שו"ת מהר"ש ו קכח

במחילה שוב לא מועיל להוציא מידי חיוב ברור: ד) ונהי דמצינו בפוסקים דהיכי דהוי בכלל דברים שבלב כל אדם גם מחילה בלב מהני ועיין בנה"מ סימן י"ב שכ' דהיכי דע"י המחילה יתגלה שלא התחיל החיוב מעולם גם מחילה בלב מהני עיי"ש אפ"ה י"ל דוקא גבי אונאה אמרינן דאם שהה יותר מכפי השיעור אמרי' דמחל ולא התחיל החיוב מעולם אבל בנ"ד דהי' חייב לו בוודאי ורק דנולד לנו ספק שמא מחל אח"כ ועכ"פ א"א לחושבו בכלל דברים שבלב כל אדם דשמא הי' סומך עצמו שהלוה יציית דינא א"כ הדבר ברור דלא פקע החיוב דדוקא בשטר ישן כ' הנה"מ בסי' ס"א דאחר ג' שנים איתרע כח השטר אבל אם הלוה מודה שחייב ורק דרוצין להפקיע החוב מחמת דלא תבעו בתוך ג' שנים בזה פשיטא דא"א להפקיע חוב ברור – ואודות החוק לשלם רק חלק עשירית כבר הארכתי בזה דקשה להוציא ממון נגד דד"מ בזה וכן ראיתי בשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קמ"ז: באעה"ח ב' קרח תרפ"ז קאשוי יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ק' לכבוד הרב הגה"צ המפורסם בנש"ק וכו' כקש"ת מוה"ר צבי חנוך לעווין ז"ל אבד"ק בענדין יצ"ו. בדבר שאלתו באשה שנתאלמנה בעודה מעוברת ואחר כן ילדה והניקה את הילד ב' חדשים והילד לא רצה להניק והיתה מוכרחת לזונו במאכלים וכבר עבר כ"ב חודש ונשתדכה וצועקת שמוכרחת להנשא דאל"כ יהי' נפרד הקשר ותפסיד ג"כ הדירה שלה. זה תורף השאלה: א) והנה ידוע שיטת רש"י דעיקר האיסור בגמלתו במתכוין אבל בגמלתו שלא במתכוין שרי וכן העלה בשו"ת הגרח"כ סימן י"ג דלשי' רש"י עיקר האיסור בגמלתו בכוונה כדי שתינשא אבל בגמלתו לסיבה אחרת שרי ולא מחמירין משום לא פלוג עיי"ש וא"כ בנ"ד בוודאי דהוי כגמלתו שלא לכוונת נישואין דכיון דגמלתו מיד אחר ב' חדשים ללידתה בשעה שלא עלה עוד על דעתה לדבר מנישואין – והנה לכאורה כבר העירותי במק"א דכ"ז לסוגיא דכתובות דנקט מינקת שמת בעלה ומוכח דגרושה שרי ועכ"ח דסוגיא זו לית להו דגזרינן זה אטו זה ושוב שפיר יש לומר דבגמלתו לסיבה אחרת ולא לכוונת נישואין אין לאסור משום לא פלוג אבל לסוגיא דיבמות דנקט סתם מניקת אסורה להנשא ועכצ"ל הטעם משום לא פלוג ושוב י"ל דגם גמלתו שלא לכוונת נישואין אסור עכ"ז בנ"ד דכבר עבר טפי מי"ח חודש מלידת התינוק ונודע דהפנ"י מקיל לאחר ט"ו חודש בצירוף טעמים אחרים ונהי דמנובי"ק סימן כ"ד מוכח להחמיר גם באחר י"ח חודש ועיין שו"ת אדב"ע סי' ב' שצידד הרבה בקולת הפנ"י הלז אפ"ה הואיל דיש כאן יותר מי"ח חודש ולכמה מ"ד אין זמן הנקה רק עד י"ח חודש וכן יש קולא מכח דברי רש"י ז"ל דבגמלתו שלא לכוונת נישואין שרי וגם נוגע הדבר לפרנסתה וגם בילד זה גופא ליכא חשש סכנה דכבר נגמל ערך כ' חדשים ורק דרוצין לחוש לאיסור משום לא פלוג וא"כ נודע מ"ש המג"א בסי' תמ"ז סק"ה דדבר האסור רק משום לא פלוג לא חמיר כגוף הגזירה א"כ הכא דגמלתו שלא לכוונת נישואין לשי' רש"י שרי ורק שכתבתי דלסוגיא דיבמות אכתי היה מקום לאסור משום לא פלוג וכיון דדבר האסור רק משום לא פלוג לא חמיר כל כך בכה"ג שפיר י"ל דעכ"פ יש להקל לאחר י"ח חודש דאיכא למ"ד דא"צ להניק טפי וא"כ כיון דיש מ"ד המתיר לגמרי אז אף להמחמיר מ"מ כ"ז בגמלתו לכוונת נישואין אבל שלא לכוונת נישואין דלעולם אין שייך לאסור כ"א משום לא פלוג והיכי דיש מ"ד המתיר לגמרי אז גם להאוסר אין לגזור בדבר אחר בשביל זה כמ"ש מהרש"ל ביבמות הנודע ובספרי ח"א סי' מ"ה פ"ה ובח"ג סימן ס"ו וקכ"ב הארכתי ומחמת תשות כחי אקצר – ובכן נלע"ד דיש מקום להתיר ורק באופן שיסכים עמדי כה"ג בצירוף ביד"צ דעירו אחרי שענין כזה הוא סכנה להמורה. באעה"ח ועש"ק וישב תרצ"ד קאשוי יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ק"א. להרב הה"ג כש"ת מו"ה אברהם מאשיל נ"י רב בלאנדאן הבירה. בדבר שאלתו בשני ישראלים כשרים עשו שותפות עם חייט יהודי במסחר עשיית בגדים והבטיחו לו ריוח גדול בעד טרחתו מחלק השותפות ויען שהוא מחלל ש"ק התנו בפירוש שבשביל זה נותנין לו חלק גדול מהריוח באופן שלא יחלל שבת והבטיח להם ואח"כ נודע להם שפעם א' חילל ש"ק בפרהסיא ומיחו בו והוסיפו על חלקו בהריוח וגם באופן שלא יחלל ש"ק והבטיח להם ושוב נודע להם שחילל יו"ט וכעת מקבל עליו בחיוב גמור שלא יחלל עוד ש"ק ויו"ט והשותפים לבם נוקפם שמא יחלל עוד ש"ק וא"א להם לבטל השותפות כי נוגע לכל מצב פרנסתם. זה תורף השאלה: א) והנה ידוע דלשי' היראים אף אם נכרי עושה מלאכה בחפץ של ישראל לצורך הישראל יש בו איסור תורה, ואין זה מטעם שליחות רק דגזה"כ שלא יתעבד מלאכה בשבת בחפץ של ישראל וכמ"ש בפמ"ג או"ח סימן רמ"ג וסימן רמ"ו ואף לדידן עכ"פ יש איסור מ"ע ונהי דראיתי בשו"ת מהרש"מ דבשביל חשש מ"ע א"צ להפסיד כל פרנסתם ועיין תוס' פ"ז ד"ב דבמקום הפסד חובו א"צ לחוש דילמא אזיל ומודה אך כ"ז אם נעשה המלאכה על ידי עכו"ם דס"ל דלא כשי' המכילתא ובקבלנות ליכא רק חשש מ"ע שפיר י"ל דבמקום הפסד רב אין לחוש לאסור משום מ"ע אבל ע"י ישראל יש חשש מכח שליחות וכמ"ש הפמ"ג בפתיחה להלכות יו"ט דבשליח מומר הישראל המשלח עובר מטעם שליחות דבמוחזק לעבור לכ"ע אמרי' ישלד"ע הואיל דכבר כתב הפמ"ג בפ"כ דפלוגתת רבינא ור' סמא בביה ד"י הוי אי באיסור שאינו מוזהר עליו אי שייך בי' משום לפ"ע עפ"י סברת האמונת שמואל הנודע