שו"ת מהר"ש ו יב

בס' אף כשלא נודע מי הוא ההיתר כיון דעכ"פ בכלל ידעינן שיש ס' להתיר וז"ב: יד) יצא דלא מבעיא העופות שנתערבו בעופות שלא הי' בחדר הלז בוודאי דבטלו מה"ת דהא דד"ח לא בטל הוי רק מדרבנן ונהי דמתוס' ב"מ ד"ז מוכח דהוי מה"ת אבל מפורש בתוספות מעילה ד"כ להיפוך וכיון דעל עופות הללו גופא יש ס' אי נדרסו א"כ י"ל דחשיב סד"ר ונהי דקודם הביטול הי' ס' ד"ת מ"מ קיי"ל בלא נודע עד לאחר שנעשה דרבנן מותר בהפ"מ ועל העופות שישנן בחצר הרי לסברת מהר"מ עכ"פ רובן לא נדרסו וא"כ י"ל דהמיעוט בטלו ברוב ונהי שכתבתי דכיון דלא נודע מי ההיתר ל"ש ביטול מ"מ מצינו בירושלמי במתקן רובו של כרי דהשאר בטל ונשמע דגם אם ההיתר אינו מבורר אפ"ה שייך ביטול: טו) ועוד י"ל לפימ"ש בר"ן סוכה ד"ט דנהי דאגמריה רחמנא למשה דבסכך כשר סגי בפלגא כל זמן כשעומד בפ"ע אבל במעורב דנתמעט חשיבות ההיתר ונהי דנתמעט ג"כ חשיבות האיסור מ"מ כיון דנתמעט חשיבות ההיתר תו לא סגי בפלגא ובעי דוקא רוב עיי"ש ולפ"ז י"ל דהא דבלא נודע מי הוא המבטל ל"מ ביטול דבעי שיהי' המבטל היתר מבורר עיקר הסברא דבלא נודע מי הוא המבטל נתבטל חשיבות המבטל א"כ כ"ז היכי דעכ"פ האיסור הוא איסור ברור, אף דלא נודע מי הוא האיסור אפ"ה אין בכח ההיתר לבטלו כיון דנתמעט חשיבות ההיתר אבל היכי דיש ס' אי בכלל יש בתערובות הלז נדנוד איסור בכה"ג אכתי י"ל דמועיל ביטול אף שאינו ידוע מי הוא ההיתר הואיל דלא נודע לנו כלל אם יש כאן איסור ורוב היתר הרי בוודאי יש וכעין הא דמצינו בפוסקים דס' איסור מותר לבטל אפי' לכתחילה א"כ בנ"ד דיש ס"ס שאין כאן איסור כלל דשמא לא עאל ושמא ברחו וא"כ ס' א' הא הוי שלא כנגד חזקה ושוב הי' מקום לומר דמתחילין בצד הס' דלא הוי נגד חזקה ומותר מה"ת וס' השני מדרבנן לקולא ורק דרציתי לומר לעיל דעכ"פ לשי' הש"ך דסד"ר נגד חזקה לחומרא א"כ הכא הא ס' השני חשיב נגד חזקה לענין זה י"ל כיון דהוכחתי דבנ"ד מהני ביטול מה"ת אף דלא נודע מי הוא המבטל ורק דמדרבנן לא בטל א"כ ס"ס בדרבנן בוודאי דמהני אפילו נגד חזקה וכמ"ש הנוב"י ומכ"ש הכא דחתול אין לו דריסה בעופות וטחור י"ל דאין לו דריסה בעופות גדולות וגם יש עוד ס' שמא לא דרס וג' ספיקות מהני אפי' נגד ח"א לשי' הט"ז ובפרט דכבר הבאתי לעיל דלדידן דגם בנולד ריעותא מחיים מהני חזקה"ת. וממילא כל החשש ס"ד הוי רק מדרבנן וכמ"ש בפמ"ג סי' נ"ז דלשי' הט"ז בסי' כ"ט רק מדרבנן חוששין לס"ד והכא כבר הוכחתי דמה"ת בטל או כשיטת הירושלמי או כסברתי דהיכי דיש ס' אי יש בכלל איסור בזה התערובות מועיל ביטול אף בנתמעט חשיבות המבטל ע"כ מכל הני טעמי י"ל דאותן העופות שהם שלמים בלי פצע ורושם מותרין בלי שום חשש ופקפוק כנלע"ד לדינא בס"ד: באעה"ח ב' וישלח תר"נ ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סימן ב'. להרב הה"ג וכו' מ' יהושע העללער ז"ל אבד"ק באריש ומוצד"ק ס טריא יצ"ו. בדבר שאלתו באשה אחת שצותה בחליה ליתן מהתכשיטין שלה ג' מאות כתרים לק"ק לחברה ת"ת וביקשה מהיורשים לבל לשנות ממה שהקדישה והסכימו היורשים ומסרה התכשיטין לבנה וכעת תובעים היורשים את בנה שיתן המעות ליד גבאי ואף שאומרים שחזרה מדבריה שלא ליתן דוקא לחברה ת"ת רק רשות אף לשנות לחבורה אחרת כגון לבק"ח וכדומה ובן אחד אומר שאמו נתנה לו התכשיטין במתנה ולא אמרה שמקדשת סכום הנ"ל גם אומר שהוציא סכום רב על צרכי קבורה והיורשים פקדו עליו ליקח זאת מהתכשיטין והיורשי' מכחישים שלא הגידו לו כלל שיקח מהתכשיטין על צרכי קבורה ואדרבה אחד מהיורשים הוציא ג"כ מכיסו לצורך קבורה על סמך שיקח משאר הנכסים הנשאר מאמם זה תורף הטו"ת: א) והנה בזה שאומר הבן שאמו נתנה לו התכשיטין במתנה ולא צותה כלל ליתן להקדש וכ' כת"ה דדבר פשוט הוא דהבן חייב לישבע על דבריו – הנה לענ"ד דבר זה צ"ע טובא די"ל דזה תלוי בפלוגתא דא"נ דבצדקה אמרי' אמל"ג א"כ חשיב זכות ממון גמור שפיר יש בזה שבועה אבל לשי' הסוברים דרק חיוב נדר יש עליו א"כ ל"ח כפירת ממון וכהא דאין נותנים שבועה על שבועה וכמ"ש הכנה"ג דבכפירת מש"פ אין עליו חיוב שבועה ועיין שו"ת חיים שאל סימן ח' באריכות בזה ועיין בש"ך סי' פ"ז סקנ"א בעני שתובע לעשיר שהבטיח לו מתנה והעשיר כופר דחייב שבועה ועכצ"ל דקאי לשי' הסוברים דגם בצדקה אמרי' אמל"ג ועיי"ש בקצה"ח שכתב בשם האו"ח דא"נ דבצדקה ליכא רק חיוב נדר שפיר א"צ לישבע ועיין בתוי"ט פ"ד דשבועות שכתב דאם עני תובע למי שיעיד לו שהבטיח לו אחד מתנה דליכא חיוב ק"ש בכפירתו כיון דליכא רק חיוב נדר ל"ח כפי"מ הן אמת דהקצה"ח ונה"מ הוכיחו דחייב שבועה משום דכופין על הצדקה מ"מ לא הי' לו לכת"ה לכתוב לדבר פשוט – ובפרט די"ל דלפי דברי היורשים שאמרה אמם שרשות בידו לשנות וליתן לאיזה חבורה שירצה א"כ חשיב בכלל ממון שאלית דלכל חבורה יוכל לדחות שיתן לחבורה אחרת ונהי דכל החבורות יוכלו ליתן הרשאה לחבורה אחת לתבוע ממנו מ"מ מפורש בחו"מ סימן קכ"ג דבאין לו רק חיוב שבועה על חבירו לא יוכל ליתן הרשאה וי"ל הסברא דנודע שיטת מהרי"ט דאין להקדיש עי"ש דחשיב מילי ותמהו המפורשים דהא שליח ראשון מהני גם במילי וכתבו המפורשים דדוקא בעושה שליח על כתיבת גט דעכ"פ בשעת גמר השליחות יהי' מעשה שפיר מועיל השליחות אבל היכי דגם בגמר הדבר לא יהי' רק מילי ל"מ השליחות והחולקים על מהרי"ט ס"ל דהקדיש חשיב מעשה בזה שנעשה מחולין קודש וכהא דש"ס תמורה ד"ג: ב) והנה כל ענין הרשאה מבואר בש"ס דשליח שויה וא"כ י"ל כ"ז היכי דמרשה לו