שו"ת מהר"ש ו קכו

יש לברך דשייך וצונו על מנהג שהוא מטעם גדר אבל הכא הוי מנהג דלא שכיח דעפ"י רוב בנות ישראל הכשירות בודקת עצמן מיד בשעת ווסת ורק לעתים רחוקות יזדמן ששכחה לבדוק מיד א"כ על דבר דלא שכיח ל"ש לומר מנהג ושוב אין להכניס א"ע בחשש ברכה לבטלה דלשי' הרמב"ם ז"ל ברכה שא"צ אסור מה"ת ואפי' לשי' התוס' ר"ה דל"ג דאינו אלא מדרבנן אפ"ה יותר נכון שלא לברך בקיצור לענ"ד בגוף הדבר אין להחמיר כלל ואפילו מי שרוצה להחמיר מ"מ אין לברך על הטבילה כזו – כנלע"ד בס"ד לדינא: באעה"ח ב' ברכה ב' תרס"ז ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן צ"ז. להרב הה"ג כש"ת מו"ה אלתר חיים ז"ל מוצ"ד דק"ק סוכא יצ"ו. בדבר שאלתו לענין לבנות בית ביו"ט בקבלנות: א) לענ"ד קשה להתיר דאף שהוא מפורסם שהוא בקבלנות מ"מ יש לחוש לחשדא דאורחין עיין שו"ת נוב"י סימן ל"ח דרק בשביעית ובחוה"מ ל"ח לחשדא דאורחין אבל בשבת ויו"ט דהוי חשש ד"ת חוששין לחשדא דאורחין ואף די"ל לפמ"ש בתוס' שבת דצ"ה דמגבן חייב משום בונה יהי' שרי מה"ת לבנות ביתו ביו"ט משום מתוך ונהי דכ' בתוס' דעכ"פ אסור מדרבנן ושוב י"ל דבדרבנן ל"ח לחשדא דאורחין אפ"ה י"ל כיון דיש שיטות דלא אמרי' מתוך כי אם בהוצאה והבערה ובדבר התלוי בפלוגתא כ' בתוס' בכמ"ק דל"ש לומר אדם יודע ושוב י"ל דאורחין יחשדו אותו שעבר אד"ת הואיל דיש שיטות דלא אמרינן מתוך בזה ולכאורה יש להעיר לפי"מ שהעיר הט"ז בסי' רמ"ג דאמאי ניחוש למ"ע בעשיית מלאכה על ידי נכרי בקבלנות והרי בדרבנן י"ל דל"ח למ"ע ונהי דלשי' המכילתא גם ע"י נכרי יש איסור ד"ת מ"מ לשי' רוה"פ אינו רק איסור דרבנן ורק שכתבו די"ל דשבות דאיסור שבת דהוי בסקילה חמיר כמפורש בסוכה דט"ז ולכך חששו בו למ"ע ולפ"ז ביו"ט דאינו רק בלאו שוב י"ל דבשבות דאיסור יו"ט אין לחוש למ"ע ובפרט די"ל בנ"ד דהי' ביו"ט של סוכות א"כ לפמ"ש הפמ"ג בפ"כ לאו"ח לחלק בין א' וז' של פסח דכתיב בהו כל מלאכה לא יעשה בהם דנכלל בזה גם מלאכת אונ"פ לבין שאר יו"ט דכתיב כל מלאכת עבודה א"כ לפ"ז גם לשי' המכילתא דיש איסור תורה ע"י נכרי מ"מ י"ל דוקא ביו"ט ש"פ דכתיב כל מלאכה לא יעשה י"ל דאסור גם על ידי נכרי בשכיר יום ושפיר גם בקבלנות יש לחוש למ"ע דהוי מ"ע בד"ת אבל ביו"ט של סוכות דכתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו א"כ ליכא איסור תורה ע"י עכו"ם אפילו בשכיר יום ושוב י"ל דבדרבנן ל"ח למ"ע – אך באמת אין דעתי נוחה להתיר ובפרט בדור פרוץ כזה כנלע"ד בס"ד לדינא: ב) ובדבר שאלתו בנשים שעושים לעצמן רפואה על ידי שפריצער להרחם אי רשאי לעשות כן בימי ספירת ז"נ – הנה כבר העלו האחרונים להקל חדא דמכח א"א לפתיה"ק בלי דם בוודאי דל"ח כ"ז שאינו ידוע בבירור שנגע במקור וכמ"ש בשו"ת אבני צדק סימן פ"ג ותו דהוי ס"ס שמא לא נגע כלל במקור ושמא כשיטות החולקים על הנ"ש וסוברים דבלא יצא דם כלל לא אמרינן א"א לפסוה"ק בלי דם ובפרט דהאמת יוכיח דהשפריצער אינו נוגע כלל בהמקור: ג) ולענין החשש דשמא היה דם בביה"ר ויצא ע"י הקילוח מים – באמת א"צ לחוש לזה דלשי' כמ"פ אחר בדיקת הפסק טהרה הוי בחזקת טהורה ומה"ט לשיטת כמ"פ דוקא בשעת בדיקת הפס"ט אין תולין במכה אבל אחר הפס"ט בימי ספירות ז"נ תולין במכה ועכ"ח הטעם משום דאז בח"ט עומדת ושוב ל"ח שמא יצא דם על ידי הקילוח ואף לשי' הנוב"י והס"ט דגם בימי ספירת ז"נ הוי בחזקת טמאה ומכ"ש בג"י הראשונים בוודאי דהוי בח"ט ומה"ט ל"מ מכה שאינו ידוע אי מ"ר אפ"ה י"ל לפמ"ש בט"ז סימן י"ח דבנאבד הסכין לאח"ש ואח"כ נמצא פגום דתולין בכ"מ דאפשר משום דחשיב יצא בהיתר עיי"ש א"כ בשלמא בנמצא דם בימי ספירת ז"נ כיון דעכ"פ צריכה בדיקה בכל יום א"כ עכ"פ ל"ח יצא בהיתר ושפיר י"ל דלא תלינן כ"א במכה הידוע שמ"ד אבל מכה שאינו ידוע אי מ"ד דל"מ רק בצירוף חזקת טהרה א"כ כיון דעכ"פ לכתחילה צריכה בדיקה בכל יום מהשבעה נקיים אכתי ל"ח יצא בהיתר אבל בלא נמצא דם ורק לחוש שמא יצא דם ע"י הקילוח בכה"ג חשיב בכלל אחזוקי ריעותא לא מחזיקין ע' ביו"ד סימן קפ"ח בפלוגתת הט"ז והש"ך עם הב"ח וביו"ד סימן נ"ב וביו"ד סי' פ"ג ע"כ הדבר פשוט דכיון דהבדיקות הם נקיים א"צ לחוש כלל וכה מצאתי בשו"ת מהרש"מ ח"ב סי' מ' שמיקל ג"כ בזה כנלע"ד בס"ד לדינא: באעה"ח עש"ק נצבים עת"ר ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סימן צ"ח. להרב הה"ג חו"ב כש"ת מו"ה אשר לעמיל שפיטצער שליט"א אבד"ק קירכדארף יצ"ו. בדבר שאלתו באיש אחד בע"ג שנחלה הסוס שלו ולא הי' לו במה לפרנס א"ע וסיפר מזה לחבירו ואמר לו חבירו שיש לו סוס למכור ונגמר בינם שיווי הסוס ונתן לו אנגאבע ב' מ"כ ומיד נתרפא הסוס שלו ואינו רוצה עוד ליקח הסוס שקנה מחבירו כי אין לו מקום להחזיק ב' סוסים והמוכר ג"כ יודע שלא קנהו רק בשביל שנחלה סוס שלו וחשב שלא יתרפא עוד. זה תורף השאלה: א) והנה כת"ה הביא דברי הרמ"א בסימן ר"ז דבמטלטלין בעי שיתנה תנאי ממש והביא משו"ת ח"ס סימן ק"ב שכ' דד"ז הוי ספיקא דדינא ואין מוציאין מיד המוחזק א"כ הכא המוכר מוחזק בדמי הדראהן ויוכל לומר קים לי כהרמ"א עכת"ד והנה לכאורה אמאי לא הביא הדין מחו"מ סימן ר"ל ובסמ"ע סקט"ו דדוקא במוכר יש חילוק בין קרקע למטלטלין אבל בלוקח לשי' הר"ח גם