שו"ת מהר"ש ו קכה

המדובר וביכעל חשיב כמסולק אע"ג דקרקע ל"ח כמסולק לענין שידוכין ונודע מ"ש בקצה"ח סי' ק"א שנסתפק בהתנה ליתן מעות אי יוכל לסלק בקרקע במקום פסידא ובשו"ת חס"ל ובשו"ת בי"צ החליטו דבתנאים ל"מ סילוק בקרקע אבל ביכעל בוודאי דחשיב מזומן דבידו לתבוע המעות מהקאסע בכל עת וא"כ אף שהותנו להחליף הביכעל מקאסת זו לאחרת זה חשיב רק כתנאי בפ"ע. ובזה פשיטא דליכא קפידא על הזמן ואף אם הוא גופא היה חתום על כתב הלז נמי הי' מקום לומר דבהעביר המועד מחמת אונס לא נתבטל הקשר מכ"ש בנ"ד דרק השליח חתם כתב הנ"ל בוודאי דאין הקשר מתבטל ובפרט דבשידוכין וליתר באדם חשוב י"ל דכופין על לפנים משורת הדין כנודע מדברי הבל"ע ועיין שו"ת השיב משה יו"ד סימן מ"ח מ"ש בזה ע"כ בקיצור לענ"ד אין לבטל הקשר: באעה"ח ב' קרח תרע"ב ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן צ"ו. להרב הה"ג הצדיק בנש"ק כקש"ת מו"ה שמואל הורוויץ ז"ל אב"ד דק"ק מביץ יצ"ו. בדבר שאלתו אי יש לחוש לחומרת הב"ח דבלא בדקה בשעת ווסת אף בבדקה אח"כ ומצאה טהורה דטמאה וגם אי הרוצה להחמיר בזה אי רשאי לברך ברכה בשעת טבילתה. זה תורף שאלתו: א) הנה באמת שיטת והכרעת כל האחרונים שלא לחוש לחומרת הב"ח דבאמת שיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דלמ"ד ווסת דרבנן בעבר שעת ווסתה טהורה אפילו בלי בדיקה ועיין בספרי ח"א סימן א' דגם בבדקה אח"כ ומצאה טמאה דטמאה משעה ראשונה לאו מוסכם הוא אליבא דכ"ע ומכ"ש בבדקה אח"כ ומצאה טהורה יפה כ' החוות דעת דתו ליכא חשש כ"א על דם שלא בהרגשה דאינו רק מדרבנן בוודאי דל"ח לה עיי"ש ולכאורה יש להעיר לפי"מ שנסתפק השואל בשו"ת מהר"מ מלובלין סימן ב' די"ו דעיקר הא דדם שלא בהרגשה טהור מה"ת משום די"ל דהוא מעלמא וממילא היכי דידעינן בוודאי שהוא מגופה אף שלא בהרגשה טמאה מה"ת ועיין בס"ט סימן ק"צ מה שפלפל בזה דדבר זה תלוי במחלוקת רש"י ותוספות עם הרמב"ם ז"ל ועיין בס"ט סימן ק"צ סק"ז שהאריך דלשי' רש"י ז"ל בידוע שבא הכתם מגופה טמא אף בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ודלא כמ"ש השיך בשם רש"י ז"ל עיי"ש א"כ לפ"ז י"ל דבזמן ווסתה דאז הוי כוודאי שראתה מגופה ושוב גם שלא בהרגשה טמאה מה"ת ושוב אזדא ההיתר שכתבתי עפ"י דברי החוו"ד הנ"ל – אולם באמת מדברי המהר"מ מלובלין מבואר דאף בידוע שבא מגופה אפ"ה טהורה בלא הרגישה ועיקר בהרגשה תליא מילתא ושוב צדקו דברי עפ"י סברת החוו"ד הנ"ל ובפרט דלשי' הרמב"ם בעבר שעת ווסתה אף בדיקה א"צ – ומכ"ש בבדקה ומצאה טהורה בוודאי דיש להקל לענין חשש דם שלא בהרגשה: ב) וראיתי בס"ט שכ' להעיר בהא דכ' הב"ח בהבנת דברי הגש"ד דהפירוש בש"ס דקאמר דכ"ע ווסת ד"ת היינו שהחמירו כעין ד"ת אבל באמת אפשר דווסת דרבנן דאלת"ה תיקשי למ"ד ווסת ד"ת הרי חשבינן לה כוודאי ראתה א"כ גם בבדקה מיד ואומרת שהיא טהורה אמאי מהימנא הא הוית כע"א נגד ח"ט דלא מהימנא וכדפסקו הפוסקים בהאבעיא דש"ס יבמות דף פ"ח לחומרא ועכצ"ל דכוונת הש"ס דקאמר ווסת ד"ת דבאמת ווסת דרבנן ורק דהחמירו בו כעין ד"ת עיי"ש בסי' קפ"ד סקי"ב: ג) ובאמת י"ל דאף למ"ד ווסת ד"ת אפ"ה נאמנת לומר שלא ראתה דלפמ"ש ברש"י נדה דט"ו דהללמ"מ דמחזיקין לה בטומאת ספק ולשי' הרי"ף והרמב"ם גם למ"ד ווסת ד"ת מ"מ בעברו ימים שנוכל לספור ולטבול מותר לבוא עליה בלי שאלה משום ס"ס דאילו בוודאי ראתה אסור לו לבוא עליה עד שתאמר טבלתי כמפורש בש"ס שם וודאי ראתה מי אמר ומוכח דגם למ"ד ווסת ד"ת ל"ח טפי מס' ראתה ורק דמס' מחמירין ושוב י"ל דעכ"פ בכה"ג ע"א מהימן לומר שלא ראתה ואף לשי' התוס' דלמ"ד ווסת ד"ת ל"מ ימים שתוכל לספור ולטבול ומוכח לכאורה דלמ"ד ווסת ד"ת מחזיקין לוודאי טמאה ועיין שו"ת מהר"י אסאד סימן רל"ו אפ"ה י"ל דגם רש"י ותוס' מודים דגם למ"ד ווסת ד"ת ל"ח טפי מספק ראתה דחזקת ג"פ נגד חזקת טהרה הוי ספק השקול ואפ"ה לא מצטרף ס' ראשון שמא לא ראתה לס"ס לפי שס' שמא לא ראתה אסור מה"ת דהללמ"מ דטמאה מספק והיכי דס' א' אסור מה"ת ל"מ ס"ס כמ"ש הפנ"י ריש כתובות ופמ"ג בסימן ק"י וגם ס' השני הוא כנגד חזקת טומאה ול"מ ס"ס בכה"ג ובפרט די"ל דרש"י ותוספות ס"ל דלמ"ד ווסת ד"ת חשיב הספק שמא לא ראתה בכלל רוב לאיסור ומה"ט לא מצטרף לס"ס וכשי' התוס' כתובות ד"ט אבל עכ"פ אם האשה אומרת שלא ראתה שפיר נאמנת וכנודע שיטות הפוסקים דנגד הרוב ע"א מהימן ושוב שפיר י"ל דגם למ"ד ווסת ד"ת נאמנת לומר שלא ראתה בזמן ווסתה ושוב י"ל דהפירוש בש"ס כפשוטו ושוב שפיר י"ל דלדידן דס"ל ווסת דרבנן עכ"פ בבדקה אח"כ ולא מצאה דם דטהורה ע"כ נלע"ד פשוט דיפה כתבו האחרונים דאין לחוש לחומרא זו: ד) ומה שנסתפק למי שנוהג חומרא זו אי מותרת לברך על הטבילה הנה ידוע שיטת הרשב"ם פסחים דק"ב דאם יש ספק בשינוי מקום אי צריך לברך בזה הוי כחא דהיתרא דא"צ לברך ובמהרש"ל שם כתב די"ל דזה הוי כחא דהיתרא מה שיוכל לברך ול"ח בכלל ברכה לבטלה דאדרבה מי שאומר שא"צ לברך הוא מחמיר מטעם דברכות אינם מעכבות והמהרש"א דחה דבברכות הנהנין דבנהנה בלי ברכה מעל שפיר חשיב כחא דהיתרא מה שא"צ לברך: ה) עכ"פ בברכת המצות בוודאי די"ל דבספק אין לברך ונהי דבשו"ת ח"ס סי' ס"ו קצ"א העלה דגם בטובלת על דם טוהר מברכין דמברכין אמנהגא מ"מ י"ל שם עכ"פ הוא מנהג קבוע להצריך טבילה על יושבת על דם טוהר שפיר