שו"ת מהר"ש ו קכז

במטלטלין בטל אם יש אומדנא מצד הלוקח לבטל המקח וי"ל הכוונה דדוקא לגבי המוכר יש לחלק בין קרקע למטלטלין הואיל דבקרקע הוי בירור דאם לא היה רוצה למיסק לא"י לא הי' מוכר קרקעותיו אבל במטלטלין יוכל להיות שגם בלא"ה הי' מוכר וא"כ חשיב כמו ס' בתנאי ולא מבטל קנין וודאי וכמ"ש הרשב"א מובא במלמ"ל פי"ז מטוען אבל בלוקח היכי דאיכא ג"ד שרצה להוליך הסחורה למקום פלוני והוזל בטל הקנין ועיין שו"ת שער אפרים מובא בעט"צ ובקצה"ח סימן ר"ז מ"ש כזה אולם י"ל לפמ"ש בסמ"ע שם בשם הרמ"ה דגם לשי' הר"ח כ"ז בלא נתן עוד מעות א"כ הכא דכבר נתן דמי ערבון שוב יוכל המוכר לומר קים לי דגם בלוקח ל"מ אומדנא במטלטלין: ב) ולכאורה אם בנ"ד לא הי' רק קנין כסף לחוד דלא קנה כ"א למש"פ א"כ בספק אי הקנין קיים הרי חשיב כספק אי יש מש"פ דבכה"ג אין מוסרין לו מש"פ כמ"ש בבאה"ג בסימן ר"ד ובזה גם תפיסת המוכר ל"מ וכנודע מ"ש הקצה"ח ונה"מ בסי' ס"ז דבס' מחויב שבועה דרבנן ל"מ תפיסה הואיל דבשבועה דרבנן אין יורדין לנכסיו ורק דמנדין אותו ובספק פטור לגמרי ול"מ תפיסה עיי"ש וה"ה דבספק חיוב מש"פ ל"מ תפיסה אולם בנ"ד נראה שהי' ג"כ האנדשלאג דחשיב כסטומתא וחשיב קנין גמור ושוב יוכל המוכר המוחזק בהערבון לומר קי"ל דל"מ אומדנא במטלטלין אולם י"ל הואיל דלשי' רוה"פ סטומתא ל"ח קנין רק מדרבנן א"כ הכא אם המוכר רוצה לתפוס המעות מכח קים לי לכאורה הרי הוי ספק גזל בידו דשמא הלכה דגם במטלטלין מועיל אומדנא ואין לתרץ כמ"ש מהר"י באסין משום דגם לגבי השני יהיה ספק גזל ז"א דהכא לגבי המוכר הוי ספק גזל מה"ת אבל לגבי הלוקח ל"ח רק ס' גזל דרבנן כיון דסטומתא אינו רק קנין מדרבנן ושוב פשיטא דבכה"ג גם תפיסת המוכר ל"מ וכמ"ש כה"ג בשעהמ"ש חו"מ סימן ס"ז ואף דשי' הרדב"ז והח"ס דקנין סטומתא ד"ת מ"מ בלא"ה מפורש כיש"ש ב"ק דצ"א דסטומתא מתבטל פ"י אומדנא כל דהו כיון דאינו רק מצד מנהג מתבטל על ידי סברא קלה וכה"ג כ' בשו"ת עט"ח דנהי דמפורש ברמ"א סימן קפ"ח דאחר גמר קנין ל"מ אם מחלו זה לזה מ"מ בקנין שהוא רק מצד מנהג מועיל גם מחילה בפה עיי"ש לכן נראה לענ"ד דיותר יש לצדד לזכות הלוקח עכ"ז דעתי נוטה לפשר אבל הפשר יהי' נוטה יותר לזכות הלוקח כנלע"ד בס"ד לדינא: באעה"ח א' נח תרפ"ה לפ"ק קאשוי יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן צ"ט. להרב הה"ג חו"ב חו"פ בנש"ק וכו' כש"ת מו"ה חיים ליברמאן שליט"א אבד"ק דאברא יצ"ו. בדבר שאלתו במדינת פולין יש חוק המדינה שמי שאינו תובע חוב ג' שנים מזמן הלואה פקע החוב אי יש בזה ממש עפ"י ד"ת: א) הנה כת"ה הביא פלוגתת הרמ"א בסוס"י ע"ד בנפסל המטבע אי שייך לומר בזה דדמ"ד והביא בשם רב אחד שכ' דכמו דהדין בוופקסיל דאינו יכול לומר פרעתי הואיל דבדא"ה לא מצי לטעון פרעתי א"כ אי הי' פורע לא הי' לו להניחו ביד המלוה אחר הפרעון לפי שהי' ירא שמא יבא הוועקסיל ליד העכו"ם ה"ה הכא הי' צריך לתבוע בתוך הג' שנים דשמה הלוה לא ירצה לציית דינא ולשלם לאחר ג' שנים א"כ מזה יש הוכחה דמחל ואומדנא שמחל מהני כמו דהדין באונאה דבלא תבעו בכדי שיראה לתגר דאמרי' דמחל וה"ה הכא. זה תורף דברי הרב הנ"ל: ב) אך באמת לענ"ד ז"א דנודע שי' הט"ז חו"מ סימן פ"ה דס' פרע לו מטבע מזויפת חשיב בכלל אינו יודע אם נתחייבתי וראי' מדברי המרדכי במכר לו טבעת זהב ונמצא בדיל והמוכר אומר אינו יודע אם נתתי לך טבעת זה דחשיב כמו ס' בחיוב והפמ"א דחהו דשם אם נתן לו טבעת טוב לא היה חל עליו חיוב מעולם להחזיר המעות א"כ בנולד ס' במקח הוי ספק בחיוב אבל הכא דאף אם שילם לו מטבע טוב עכ"פ הי' חל עליו חיוב בשום פעם א"כ כל ס' שיסתפק בפרעון עליו הראי' ומוקמינן לי' בחזקת חיוב הראשון וע' בהג"ה אמ"ב שם ולפ"ז י"ל לפמ"ש במק"א ליישב קושית הקצה"ח בסי' פ"ז בהא דאיתא שם דהתובע מחבירו ואומר שפרע ונשבע ואח"כ הוציא המלוה שטר דחייב לפרוע לו ואפ"ה לא נעשה חשוד דאפשר האמת הוא שפרעו ותמה הקצה"ח דכיון דאמרינן דחייב לפרוע ועכ"ח דחזקה דשטרך בידי מאי בעי חשיב כבירור דלא פרעו דאל"כ לא היה מועיל להוציא ממון כמו דלא מועיל רוב בממון ושוב יועיל חזקה זו אף להוציא מחזקת כשרות: ג) והעליתי דאכתי י"ל דחזקה זו ל"ח כבירור ורק דחשיב בגדר רגל"ד שלא פרע ומועיל עכ"פ למשוי לטענות הלוה לטענות שמא כדאיתא בש"ס כתובות דט"ז דע"י הרוב נשים בתולות נישאת משוי לטענות הבעל דאלמנה נשאתיך לטענות שמא וה"ה הכא כיון דרוב פעמים אינו מניח שטרו ביד המלוה לאחר הפרעון שוב חשיב טענות הלוה לספק בפרעון ושוב מועיל החזקת חיוב אבל לענין לעשותו חשוד שוב אמרי' הואיל דאפשר עכ"פ על צד המיעוט דנשבע באמת א"כ ממילא אפשר דלא איתרע כלל חזק"כ שלו ושוב ל"מ החזקה דשטרך בידי מאי בעי להוציאו מחזקת כשרות עיי"ש וא"כ י"ל בשלמא בוועקסיל בטוען פרעתי עכ"פ הי' עליו חזקת חיוב מקודם א"כ נהי דבכת"י קיי"ל בסימן ס"ט דיוכל לומר פרעתי לפי שאינו חושש להניח הכת"י ביד המלוה אפ"ה בוועקסיל הואיל דיוכל לגבות בו בדא"ה א"כ יש הוכחה דאי היה פרעו הי' חושש להניחו ביד המלוה ונהי דאכתי ל"ח כבירור שלא פרעו אבל עכ"פ חשיב כספק השכיח דלא פרע ושוב יש לאוקמיה בחזקת חיוב הראשון אבל הכא דיש לו חוב אצל חבירו ונודע מ"ש בשו"ת הרשב"א ובשו"ת מהרי"ט דספק מחילה אינו מוציא מידי חיוב ברור א"כ אדרבה י"ל דהא דלא תבעו בתוך ג' שנים לפי שסמך עצמו דהלוה יציית דינא ושוב עכ"פ ל"ח בכלל וודאי מחילה והיכי דלא הוי טפי מספק