכות ההקדש שמא מעות לפירות מהני כמו דקל לפירותיו והבעיא בעבד לקנס י"ל כמ"ש התוס' שם משום דל"ח עבידי דאתי ושמא כדעת הרמב"ם דבמקדיש בפירוש פירות האילן חל