שו"ת מהר"ש ו קכג

לשנות זמן ראיתה למה נאמנת ועיין בס"ט סימן קפ"ד שכ' דלמ"ד ווסת ד"ת אינה נאמנת לומר שלא ראתה בזמן ווסת אף דלפי דבריה באמת לא ראתה מכ"ש היכי דוודאי ראתה כבר וספק אי פסקה לראות בוודאי דא"צ להיות נאמנת נגד הרגילות ואף לפמ"ש במק"א דאף למ"ד ווסת ד"ת מ"מ לא מבעיא לשי' הרי"ף והרמב"ם דמהני אם עברו ימים שתוכל לטבול ועכ"ח דחשיב ספק שמא ראתה פשיטא דנאמנת ואף לשי' רש"י ותוס' דלמ"ד ווסת ד"ת בפי שתאמר בפירוש טבלתי מ"מ י"ל דהוי רק כרוב לאיסור ורוב לאיסור לא מצטרף לס"ס אבל עכ"פ נאמנת לומר שלא ראתה לשיטות הסוברים דע"א נאמן נגד הרוב אפ"ה י"ל בנ"ד א"נ דאשה אינה משנית הרגילות בוודאי דלא היתה נאמנת ועכצ"ל דשכיח באשה שתהי' משנית זמן ראייתה ואם סמכינן אסברא זו לקולא מכ"ש להחמיר בוודאי דמשנית זמן המשכת ראייתה ושוב ל"ח ידיעה ברורה שפסק דם ווסתה וא"כ בלא בדקה ביום א' יש להחמיר ודלא כהחסד לאברהם. ג) וחוץ לזה אף לשי' החס"ל י"ל דוקא שם דליכא ריעותא לפנינו י"ל דכיון שדרכה בכך חשיב כנבדקה אבל ביש דם לפנינו אף דאפשר לתלות גרע וכנודע מ"ש הד"מ בסי' קפ"ח אהא דכ' התה"ד דארגשה ובדקה ולא מצאה כלום טמאה וכ' הד"מ לדחות דבריו דאין ראי' מהש"ס דשאני התם דיש דם לפנינו אז אמרינן מדארגשה בוודאי חזיה בהאי שעתא אבל בלא מצאה דם כלל מנ"ל עיי"ש וחזינן דיש חילוק בין יש דם לפנינו לבין לא מצאה דם ע"כ קשה להקל בנ"ד כנלע"ד בס"ד לדינא: באעה"ח הי דברים תרס"ח מרחץ ראזנוי יצ"ו. הק' שמואל ענגיל אבד"ק ראדמישלא כעת פק"ק הנ"ל סימן צ"ג. לחכם אחד. בדבר שהעיר אשיטת רש"י פסחים דל"א דמה"ט הקדש אינו מפקיע מידי שיעבוד משום דנהי דס"ל מכאן ולהבא הוא גובה מ"מ חשיב דבר שאינו ברשותו ומוכח דאינו יכול למכור ולהקדיש ולפ"ז יוצמח דאי הי' יכול למכור דשא"ב לא הי' הבע"ח טורף והקשה דלר"ל דס"ל בש"ס ב"ק דס"ח כצנועין דיכול להקדיש ולמכור דשא"ב א"כ לדידי' אמאי בע"ח טורף מלקוחות הרי כיון דיכול למכור דשא"ב תו אין הבע"ח טורף עכת"ק: א) והנלע"ד ליישב ונבאר מקודם מחלוקת רש"י ותוס' בזה דלשי' התוס' באמת גם בק"ד חל ההקדש ורק דשיעבוד הוי כפדיון ובקדושת הגוף דל"ל פדיון אז מפקיעה מידי שיעבוד ולשיטת רש"י אי הי' חל ההקדש תו לא הי' פקע דשיעבוד ל"ח כנתינת דמים, ורק משום דהוי דשא"ב לא התחיל ההקדש ובאמת שי' הר"ת דק"ד נמי מפקיע מידי שיעבוד וכ"ה שיטת הרמב"ם ז"ל וביאר הקצה"ח בסימן קי"ז דנהי דפסק הרמב"ם קדושה פקעה בכדי מ"מ כ"ז בהקדישו בפירוש לזמן אבל בסתמא לא פקע ע"י שיעבוד והנ"מ בין השיטות דלשיטת התוס' דשיעבוד הוי כפדיון א"כ בקונם כללי ג"כ כיון דיש לו פדיון אינו מפקיע מידי שיעבוד דשיעבוד הוי כפדיון ובאמת במחא"פ כתב דלשיטה הסוברת דק"ד אינו מפקיע ה"ה דקונם אינו מפקיע ועיין קצה"ח שם שהאריך בזה ובנה"מ כ' דמיירי בלא התפיסו בקרבן דלית בו מעילה ולא תפיס פדיון משום הכי מפקיע אבל לשי' רש"י דטעם דקדושת הגוף מפקיע משום דחל אדשא"ב א"כ בקונם דמפורש בש"ס דחשיב קדושת הגוף ועיין בתוס' קידושין דס"ג שכ' דחל גם בדשלב"ל בוודאי דמפקיע מידי שיעבוד: ב) עוד י"ל נ"מ בהא דנסתפק בקצה"ח שם אי קדושת דמים מהני עכ"פ במטלטלין דלא גרע עכ"פ ממכירה ובשלמא בשיעבד מטלטלי אג"ק דמכירה ל"מ ה"ה דק"ד ל"מ אבל בלא שיעבד לו מטלטלין אג"ק י"ל דגם ק"ד מהני עיי"ש שהביא ספיקו של המלמ"ל בזה ושי' התוס' בערכין וי"ל גם כן דתלוי במחלוקת רש"י ותוס' דלשי' התוספות באמת חל ההקדש רק דשיעבוד הוי כנתינת דמים א"כ במטלטלין שהקדיש כיון דעכ"פ יוכל להפקיע ע"י פדיון ה"ה דהשיעבוד מפקיע אבל לשי' רש"י דאי חל ההקדש לא הי' פקע ורק דלא חל משום דהוי דשא"ב א"כ זה רק בקרקע דאינו יכול למכור חשיב אינו ברשותו אבל מטלטלין כיון דיכול למכור עכ"ה דל"ח דשא"ב ושוב חל ההקדש א"כ ממילא א"ש סברת התוס' בערכין דלסברת התוס' אף בהקדיש מטלטלין אפ"ה הבע"ח טורף: ג) ועוד י"ל נ"מ היכי דהקדיש שור המשועבד למזבח ואח"כ נפל בו מום דעכשיו מועיל בו פדיון וא"כ לשי' התוס' דבאמת בק"ד ג"כ חל ההקדש ורק דהשיעבוד הוי כפדיון א"כ הכא דעכשיו נפל בו מום ומהני פדיון שוב הבע"ח יוכל ג"כ לטרוף אבל לשי' רש"י אי חל ההקדש תו לא פקע ורק בק"ד לא חל אדשא"ב וכיון דהכא בשעת ההקדש לא הי' לו מום והקדישו קדושת הגוף דחל אף אדשא"ב וכיון דחל ההקדש תו לא פקע ושם בב"ק מיירי בקדם מומן להקדשן כמ"ש בקצה"ח שם והרבה יש לדבר בזה:. ד) נחזור לקושית כת"ה דבאמת לפי הבנתו דכוונת רש"י ז"ל דכמו שאינו יכול להקדיש ולמכור דבר הגזול ה"ה דאינו יכול להקדיש ולמכור דבר המשועבד תיקשי דהא הכא עכ"ח מיירי בקרקע דאילו במטלטלין שמכר אין הבע"ח טורף ורק היכי דאקני מטלטלין אג"ק ובאמת במטלטלין נסתפק המלמ"ל די"ל דגם ק"ד מועיל וא"כ הא דנקט דזבין לוה אתי מלוה וטורף עכ"ח מיירי בקרקע ובאמת בקרקע קיי"ל דאף קרקע גזולה יכול להקדיש היכי דיכול להוציא בדיינין ודוקא במטלטלין הגזולין אינו יכול להקדיש ולמכור וה"ה בפקדון דכפריה אבל בקרקע דיכול להוציא בדיינין יוכל להקדישו ולמוכרו ועיין בקצה"ח סימן ל"ד ובנה"מ סי' ר"ה ועיין בש"ע חו"מ סי' שנ"ד וביו"ד סימן רנ"ח ובנה"מ סי' שס"ג סק"א בזה וא"כ לפי הבנתו דאי הי' יוכל להקדיש ולמכור לא הי' הבע"ח טורף וא"כ בקרקע דיכול להוציאו בדיינים דיוכל להקדיש דשא"ב אמאי אתי מלוה ופריק משום כדי שלא יאמרו דהקדש יוצא בלי פדיון ועכצ"ל דיש חילוק דדוקא בדשא"ב כמו גזל דכל הא דחשיב