שו"ת מהר"ש ו קכד

דשא"ב הוא משום דהגזלן אינו רוצה להחזיר והראי' דבמטלטלין דלא כפריה יוכל להקדיש ורק בכפריה הטעם משום דיכול להבריח עיין תוס' ב"מ ד"ו ובב"ש אה"ע סימן כ"ח ובאב"מ שם וממילא בקרקע דלא יוכל להבריח וא"כ סופו לחזור לרשותו ומחוסר זמן כ' המלמ"ל דל"ח בכלל דשלב"ל וכיון דאין מחוסר הקנאה מרשות לרשות וסופו לחזור שפיר יכול להקדיש אבל בדשא"ב כגון נכסים המשועבדים דל"ש לומר דסופו לחזור לרשותו הואיל דמחוסר ממונא דכ' הר"ן דמה"ט לא אמרי' הואיל א"כ אין סופו לחזור בוודאי ומה"ט אינו יכול להקדיש אף בקרקע ולפ"ז אזדא קושיתו דנהי דר"ל ס"ל דיוכל להקדיש דשא"ב מ"מ כ"ז כדשא"ב דגזילה דעכ"פ סופו לחזור לרשותו ע"י שנכוף אותו עפ"י ד"ת אע"ג דלדידן במטלטלין ל"מ סברא זו מ"מ י"ל דר"ל ס"ל דאין חילוק בין מטלטלין לבין קרקע בזה אבל בדשא"ב דמשועבדין דאין סופו לחזור לרשותו בוודאי דהא מחוסר ממונא וא"כ בגוונא דגם בקרקע לא יוכל להקדיש דשא"ב כזה בכה"ג גם ר"ל מודה דרשא"ב כזה אינו יכול להקדיש ולמכור ושפיר הבע"ח טורף ומיושב קושיתו לנכון ודו"ק: באעה"ח ועש"ק וישלח תרנ"ט ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן צ"ד. להרב הגאון המפורסים וכו' כש"ת מו"ה דוד צבי זעמאן שליט"א ראבד"ק דיקלא יצ"ו. בדבר שאלתו באחד שמלאכתו מלאכת בעדנדריי ויש לו פועלים נכרים שכורים לשנה והוא נותן להם עצים והם עושים מזה חביתין ודאנגפס ורצונו להתיר לו לעשות גם בשבת ע"י שט"מ כי הוא הפס"מ. זה תורף השאלה: א) לדעתי הדבר ברור דח"ו להתיר דידוע שי' כמה פוסקים דגם במכירה יש חשש משום מ"ע וכמ"ש מרן בשו"ת ד"ח וכן יש חשש מכח מכירה בהערמה ונהי דלענין איסור דרבנן מהני מכירה בהערמה עיין ש"ס גיטין דס"ה – ורק לענין להאכיל לבהמתו חמץ בפסח דיש בזה איסור תורה מחמיר התב"ש דל"מ מכירה בהערמה ואפי' בזה כתב האשל אברהם דמה"ת מהני מכירה בהערמה אפ"ה י"ל הואיל דבמכילתא וביראים מבואר דמלאכה ע"י עכו"ם בחפץ של ישראל אסור מה"ת מקרא דלא יעשה נהי דלדידן מלאכה ע"י עכו"ם אינו אלא שבות מ"מ כיון דיש דיעה דאסור מה"ת שוב י"ל דעכ"פ ל"מ בזה מכירה בהערמה ובפרט במידי דשם הישראל נקרא עליו יש חשש גם ע"י מכירה כמ"ש בתוס' פסחים דכ"א ועיין במחצית השקל סי' תמ"ג עכ"פ פשיטא דיש בזה חשש משום מ"ע ובפרט אם דר בשכונת יהודים א"כ יש בזה חשש מכח חה"ש ועיין במג"א בסימן רמ"ד שכתב דגם ברבים דליכא חשדא מ"מ יש איסור משום חה"ש ועיין שו"ת ח"ס ח"ו דבנותן לבנות ארה"ק ע"י עכו"ם אף בקבלנות יש לאסור מטעם חה"ש עיי"ש ובפרט בזמנינו שהדור פרוץ בחילול שבת בוודאי דח"ו להקל כנלע"ד: באעה"ח ועש"ק תרומה תרע"ד ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן צ"ה. להרב הה"ג חו"ב כש"ת מו"ה הלל שפערבער נ"י אב"ד דק"ק יאזליוויטץ יצ"ו. בדבר שאלתו באחד שסילק קאסע-ביכעל לנדוניא בזמנו וצד השני ביקש להחליף הביכעל מקאסע זו לאחרת ושלח המחותן שליח לסלק הביכעל מקאסט הראשונה והתפשר עם הצד השני שעד זמן ידוע יחליפו הביכעל ואם לאו יתבטל הקשר וכתבו כתב על זה והמחותן שהי' צריך לבוא להחליף הביכעל לא בא ליום המוגבל ואיחר א"ע ג' ימים ואח"כ בא להחליף הביכעל ואומר ששכח הזמן שהגביל השליח שלו, וצד השני אומר שאחרי שלא בא לזמנו בטל הקשר זה תורף השאלה וכת"ה פלפל די"ל דשכחה חשיב אונס וא"כ נהי דלשיטת הנקה"כ ביו"ד סי' רל"ו דגם ע"י אונס ל"מ דאונסא כמאן דעביד לא אמרי' מ"מ הביא מדברי הצ"צ סימן ל"ט שכ' דנהי דלענין קדושין הוי הדין הכי אפ"ה בשידוכין אם לא בא מחמת אונס אכתי מחויב השני להחזיק הקשר עכת"ד: א) הנה באמת עיין בקצה"ח סימן כ"א שהשיג על הצ"צ ודחהו דאין לחלק בין קידושין לשידוכין עיי"ש וגם בגוף הדבר אי שכחה חשיב אונס אין זה דבר ברור ועיין בחו"מ סימן ל"ד בש"ך סק"ח שהביא דברי מהרש"ל דיוכל לומר שכחתי וכ' דיש בזה מחלוקת בין הרשב"א להר"ן דלשי' הרשב"א לעולם אינו יכול לומר שכחתי והר"ן ס"ל דבעבר איזה זמן יוכל לומר שכחתי ונודע דברי הנמ"י פ"ג דמכות דמה"ט בנזיר שהי' שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת שיוכל לומר שכחתי ההתראה ועיין שו"ת דברי אמת להג' מהר"י בכר דוד ז"ל בקונטרס ה' בענין חשוד מ"ש בזה לתמוה אדברי הר"ן בשבועות מדברי הר"ן במכות הנ"ל אבל יפה כ' בשה"ג להחיד"א דבמכות אינו מדברי הר"ן זולת דברי הנמ"י עיי"ש והנה בנה"מ בסימן ל"ד סק"ג כתב דבנשבע ממש לשקר שפיר לא יוכל לומר שכחתי והטעם דבנשבע הו"ל לרמוי אנפשי' שיזכור היטב עיי"ש וממילא י"ל בנ"ד הרי הוא חשב שכבר קיים כל התחייבות שלו בזה ששלח לסלק הביכעל ע"י השליח א"כ ל"ש לומר שהיה לו לרמוי אנפשיה ולזכור להחליפו במועדו ושפיר יוכל לומר שכחתי והוי אונס: ב) אולם הרי כבר הבאתי בשם הקצה"ח דגם בשידוכין אמרינן דאונסא ל"ח כמאן דעביד ושוב א"א לכוף לצד השני לקיים הקשר ואף אי נרצה לומר דהוי בכלל ספק דדינא דשמא כהצ"צ הנ"ל ושוב הדבר נוגע לס' חרם אפ"ה נודע דלשי' כמ"פ ס' חרם לקולא משום דחרם ל"ח כ"א דברי קבלה ואף דבשידוכין מקבל עליו החרם ובכה"ג יש שיטות דהוי מה"ת עיין שו"ת נובי"ת אה"ע סימן ו' וסי' ז' ועיין ט"ז יו"ד סימן רי"ח ועיי"ש בסי' ר"ח מ"מ י"ל דעיקר כשיטת הקצה"ח דשידוכין שוה לקידושין ובקידושין הרי הכריעו רוה"פ כשיטת הנקה"כ ושפיר ל"מ טענות אונס בזה. אולם בגוף הדבר לענ"ד דכיון דכבר סילק הביכעל כפי